אחד ממיני הציפורים הנפוצים ביותר בישראל הוא העורב האפור, כשבחלקי מאזורי הארץ הוא אף הציפור המצויה ביותר. אם אי פעם תהיתם מה אתם בכלל יודעים על עורבים ומה עליכם לעשות במקרה שתפגשו אותם מקרוב, פנינו אל מומחה הציפורים, הזואולוג פרופסור יוסי לשם מאוניברסיטת תל אביב, שסיפר כי בארץ נפוצים בעיקר שלושה מיני עורבים: העורב האפור, העורבני והעורב ההודי – שהוא מין פולש.
"אחת הטעויות המרכזיות שגרמו לעורב האפור להתפשט בכל הארץ היא העובדה שיש כמות זבל ענקית בערים השונות", הוא אמר ל"ישראל היום". "העורבים, שהם אוכלי כל, הסתגלו לצריכת הזבל, ומכיוון שמדובר בציפור חכמה, הם הסתגלו לחיים ליד האדם. גם העורבנים, שלפני קום המדינה היו נמצאים בעיקר ביער טבעון, התפשטו עד הנגב, וזה בגלל שטחי החקלאות הנרחבים וגינות הנוי שאפשרו להם לחיות טוב בכל מקום".
גוזלי עורבים אוכלים // צילום: עמותת "למען חיות הבר"
על העורב ההודי, אומר פרופ' לשם כי הוא ככל הנראה הגיע ארצה ב"טרמפים" על אוניות משא שהגיעו מהמזרח הרחוק. לדבריו, זהו מין פולש שמשרד החקלאות מנסה להילחם בו, אלא שזו מלחמה קשה מאוד כי העורב הזה הגיע גם לעכבה שבירדן, שדרכה הוא חודר בכל פעם מחדש לישראל".
לדבריו, העורבני בישראל הוא תת-מין ייחודי למדינה, ששונה מקרוב משפחתו האירופי. "לעורבני יש כנפיים כחולות יפות וגב אפור עם כיפה שחורה על הראש, ובכך הוא שונה מהעורבני האירופי, שאין לו 'כיפה' כזו על הראש. בין הצפרים קיימת בדיחה כי העורבני המקומי חובש כיפה כי הוא התרגל לאוכלוסייה החרדית בארץ", אמר.
"בארץ יש גם מין של עורב גדול שנקרא עורב שחור, שהוא גדול יותר משאר מיני העורבים, אך הוא נכחד מהסביבה העירונית שלנו, וניתן לראות אותו בעיקר במדבר יהודה בנגב וקצת בגליל", אמר פרופ' לשם. "מין אחר הוא העורב קצר הזנב, שחי באזור עין גדי ומצדה. זהו במין עם זנב מאוד קצר, העובדה שמאפשרת לו לבצע תמרונים מורכבים של תעופה באוויר. מטיילים במצדה או בעין גדי יכולים לראות אותו מבצע תמרונים מרהיבים באוויר. בנוסף להם, במישורי המדבריות בארץ יש מין שכמעט ואינו מוכר – עורב חום גב שמו".
"העורבים הם מין עליון בישראל שאין לו אויב טבעי. העובדה הזו, יחד עם העובדה שמדובר בציפור מאוד חכמה, הפכו את המינים האלו למצויים מאוד, וכך הם הפכו גם למזיק עצום לטבע ולחקלאות בארץ", סיכם פרופ' לשם. "קשה מאוד להקטין את אוכלוסיית העורבים, וחשוב מאד שלא להגיע איתם למגע ועימות, כי זו ציפור חכמה מאוד בעלת זיכרון טוב ויכולת לנקום".
זיכרון גורלי
העורב, שחי בממוצע כ-10 שנים, ידוע כציפור שיר חכמה במיוחד, גם אם הקריאה שלה לא נתפסה כשירה בקרב בני אדם. "מכיוון שהיא כה חכמה, היא זוכרת היטב את מי שפגע בה – וגם מוכנה להילחם בו. דוגמה לכך היא כשאנשים רוצים להציל ולהאכיל גוזלי עורב שנפלו מהקן: ההורים חושבים שהם רוצים לפגוע בגוזל, תופסים אותם כאויבים – ומנסים לתקוף אותם, לפעמים אפילו עד כדי פציעה. "לכן, בניגוד לטבע שלנו שאומר לנו לנסות להציל את גוזל העורב, כדאי מאוד לא להתקרב אל הגוזל הזה, שסביר להניח שהוריו משגיחים עליו בסמוך לו, ובכלל לא כדאי ליצור קשר או מגע עם עורבים, שעלולים לפרש את הקשר בצורה לא נכונה", הוא קובע.
מעבר לאותו סיכון, מתברר כי העורב הוא מזיק משמעותי שפוגע בטבע ומשמיד קינים של ציפורי שיר, שאת גוזליהם הוא אוכל. "הם נוהגים לאכול ביצים וגוזלים בקינים של ציפורי שיר אחרות. העורבנים יודעים לחקות קולות של חתולים, ובכך הם מבריחים את ההורים של הגוזלים מהקן, מגיעים אליו בשקט וטורפים את הביצים או את הגוזלים", הסביר.
דוגמה נוספת לאינטליגנציה הגבוהה של העורבים מגיעה מיפן, שם מחקר גילה כי עורבים למדו כיצד לנצל את כלי רכב על מנת לפצח קליפות של אגוזי פקאן. "העורבים אוהבים לאכול את האגוזים האלו, אבל הקליפה הקשה שלהם מקשה עליהם לעשות זאת. לכן, הם זורקים אותם על כבישים, ומחכים שהמכוניות ייסעו וירסקו את הקליפות", פירט פרופ' לשם.
