נוה דרומי, מגישת מהדורת שישי של ערוץ I24, מקדישה בשבועות האחרונים פינה בתוכנית לריאיון עם שמאלני מתחלף. הפינה, שזוכה לשם "מפגש קצוות" רוצה לראות את עצמה כגרסה של הערוץ ל"פגישה" עם רוני קובן, שבה המראיין המוכשר לרוב מביא צדדים לא מוכרים לאישי ציבור ומפורסמים למיניהם.
בפועל, "מפגש קצוות", לפחות אם לשפוט על פי הריאיון ששודר אמש (שישי) עם העיתונאי רזי ברקאי, נדמה יותר לחקירת שב"כ. נוה דרומי הגיעה לריאיון עם מטרה אחת בלבד: להוציא מברקאי וידוי, לגרום לו להכיר בהתפכחותו. ממה? מהשמאלנות, מההתנתקות, מאהרן ברק, מה זה משנה. אם יודה בהתפכחותו, ההמון אולי יהיה רחום כלפיו.
דרומי חמושה במבט נוקב א-לה יונית לוי (עם הגבות המרשימות שנזקפות בחדות בסוף כל משפט), והרבה שאלות בעלות עומק של שלולית. הריאיון כולו מבוסס בעצם על הבאת אמירות כאלו ואחרות של ברקאי, וצליבה שלה: האם אתה עדיין עומד מאחוריהן?
אלו שאלות רדודות מכיוון שהן שאלות שניתן לענות עליהן ב"כן" ו"לא", ואכן כך עונה ברקאי על השאלה – האם הוא עדיין עומד מאחורי האמירה שהריגת בניו ונכדיו של איסמעיל הנייה הייתה מיותרת. ומכיוון שלדרומי אין כל טיעון נגד לעמת מולו, מבחינתה התשובה הנכונה פשוט נכונה, אין לשיח בנושא לאן להתקדם והיא נאלצת לעבור לנושא הבא.
למה הוא סולד מהימין עם הכיפה, מה יש לו נגד ההמון ואיך היו יחסיו בגל"צ עם שדרני הימין: רזי ברקאי הגיע למפגש קצוות בוער במיוחד | @navehdromi @razibarcay pic.twitter.com/Z6etrEV7Kr
— i24NEWS (@i24NEWS_HE) January 31, 2025
ברקאי בעצמו מגיע לריאיון עם משהו שעובר לדרומי לחלוטין מעל הראש – הוא יודע שהוא דינוזאור מזדקן בענף הולך ונכחד, עוף מוזר כזה בנוף הולך ומשתנה. או בקיצור – הוא התגלמות ההומור היהודי העגמומי. הוא מרגיע אותה פעם אחר פעם – השמאלנים לא יהיו פה רוב, כמו מאותת לה: אין לך מה לדאוג ממני.
הוא לא מסתיר את הבוז שלו מהשאלות שלה, הוא אפילו מטיח בה "השאלה הזו מטומטמת", ו-"את לא עיתונאית". הקהל בבית, באופן קולקטיבי, אחז בשרשרת הפנינים בזעזוע. בוז הוא החטא הגדול של התקופה, ויעיד על כך אלי אלבג לאחר המתקפה המטורללת שהוא ספג השבוע מהימין.
אבל מה כבר אמר ברקאי, אם לא את האמת? מהם הישגיה העיתונאים של נוה דרומי? מעיון מהיר בעמוד הוויקיפדיה שלה, לנוה דרומי יש קילומטרז' מרשים בכתיבת טורים והגשת תוכניות טלוויזיה, אבל את הידיעה הספציפית היחידה שנקשרת בשמה (כתבה שלא שודרה, שבה ככל הנראה חבורת מילואימניקים הסתלבטה והמציאה חשש שלא היה לחדירת מחבלים לקריה) – היא תרצה לשכוח.
ובכלל, הבוז הגלוי שלו הוא רק תגובה לבוז הסמוי שלה לאורך כל הריאיון. היא לא מגיעה כדי להתעניין מה עומד מאחורי העמדות שלו, אין בה סקרנות להבין את מה שהיא לא מסכימה איתו. אם הייתה בה סקרנות אולי היו שאלות המשך, שאלות על ניואנסים, אפילו עימות עם נתונים והתפתחויות מאז שאמר את מה שאמר. לא, היא פשוט מציגה את העמדות שלו בפניו והשאלה המובלעת היא: "נו, הבנת כבר שזו תפיסה מטומטמת?".
בהמשך מקדישה דרומי לא מעט זמן בהתעסקות בגל"צ, והיחסים של ברקאי עם מגישים ימנים בתחנה. "בוא נדבר על אראל סג"ל, אפילו שלום לא היית אומר לו במסדרון, כך שמעתי". ידי הקהל שוב נשלחות אל הפנינים, לא אומר שלום? זו הרי האשמה חמורה שאין כמותה. איפה נשמע כדבר הזה, אדם שלא נמצא ביחסים ידידותיים בסיסיים עם קולגה שלו??
ברקאי מתקן אותה ואומר שיעקב ברדוגו הוא המגיש שהוא מתעלם ממנו במסדרונות, ולא אראל סג"ל עמו לטענתו החיכוך היה מקצועי בלבד. דרומי לא הגיעה עם גיבוי, מה דווח בדיוק על העימות בין סג"ל לברקאי בזמן אמת, והגרסה היבשה שלו נותרת ללא מענה. אחר כך הוא נשאל גם על ברדוגו, על עירית לינור, על הפרטת גל"צ. כל כך הרבה שאלות רכילות ברנז'ה, שהרבה יותר מתאימות לתקשורת התל אביבית והשמאלנית שמאוהבת בעצמה, ולא ל"ערוץ החדשות הראשון של ישראל".
ישאל את עצמו הצופה הממוצע, זה שאינו עסוק כל היום בפוליטיקות הפנימיות של ערוצי התבהלה מול שידורי התרעלה, מה לעזאזל חשבו עורכי התוכנית כששלחו את נוה דרומי כדי שרזי ברקאי יאכל אותה בלי מלח? ואז עוד לשדר את זה?
האם בכל ערוץ I24 לא נמצא צדיק אחד שיאמר "לא טוב, דודו. למחוק"?
זה לא תוצר עיתונאי, השאלות של דרומי שמשוות בין אהרן ברק כאלוהים של השמאל (עם יד על הלב, אני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שאהרן ברק עבר במחשבותיי בימים שקדמו לחאפלות השנאה מתחת לבית שלו) לראש הממשלה נתניהו כאלוהים של הימין, הן ברמה של צייצן סוג ז', לא מי שאמורה להיות הטלנט המובילה של הערוץ.
התיאוריה האישית שלי, זה שנוה דרומי נשלחה דווקא בשביל שלא תהיה לרזי ברקאי ברירה אלא לבוז לה. זה הרי, מה שיביא את כל הבאז – עוד התבטאות סטייל גרבוז שתאפשר התלהמות קולקטיבית. זה מה שהצופים רוצים לראות (וזה כמובן, בדיוק מה שהם צריכים רגע אחרי ארוחת השבת).
את הבעיה עם נוה דרומי הבנתי מהרגע הראשון, שבו הצהירה בפני רזי ברקאי את המובן מאליו: "אני ואתה לא נסכים על כלום". כלומר, מהרגע הראשון היא מציבה ביניהם חומה, וזה – ברמה העיתונאית, הטעות הכי גדולה שהיא יכולה לעשות כמראיינת. זה גם מתבטא בשפת הגוף המתגוננת שלה, הידיים השלובות על החזה, לאורך כל הריאיון.
מעבר לכך, מצמצם את שניהם לסך הדעות הפוליטיות שלהם, ותו לא. בראייה של דרומי, ברקאי אינו אדם שאולי יש לו סיפורים מעניינים לספר על קריירה בת כמה עשורים, הוא הנציג השבועי של "השמאל" שממנו היא צריכה לחלוב וידוי. האם נוה דרומי ורזי ברקאי באמת לא מסכימים על כלום ושום דבר?
בדימיוני, במקום לצאת למסע צלב, נוה דרומי יוצאת לחפש את המפגש המשותף האמיתי עם רזי ברקאי. במקום להציב חומות, היא הייתה חותרת למציאת המכנה המשותף, ולו הקטן ביותר, עם המרואיין שלה. זה לא חייב להיות פוליטי, אפילו לא אידיאולוגי, אבל איזה קטע אם הם היו מגלים שיש להם חיבה משותפת לספורט אתגרי או אפיית פיצות?
זה יכול היה להיות איקוני, וזה גם היה עומד בחוקי פורמט מהדורת שישי, שכוללת לרוב כתבות מגזיניות "רכות", ולא תחקירים נוקבים. אבל ב-I24 לא מעוניינים ברגעים איקוניים. הרבה יותר פשוט (וזול) לשלוח מראיינת עם תחקיר מינימלי, לירות רצף של שאלות ויאללה – לשידור. אחר כך אפשר למסגר את זה כ"מה רזי ברקאי חושב על העיתונאים הסרוגים/ המזרחים/ ההתנתקות", ולגרוף את הטראפיק, אז למה בכלל להתאמץ?
