מאז פרוץ המלחמה, המציאות הקשה של נשים הסובלות מאלימות במשפחה בישראל הפכה למורכבת ומסוכנת יותר מתמיד. מחקר חדש שפורסם חשף כי אחת מכל ארבע נשים שפנתה לרווחה בעקבות אלימות מצד בן זוגה, מוגדרת גם כ"חייבת פעילה" ברשות האכיפה והגבייה, אך המומחים מזהירים: המלחמה מחמירה את המצב באופן דרמטי.
עובדת סוציאלית תמר שוורץ, מנכ"לית עמותת "רוח נשית", מציירת תמונה קשה של המציאות הנוכחית: "המלחמה הגבירה את האלימות נגד נשים. חיילים חוזרים טעונים משדה הקרב, החברה מוצפת בכלי נשק בעקבות נוהלי חלוקה חדשים, ומדינת ישראל לא חתמה על אמנת איסטנבול שמחייבת מדינות לפעול למניעת אלימות".
המחקר, שנערך בשיתוף רשות האכיפה והגבייה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גילה כי מתוך 2,200 נשים שפנו לרווחה בגין אלימות פיזית, 485 נמצאות במצב של חובות פעילים. אך המספרים הללו, לטענת שוורץ, הם רק קצה הקרחון של בעיה הרבה יותר מורכבת.
"אלימות כלכלית היא אלימות לכל דבר", מדגישה שוורץ. "מדובר במלכוד כפול, נשים נפגעות אלימות אינן רק תחת איום פיזי או רגשי, הן גם נאבקות לשרוד כלכלית. החובות שלהן לעיתים קרובות אינם תוצאה של בחירה, אלא של שליטה ממושכת מצד בן הזוג".
הבעיה מתחמקת בהיעדר הכרה חוקית: למרות המודעות הגוברת, החוק בישראל עדיין אינו מכיר באלימות כלכלית כהגדרה נפרדת או כעילה לפעולה משפטית, בניגוד לנהוג במספר מדינות מערביות. הצעת חוק שקידמה העמותה עברה בקריאה ראשונה ב-2020 ונעצרה מאז. "זה לא עניין פוליטי, לא ימין ולא שמאל", אומרת שוורץ.
"בין הנשים שפונות אלינו יש מצביעות מכל הקשת. כשזה מגיע לאלימות, אין פוליטיקה כולן סובלות באותה מידה". דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם בשבוע שעבר תמך בגישה זו והצביע על כשלים מרכזיים בטיפול באלימות נגד נשים.
המלחמה החמירה את המצב בדרכים נוספות: לדברי שוורץ, המציאות בשטח מעוררת דאגה אמיתית בגלל "שילוב מסוכן של פוסט-טראומה לאומית, הצפת מתן רשיונות לנשק אזרחי ללא בדיקה מספקת, והיעדר מנגנוני הגנה". עמותת "רוח נשית" נאלצה להתגייס למתן תמיכה אישית אינטנסיבית לכל מטופלותיה, בעיקר בדרום ובצפון, תוך סיוע בסלי מזון, תווי קניה וסדנאות חוסן רגשי.
"אלימות נגד נשים לא מתחילה בדרך כלל באלימות פיזית. היא מתחילה בשליטה ובסוף הדרך, שליטה עלולה להיגמר ברצח", מזהירה שוורץ. "עצמאות כלכלית היא לא מותרות, היא תנאי בסיסי לחיים חופשיים מתלות ומאלימות".
