האם כבר לפני 2,800 שנים נאלצו להתמודד עם משבר האקלים? מחקר חדש של רשות העתיקות ומכון ויצמן למדע שמתפרסם הערב (שני) בכתב העת המדעי "PNAS" חושף כי כבר לפני 2,800 שנה משבר אקלימי הביא את מלכי יהודה להקים סכר גדול בירושלים, שמהווה חלק ממפעלי המים המרשימים שהקימו בעיר העתיקה.
הסכר הקדום הגדול ביותר בארץ ישראל נחשף בעיר דוד // צילום ועריכה: אסף פרי עבור עיר דוד
הקיר המרשים, שגובהו 12 מטרים, רוחבו מעל 8 מטרים ואורכו 21 מטרים שנמשכים גם מעבר לחפירה הנוכחית, נחשף בחפירות רשות העתיקות בבריכת השילוח שבגן הלאומי עיר דוד. הוא תוארך לשנים 795-805 לפני הספירה, בימי שלטונם של מלכי יהודה יואש או אמציה, ועל פי המחקר הוא נבנה כתגובה למחסור במים בירושלים בסוף המאה התשיעית לפני הספירה, שמקורו בעיקר בקשיים אקלימיים באזור.
באופן כללי, מפעלי המים של ירושלים בעת העתיקה מהווים אבן דרך משמעותית בהתפתחותה לאורך השנים והמבנה שנחשף כעת מצטרף, למעשה, לשני מפעלים נוספים מאותה התקופה, שנחשפו במהלך השנים בעיר דוד. הראשון הוא מגדל שסכר את מעיין הגיחון, ואילו השני הוא בור גדול ששימש לאגירת מים.
על פי המחקר, המים הוזרמו מהמגדל שהוצב מעל הגיחון הישר לתעלה אשר ניקזה אותם בבריכת השילוח, בה נאגרו גם מי השיטפונות שנחסמו על ידי קיר הסכר. שלושת האלמנטים הללו מצביעים על מפעל תכנון עירוני מקיף שמטרתו הייתה לנהל את משק המים של ירושלים הקדומה כבר בסוף המאה התשיעית לפני הספירה, ובעיקר מצליחים להנכיח את עוצמתה של העיר באותה התקופה, שכן בעת העתיקה עיר ללא מקורות מים – פשוט לא מתקיימת.
"מדובר בסכר הגדול ביותר שנחשף עד כה בארץ ישראל והקדום ביותר שהתגלה בירושלים", מציינים מנהלי החפירה ד"ר נחשון זנטון, איתמר ברקו וד"ר פיליפ ווקוסובוביץ' מרשות העתיקות. "הסכר נועד לאגור את מי השיטפונות שזרמו בערוץ המרכזי של ירושלים הקדומה, בעמק הטירופיון ההיסטורי, בדרכם לנחל קדרון".
ברקו מוסיף כי "הודות לשיטת התיארוך המדויקת זוהי הפעם הראשונה בה ניתן להצביע בוודאות על ממצא שהיווה את הבסיס להקמת בריכת השילוח עליה אנו קוראים בתנ"ך ובמקורות היסטוריים נוספים". ד"ר זנטון, מצדו, מציין כי "שיתוף הפעולה פתח צוהר להבנת האתגרים שעמדו בפני תושבי ירושלים הקדומה. פרויקט הבנייה העצום הזה של מלך יהודה השפיע על התפתחותה של העיר, ובמיוחד על חלקיה הדרומיים והמערביים", ביניהם הר ציון, שאנשיו הסתמכו על מי השילוח.
שיטת התיארוך, כאמור, כללה פעולות מיקרו-ארכיאולוגיות יחד עם שימוש ב"פחמן-14", עובדה שהביאה לתוצאות מדויקות במיוחד. "בקש ובענפים צעירים שנכללו במלט הבנייה של הסכר מצאנו תיארוך ברור לסוף המאה התשיעית לפני הספירה, ברמת דיוק גבוהה מאוד", מסבירות החוקרות ד"ר יוהנה רגב ופרופסור אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן למדע.
למעשה, רמת הדיוק אליה הגיעו החוקרות הייתה כה גבוהה, עד כי אלה סוברות שטווח הטעות של המדידה עומד על כעשר שנים בלבד – ומכאן התהייה האם מדובר בבנייה שנעשתה בימי שלטונו של יואש, או שמא של אמציה.
"לשם השלמת התמונה האקלימית של התקופה שילבנו את התיארוך שהגענו אליו יחד עם נתונים אקלימיים הקיימים מקידוחים מים המלח, ממערת שורק ומתיעוד פעילות השמש על ידי השפעתה על יצירת יסודות כימיים מסוימים".
שילוב כל הממצאים יחד הביא למסקנה כי בתקופה בה נבנה הסכר, בארץ ישראל שררו תנאי אקלים שהתאפיינו בכמות משקעים נמוכה, לצד מופעי גשם קצרים וחזקים שיכלו לגרום לשיטפונות. המסקנה הזו היא גם זו שהצביעה על שתי מטרותיו העיקריות שהחוקרים מאמינים כי לשמן נבנה הסכר – גם בסיוע עם בעיית המחסור במים בעיר בשל התנאים האקלימיים השוררים בה, וגם בהתמודדות עם בעיית השיטפונות קצרי-הטווח שבה. "מכאן נותר לנו רק להסיק שהקמת מערכות מים גדולות כמו אלו נבעה מהצורך המיידי להתמודד עם שינויי האקלים ועם תנאי היובש שכללו את שיטפונות הבזק", מוסיפות השתיים.
"מדובר באחד השרידים המרשימים והמשמעותיים ביותר בירושלים מימי הבית הראשון, אשר השתמר ברמה יוצאת דופן", מסכם מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו. "בשנים האחרונות נחשפת ירושלים על כל תקופותיה, רבדיה ותרבויותיה, ובהחלט נכונו לנו עוד הפתעות רבות". המחקר המרתק יוצג במסגרת כנס מחקרי עיר דוד ה-26 שיתקיים בתחילת חודש ספטמבר בסימן "הבריכה האבודה – חידת השילוח".
