במשך שנים רבות התקבעה ההנחה שיין אדום, כאשר נצרך במתינות, הוא משקה בריא שיכול להפחית סיכונים למחלות חמורות כמו סרטן, מחלות לב ודמנציה. רבים מאיתנו זוכרים את העצה הזו כאחת מהמלצות אורח החיים הבריא שקל לזכור וליישם – כוס או שתיים של יין אדום ביום, עם הארוחות, זה המפתח לבריאות טובה יותר ולאריכות ימים.
היין האדום הוא מרכיב מרכזי בתזונה הים-תיכונית המהוללת, יחד עם שמן זית, דגים, ירקות וקטניות. מחקרים שונים, בעיקר כאלו שנערכו בבעלי חיים, טענו כי צריכה מתונה של יין אדום עשויה להפחית בחצי את הסיכון לסוגי סרטן מסוימים, להעניק הגנה מפני מחלות לב, ולהקטין את הסיכוי לפתח דמנציה בלמעלה מ-25 אחוז.
אולם מחקר מקיף חדש ששינה את התמונה לחלוטין פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Nutrients. מחקר זה הגיע למסקנה מפתיעה: יין אדום אינו עדיף על יין לבן בכל הנוגע להגנה מפני סרטן. למעשה, המחקר קובע באופן חד-משמעי ששום סוג של יין, בכל כמות שהיא, אינו מפחית את הסיכון לפתח כל סוג של סרטן.
צוות חוקרים מאוניברסיטת בראון ברוד איילנד שבארצות הברית אסף וניתח נתונים מיותר מ-40 מחקרים שונים, שבחנו את הקשר בין צריכת יין לבין סרטן בקרב כמעט 100,000 משתתפים. ניתוח מקיף כזה של נתונים ממחקרים רבים מייצר תוצאות מהימנות יותר מאשר מחקרים קטנים ובודדים, ובמקרה זה התוצאות היו חד-משמעיות.
החוקרים ציינו במפורש בדו"ח שלהם: "לא מצאנו הבדל בין יין אדום ליין לבן. ממצא זה מערער על האמונה הרווחת שיין אדום בריא יותר מיין לבן". הצהרה זו היא למעשה סטירת לחי למוניטין שנבנה במשך עשרות שנים סביב היין האדום כמשקה בריאותי.
המוניטין הבריאותי של היין האדום התבסס בעיקר על העובדה שקליפות הענבים האדומים עשירות בתרכובות המקדמות בריאות, במיוחד נוגד החמצון רסברטרול. מחקרי מעבדה הראו שרסברטרול יכול למנוע נזק לתאי הגוף, נזק שמאפשר לתאים סרטניים להתפתח. לענבים אדומים יש ריכוז גבוה בהרבה של רסברטרול בהשוואה לענבים לבנים, וזו הסיבה שייחסו ליין האדום יכולות להילחם בסרטן.
אך עולה שאלה מתבקשת: אם היין האדום כה עשיר ברסברטרול, ואם בדיקות מעבדה מראות שהוא יכול לעצור התפתחות של סרטן שד, מעי, עור, קיבה וכליות, מדוע המחקר החדש מצא שאין לו כל השפעה מגנה בפועל?
החוקרים האמריקאים מציעים שתי סיבות אפשריות לתוצאות המפתיעות. ראשית, ייתכן שהאלכוהול עצמו הוא חומר מסרטן (כלומר, גורם לסרטן), ולכן מקזז כל תועלת פוטנציאלית שיכולה להיות לרסברטרול. שנית, מחקרים מראים שרסברטרול נספג בצורה לקויה ביותר על ידי הגוף האנושי – כ-75 אחוז ממה שאנחנו צורכים מסולק מהגוף כפסולת לפני שהוא יכול להגיע לתאים שעלולים להפוך לסרטניים.
ממצא זה עשוי להסביר מדוע, למרות ההשפעות האנטי-סרטניות של רסברטרול במעבדה, לחומר זה יש השפעה מעטה או אפס השפעה על סרטן בגוף האדם. החוקרים סיכמו זאת בצורה ברורה: "רמות נמוכות של רסברטרול לאחר צריכת יין אדום עשויות שלא להגיע לריכוזים אפקטיביים ביולוגית שיכולים לחולל הבדל בתוצאות בריאותיות".
המוניטין של היין האדום מתערער לא רק בהקשר של סרטן. בעבר הוא נחשב כמשקה המיטיב עם בריאות הלב, אך כיום רוב הקרדיולוגים מסכימים שאין ראיות מוצקות ממחקרים רחבי היקף לכך שהוא מגן מפני התקפי לב ושבץ.
כיצד, אם כן, רכש היין האדום את המוניטין כמשקה בריא ללב? פרופסור פרנסיסקו לייבה-לאון, קרדיולוג בבית החולים המלכה אליזבת בברמינגהאם, מסביר שהכל החל ממחקר שבע המדינות בשנות השמונים של המאה העשרים. מחקר בינלאומי זה השווה שיעורי מחלות לב ברחבי אירופה וחיפש סיבות אפשריות להבדלים. סקוטלנד הציגה את שיעור התמותה הגבוה ביותר, בעוד שחלקים מצרפת וספרד הציגו את השיעורים הנמוכים ביותר.
תופעה זו הובילה למה שכונה "הפרדוקס הצרפתי" – הרעיון שיין אדום היה הסיבה לשיעורים הנמוכים של מחלות לב בצרפת, על אף שהתזונה הצרפתית עשירה בשומן ומלח. אך כיום ידוע שבאותה תקופה, היה תת-דיווח משמעותי של מקרי מוות ממחלות לב בצרפת.
"באותו זמן", אומר פרופסור לייבה-לאון, "ייחסו זאת לעובדה שהצרפתים שתו הרבה יין אדום העשיר בנוגדי חמצון. אבל מעולם לא הייתה הוכחה לכך – רק נתונים תצפיתיים. אין שום הוכחה שיין אדום טוב יותר מכל משקה אחר בהגנה מפני מחלות לב".
