יש כנראה רק דרך אחת להגיע אל ליבו של דונלד טראמפ – ולהישאר בו: לשכנע אותו בתועלת הכספית הכרוכה בשיתוף פעולה. התועלת הזו אינה יכולה להתחוור בטווח הרחוק. עליה להתממש מייד, כאשר "מייד" מגדיר את תקופת כהונתו, זאת אומרת ארבע השנים הבאות.
● 1,800 פצצות במשקל 900 ק"ג: מה הייעוד של התחמושת שטראמפ אישר לישראל
● פרשנות | לחקור? בהחלט, אבל גם את המחדל העיתונאי של המלחמה
הוא משוכנע כי העולם החיצון "מנצל" את אמריקה, ומוליך אותה שולל. כל האורז בסין לא יספיק כדי לפצותה, גם לא כל החול במדבריות ערב, אם כי נפט זה דבר אחר.
בסוף השבוע שעבר, טראמפ שוחח בטלפון עם שליט ערב הסעודית, נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן (מב"ס). לפי סוכנות הידיעות הסעודית (שצוטטה ב-AP), הנסיך הבטיח לנשיא, כי בארבע השנים הבאות ערב הסעודית תשקיע 600 מיליארד דולר בארה"ב. הסוכנות לא פירטה. ספק אם ארץ כלשהי השקיעה אי פעם סכום כזה מחוץ לגבולותיה בזמן כה קצר.
הבטחת הנסיך באה שלושה ימים לאחר שטראמפ הקניט את הסעודים. שעות אחדות לאחר השבעתו הוא דיבר על תוכניות הנסיעה שלו לחו"ל. נשיאים מתחילים נהגו לבקר קודם כול בבריטניה, הוא הזכיר. אבל "בפעם הקודמת (2017) עשיתי את זה עם ערב הסעודית, מפני שהם הסכימו לרכוש מוצרים שלנו ב-450 מיליארד דולר. אם ערב הסעודית רוצה לרכוש עוד 450 או 500 מיליארד דולר – אנחנו מעלים את זה בהתאמה לאינפלציה – אני חושב שאנחנו נעשה את זה".
נפט ומתכות נדירות
"בהתאמה לאינפלציה". מה אפשר להגיד עליו חוץ מזה שהוא מסובב את העולם החיצון על אצבעו הקטנה. שלושה ימים אחר כך בא מב"ס ונוקב בסכום הגדול אפילו מן ההצמדה הטראמפית למדד. לשם השוואה, כאשר ג'ו ביידן רצה לבקר בריאד, הוא היה צריך לעשות מחוות לסעודים, לא ההיפך, וגם כך הם קיבלו אותו בצינה גלויה, ודחו את בקשתו להפיק יותר נפט כדי להוריד את מחירו בשוקי העולם.
האם ישראל הייתה רוצה לראות את טראמפ לפני הסעודים, או מייד אחריהם? אל נכון, שר האוצר, חובב טראמפ ידוע, לא יתקשה למצוא 600 מיליארד בקופות המדינה למימון כרטיס הטיסה, או נגיד 60 מיליארד, אם הנשיא יסכים להעניק הנחה.
השאלה הצריכה להישאל בממשלת ישראל היא מה עוד יבקש מב"ס מטראמפ בתמורה ל-600 המיליארד. מה יקרה למשל, אם הוא יבקש מדינה פלסטינית, ומה יקרה אם טראמפ יגיד "עוד 600 מיליארד, בבקשה", ומה יקרה אם מב"ס יהנהן.
אנחנו יודעים שכך טראמפ חושב. הוא מבקר רב-שנים של "המלחמות הנצחיות" של ארה"ב מעבר לים. אבל, הוא אמר פעם, אם כבר פלשנו לעיראק וכבשנו אותה, אז מדוע לא לקחנו את הנפט שלה?
אוקראינה מקווה לעשות שימוש בהיגיון הטראמפיסטי הזה. נאמנויות היסטוריות, או נימוקים מוסריים, מעולם לא עניינו אותו.
אבל מה אם אפשר לנופף מול עיניו את עושר המינרלים של אוקראינה, כולל מתכות נדירות, החיוניות לטכנולוגיה מתקדמת? שלא לדבר על מאות המיליארדים של שיקום הריסות לכשתסתיים המלחמה.
האין זה מובן שלמשמע המלים האלה יזלוג מייד רירו של יזם הנדל"ן טראמפ, זה המדבר עכשיו על בניית ריביירה בעזה, זה שהשיא עצות לרודן הקומוניסטי הברוטלי של צפון קוריאה כיצד לפתח את הריביירה של בירתו פיונגיאנג.
מקפיא, מטהר, מפטר
בינתיים, במרוצת מאה השעות הראשונות של נשיאותו, טראמפ שלח שורה של רמזים עבים על העתיד לבוא. העבה שבהם הוא הצו הנשיאותי המורה על הקפאה של כמעט כל סיוע החוץ האמריקאי ל-90 יום. נראה שישראל פטורה מכך, או לפחות החלק הצבאי של הסיוע. אבל שטות תהיה לסמוך על זה. טראמפ אמר בעבר, שהוא חושב גם את המענקים לישראל לחלק מן הניצול של ארה"ב. בעיניו גם ישראל צריכה לקבל אשראי (בתנאים נוחים), לא לקבל מתנה.
נראה שהוא אינו מעניק פטור למסתייעים אמריקאיים המשתמשים בכסף הזה כדי לחסן ילדים, או לחלק תרופות לנשאי HIV באפריקה. אמריקה מילאה תפקיד היסטורי בהצלת חייהם של מיליוני אפריקאים, שהיו מתים מאיידס בלי עזרתה. מעניין שאת הסיוע הזה התחיל נשיא רפובליקאי, ג'ורג' בוש הבן.
ארה"ב מפרישה סכומים של מה בכך, שבריר אחוז מתקציבה, לסייע לארצות קטנות וחלושות. אומנם לא צומחת לה תועלת כספית מהכשרת כוח עבודה בקיריבאס שבאוקיינוס השקט, למשל, אך כשהיא משפרת את תנאי המחיה של ארצות עניות, היא מקטינה את האפשרות שתושביהן הנואשים ינסו לחצות בגניבה את גבולה. שיטור הגבול וגירוש המסתננים עולים הרבה יותר מסיוע ישיר לארצותיהם.
תשומת ליבו של טראמפ מוקדשת עכשיו לטיהורים מרחיקי לכת בשורות הממשלה הפדרלית. הם נועדו לשתי מטרות עיקריות: קודם כול, כדי להבטיח את נאמנותם של עובדי המדינה לנשיא החדש, ושנית כדי לצמצם את כוח העבודה, העומד כיום על 2.6 מיליון (לא כולל הפנטגון).
ביום ו', טראמפ פיטר 15 "מפקחים כלליים" במשרדי הממשלה החשובים ביותר. המפקחים הם שווי ערך של מבקרי משרדים, והם מתמנים לתקופות ממושכות, כדי שלא ייחשדו בנאמנויות פוליטיות לנשיא שמינה אותם. אבל טראמפ אינו זקוק למבקרים עצמאים. הוא רוצה לשלוט שליטה מלאה בכל דרגי הממשלה הפדרלית, שהוא מכנה "מדינת הצללים" (deep state). הוא מאשים אותה שהיא חתרה תחתיו בימי נשיאותו הראשונה, ורדפה אותו בארבע שנות נדודיו במדבר הפוליטי.
לאילון יש זמן
טראמפ הטיל על אילון מאסק את המשימה הלא-פורמלית לכווץ את הממשלה. מאסק מבטיח לחסוך "שני טריליון דולר". הוא עמד להתחלק במשימה עם שני שותפים, אבל שניהם פונו עוד לפני השבעת טראמפ. הוא עכשיו בעל השררה היחיד. הוא מגלגל הרבה מאוד כדורים באוויר בעת ובעונה אחת.
אבל הוא התפנה במהלך יום שבת, כדי לשאת נאום וירטואלי באוזני עצרת בחירות של האופוזיציה הימנית הקיצונית בגרמניה. טבלואיד המזוהה עם הימין הלא-קיצוני, "בילד", קרא לנאומו של מאסק "דיבור נאצי". מאסק הכריז שם שהגרמנים אינם צריכים להתענות ברגשי אשמה על מה שעשו הוריהם, "או בעצם הסבא רבא שלהם". אלה דיבורים אופייניים של מכחישי שואה, או של ניאו-נאצים.
אנחנו יודעים שטראמפ מתענג על שבירת מוסכמות ובז לתקינות פוליטית. אבל אפילו טראמפ לא היה רוצה לזהות את עצמו או את בכיריו עם ניאו-נאצים. אבל מאסק הוא קליע ללא כתובת. הוא מתביית על מטרות על פי החשק והגחמה. יש לו בהחלט פוטנציאל לשבש את התנהלותו של טראמפ, או לפחות להסיח את הדעת. יהיה מעניין לראות אם טראמפ ירצה לצידו מישהו המתחרה בו, אולי אפילו מכה אותו, בהפתעות ובקפריזות.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.
