קשה לשים את האצבע על מקור התערערות היחסים, אך כמה סיטואציות גרמו לפגיעה דו צדדית של השניים. אחת מנקודות הפתיחה היה הקיצוץ בתקציב ההכנות האולימפיות של השר בשל אילוצי המלחמה. תחילה היה מדובר בקיצוץ מאסיבי, אך בסופו של דבר משרד הספורט הצליח להקטינו.
לאחר מכן הגיעו המשחקים בפריז, והועבדה ששיתוף הפעולה בין השניים לא אידיאלי החלה לצוף. ושר הספורט נכח, אך היה רק במשחקי נבחרת הכדורגל. לאחריהם הוא שב לישראל, כך שלא ראה תחרות של ספורטאי אולימפי במשחקים מלבד בטורניר הכדורגל.
מעבר לכך, ארד ציינה השבוע במסיבת העיתונאים שהייתה משותפת לוועד האולימפי ולוועד הפראלימפי, כי שר הספורט לא הגיע לטקס האזכרה השנתי לזכר 11 נרצחי מינכן 1972. השר, יש לציין, ענה כי נבצר ממנו, אך הגיע לטקס שהתקיים לאחר מכן.
יתר על כן, לפני כחודשיים רצה זוהר למנות נציג מטעם משרד הספורט בוועד האולימפי, ונתקל בסירוב הוועד.
במהלך מסיבת העיתונאים של הוועד האולימפי והפראלימפיים, אמרה ארד כי היא איננה יודעת מדוע זוהר כועס או נפגע, וציינה כי היא נפגעה ממנו כמה פעמים בשנה הזו. זוהר מצידו, לא נשאר חייב ואמר במסגרת תכנית הרדיו ״5 באוויר״ כי גם הוא נפגע ממנה, ועכשיו הם תיקו ואף קרא לארד "פוליטיקאית".
ובתוך כל הסיפור הזה, הדבר החשוב ביותר הוא הספורטאים, אלה שעומדים על הבמה האמיתית, וטובתם צריכה להיות בראש סדר העדיפויות.
