לפני הטלטלות האחרונות בשוקי ההון בעולם נערכו בבורסה בת"א לגל הנפקות ראשוניות (IPO) לאחר כשלוש שנות בצורת, אשר יכלול על פי ההערכות בעיקר חברות נדל"ן, תעשייה וקמעונאות מבוססות. בד בבד, מלקקים עדיין המשקיעים בבורסה את פצעי גל ההנפקות הקודם, שהגיע לשיאו בשנת 2021 והכניס לזירת המסחר עשרות סטארט-אפים בוסריים נטולי פעילות משמעותית.
● מדדי הבורסה בת"א עומדים להתעדכן: מי צפויה לצאת, ומי הסינדרלה שעשויה להיכנס
● "תנצלו כל עלייה כדי למכור": בנק ההשקעות שממליץ להתרחק ממניות אמריקאיות
רק לאחרונה הודיעו שלוש מאותן חברות על מהלכים לצמצום או הקפאת פעילות לנוכח הקשיים בעסקיהן. ראשונה לעשות זאת הייתה הייקון, יצרנית מערכות דיגיטליות לייצור אריזות מתקפלות ומוצרי קרטון, שהגיעה כנראה לסוף דרכה לאחר שהמניה איבדה 99.9% מערכה מאז ההנפקה.
החברה, שבין משקיעיה נמנים יזם הטכנולוגיה הסדרתי בני לנדא וקרן ההון סיכון JVP שמוביל אראל מרגלית, פיטרה את מרבית עובדיה והגישה לביהמ"ש בקשה לעיכוב הליכים, לנוכח קשיים תזרימיים משמעותיים וחובות של 60 מיליון שקל שאין ביכולתה לשלם.
מאז היווסדה בשנת 2009 צברה הייקון הפסדים של כמיליארד שקל, והיא נסחרת בימים אלה בשווי של 2 מיליון שקל בלבד, לאחר שהונפקה לפני פחות מחמש שנים לפי שווי של למעלה מחצי מיליארד שקל.
זמן קצר אחריה הודיעה חברת הקלינטק ג'נסל (שגם בה לנדא הוא בעל מניות מרכזי) על המשך צעדי ההתייעלות לצורך צמצום נוסף בהוצאותיה וחיזוק תזרים המזומנים, וכן להשגת מקורות מימון נוספים. ג'נסל, המפתחת ומייצרת תאי דלק שהם מקור אנרגיה לייצור חשמל, כבר נסחרה בשווי של 1.8 מיליארד שקל זמן קצר לאחר הנפקתה בת"א, אך היום עומד שווייה על 28 מיליון שקל בלבד.
החברה דיווחה כי תייצר במיקור חוץ ותמשיך במגמת צמצום כוח האדם שלה וההוצאות התפעוליות. במקביל נבחנות אפשרויות מימון, כולל אפשרות של מכירת החברה או נכסיה, לאחר ש"שרפה" מאז שהוקמה כ-1.2 מיליארד שקל.
בני לנדא, משקיע בשתיים מהחברות שנקלעו לקשיים / צילום: איל יצהר
בד בבד הודיעה נקסטפרם טכנולוגיות כי דירקטוריון חברת הפודטק החליט על השהיית הפעילות העסקית, למעט מיזם משותף בהודו. "החלטה זו התקבלה לאור הקושי המתמשך בגיוס מימון להמשך פעילות החברה", נמסר. לחברה, אשר פיתחה טכנולוגיה לייצור רכיבי מזון בשמרים ללא הנדסה גנטית, נותרו מזומנים בסך 230 אלף דולר בלבד, כשבסוף 2024 ההתחייבויות שלה עמדו על כ-1.5 מיליון דולר. נקסטפרם תפעל לממש נכסים וטכנולוגיות ולצמצם התחייבויות, ותנסה למצוא רוכש לאחר שהונפקה בשווי של 115 מיליון שקל ונסחרת כיום בשווי של כ-8 מיליון שקל.
חברות "החלום" ושברן
במשך שנים ארוכות ניסו בצמרת הבורסה בת"א וברשות ניירות ערך להביא חברות טכנולוגיה מקומיות לזירת המסחר, ללא הצלחה רבה, שכן הללו העדיפו בדרך כלל את בורסת הנאסד"ק בניו יורק שבה נסחרות עשרות חברות, ובהן עילית ההייטק המקומי – צ'ק פוינט, מאנדיי, Wix, מובילאיי, סייברארק ונוספות, כשרק מקצתן נסחרות במקביל גם בת"א (נייס, נובה, טאואר).
ואז, בתוך תקופה של כשנה וחצי בשנים 2020-2021 נפרצו השערים, עם גל הנפקות הייטק בבורסה המקומית שנתמך בריביות האפסיות, הצטרפותם למסחר של משקיעים רבים, שקודם למשבר הקורונה נמנעו מפעילות בשוק ההון, וכמובן הרנסנס שחווה תחום הטכנולוגיה בכל העולם, לאחר פרוץ המגפה.
כל אלה אפשרו לעשרות חברות טכנולוגיה צעירות (סטארט-אפים) לגייס הון מהציבור, על בסיס החדשנות הטמונה בפעילותן וכן חלומות לעתיד עסקי ורוד עם כיבוש נתחי שוק ויצירת פעילות גלובלית. זאת למרות שרובן המכריע היה עדייו "חברות חלום", מרביתן עדיין בשלב הפיתוח, שמצבן הפיננסי מאתגר ועתידן העסקי לוט בערפל.
שלל סימני השאלה הללו (שכללו לא פעם אזהרת "עסק חי" של רואי החשבון) לא מנע את התנפלות המשקיעים כמעט על כל מיזם טכנולוגי שהגיע לשוק ההנפקות, כאשר היקף גיוס ההון בכל אחת מהן עמד בדרך כלל על כמה עשרות מיליוני שקלים, ולעיתים יותר.
אלא שבתוך זמן לא רב התהפכה התמונה כמעט לחלוטין. לביצועים העסקיים המאכזבים של החברות המנפיקות נוסף המומנטום השלילי שממנו סבלו מניות הטכנולוגיה בנאסד"ק, עם עליית הריבית בשנת 2022. זה הוביל לצלילה בערכן של מניות ההייטק הקטנות שהנפיקו בת"א, ולסגירת מקורות מימון לצורך פיתוח פעילות החברות.
בועז נוי, מנכ"ל נקסטפרם, אמר השבוע לגלובס כי "אנחנו מאמינים במוצר ובטכנולוגיה של החברה, אבל תחום הפודטק דורש הרבה יותר השקעות וזמן ממה שאנחנו יכולים לגייס. שוק המזון כבר נמצא שם, אבל שוק ההון לא, והמצב לא עוזר במיוחד".
"יש ביקוש לסיכון"
בבורסה בת"א אולי קיוו למשוך אליה חברות טכנולוגיה שעדיין לא מתאימות להנפקה בנאסד"ק, כדי להוות עבורן מקפצה. עם זאת, יש מי שאומר היום לגלובס כי היה "רעב יתר" של הבורסה שמשך אליה גם חברות לא מוצלחות, וברגע שההייפ נרגע – הן התרסקו.
האם בדיעבד היה צריך לעשות משהו שונה? חני שטרית בך, סמנכ"לית ומנהלת המחלקה הכלכלית בבורסה לניירות ערך, סבורה שלא. "ההנחיות שלנו לחברות לא השתנו. זה לא שעשינו משהו מיוחד ב-2021, אנחנו רוצים חברות הייטק כמו כל הבורסות בעולם. כולם רודפים אחרי חברות ההייטק הישראליות, אז ודאי שגם הבורסה בישראל", היא אומרת.
"מתי החברות מגיעות לבורסה ומתי לא – זה כבר תלוי בנסיבות כלכליות. אחת מהן היא הריבית. באותה תקופה היא הייתה הרבה שנים אפסית, וזה הוביל לכך שמשקיעים רצו להשקיע יותר, כי אם הכסף היה בבנק היו מקבלים 0% תשואה. זה בדיוק הזמן שבו הציבור רוצה לשים חלק מהכסף גם במניות, בין שמסוכנות או לא מסוכנות, ועם הסיכון באה תשואה".
לדברי שטרית בך, בהרבה מקרים של חברות הייטק או ביומד ברור למשקיעים שהולכים לדרך ארוכה, שבה או שמצליחים מאוד, או שמפסידים. "יש משקיעים שרוצים את הסיכון הזה. בורסה לא צריכה להחליט אילו חברות נרשמות בה, היא צריכה לקבוע כללי מינימום ולתת לציבור את כל המגוון, כדי שהוא יוכל לבחור במה להשקיע. בורסה היא שוק. ברגע שיש תשקיף, כל אחד יכול לקרוא ולהחליט אם להשקיע או לא".
קלינטק, ביומד ואונליין
הייקון, ג'נסל ונקסטפרם מצטרפות לשורה ארוכה של חברות טכנולוגיה שהגיעו לת"א באותו גל הנפקות ובהמשך נקלעו לקשיים, הודיעו על תוכניות התייעלות, נמכרו, קרסו או סתם איבדו את רוב שוויין.
על קצה המזלג ניתן להזכיר את חברת קונטיניואל, המספקת שירותים מבוססי תוכנה למטרת ניתוח תקשורת לתחבורה מתקדמת, שפעילותה נמכרה ב-2.5 מיליון דולר והחברה הפכה לשלד בורסאי; את אורה סמארט שפיתחה מערכת טיהור אוויר והגיעה לחדלות פירעון; אקופיה שפיתחה רובוטים לניקוי פאנלים סולאריים ונמכרה ב-18 מיליון שקל, בעוד שבהנפקה עמד שווייה על 1.3 מיליארד שקל.
קונטיניואל פותחת את המסחר בבורסה בת"א / צילום: יורי ליברמן
כך גם אנויז'ן מתחום המכשור הרפואי, שנקלעה למצוקת נזילות ונמכרה דרך בית המשפט ב-1.5 מיליון דולר (בעוד שבהנפקה שוויה היה כ-100 מיליון שקל); קמעונאית האונליין קוויק שעם בעליה נמנו החברה המרכזית למשקאות וסופר פארם, שהרימה ידיים ופעילותה עברה לידי אלקטרה מוצרי צריכה, בעלת רשת המזון קרפור. לידיים חזקות יותר עברה גם חברת קבסיר, שהונפקה עם פעילות בתחום הלימודים המקוונים ומאכלסת כיום את עסקי התשתיות של המיליארדר יצחק מירילשווילי.
מנגד, צריך לציין את "הכוכבת" של מחזור 2021, החברה הביטחונית נקסט ויז'ן שנסחרת היום בשווי של 6.9 מיליארד שקל, לאחר שהניבה למשקיעים תשואה של למעלה מ-1,500% מאז ההנפקה.
פתיחת המסחר במניית אורה סמארט בת"א / צילום: נס הפקות
כשהתמחור פחות נכון
גורם בכיר בשוק אומר לגלובס כי "הבורסה תמיד רוצה שינפיקו אצלה כמה שיותר חברות – גם הייטק וגם אחרות. אני לא בטוח שאם נעשה ממוצע של הנפקות נאסד"ק מול ת"א, שיעורי ההצלחות והכישלונות יהיו שונים מאוד.
"נכון שחלק גדול מההנפקות, בפרט בהייטק, הסתברו כפחות מוצלחות או לא מוצלחות בעליל. הסיבה היא שכשמנפיקים בשיא הגל יש בעיית תמחור, אבל את זה יודעים רק בדיעבד. כשהתמחור גבוה מדי, גם חברות שהצליחו תפעולית ועסקית והתקדמו פחות או יותר לפי הצפי, ירדו משמעותית, כי התמחור היה פחות נכון".
עוד נקודה ששטרית בך מהבורסה מציינת היא שלבורסה המקומית, מטבע הדברים, מגיעות חברות קטנות יותר מאשר לנאסד"ק, "ולכן אם הן לא מצליחות לגייס עוד כספים, יכול להיווצר מצב שהשרידות שלהן נמוכה יותר".
הגורם הבכיר מתייחס לכך ואומר כי "בחברות הייטק בתחילת דרכן יש הרבה סיכון. אם בהון סיכון שיעור ההצלחה הוא 2 ל-10, זה אומר ש-8 לא מצליחים, וכאן חלק מהסיכונים התממשו".
בורסות זרות אכזבו
לשאלה האם עבור חברות כאלה המקום הנכון הוא הבורסה, אומר הבכיר כי "התשובה מורכבת. התשובה המיידית היא לא, אבל השאלה היא מה זה חברות בתחילת דרכן. חברות שמגיעות לבורסה אומרות 'כבר עברנו את שלב הסיכון הטכנולוגי, אנחנו בשלבים כאלה ואחרים של מכירות ושיווק', אבל הרבה פעמים גילו שהגדלת המכירות הייתה יותר קשה מהצפוי, המוצר עוד לא היה בשל מספיק – אולי טעמי השוק השתנו, או שמתחרה רץ מהר יותר.
"מתאים לשאול מתי נכון לחברה להפוך לציבורית. כמו שבלונדון יש את הבורסה הראשית והמשנית, בת"א, בהגדרה, רמת הבשלות של חברות נמוכה מסף הכניסה לנאסד"ק. השאלה כמה נמוכה. אני לא חושב שנכון לקבוע רגולטורית כמה סיכון מותר לקחת. כל אחד יעשה את הבדיקות שלו ויחליט מה הסיכון שמתאים לו".
מה לגבי בורסות אחרות כמו לונדון, אוסטרליה, קנדה – הן מהוות תחרות לבורסה בת"א?
שטרית בך: "אוסטרליה אף פעם לא היוותה תחרות, והחברות שהגיעו אליה לא עמדו בסף רישום בבורסה בת"א. לדעתי, חברות שנרשמו בבורסות האלה התאכזבו, כי המנטליות שונה ויש קושי לתחזק משקיעים מרחוק. מדי פעם עוד מגיעים לכאן מהבורסות ורודפים אחרי החברות פה, אבל אנחנו לא רואים חברות ששוקלות את זה".
לדברי הבכיר: "חברה שיכולה להנפיק בנאסד"ק תלך לשם כי היא תקבל תמחור יותר טוב. התחרות של הבורסה בת"א היא לא על המגרש הזה. בעבר היו טרנדים כמו אוסטרליה, קנדה – ת"א צריכה להיות יותר אטרקטיבית. בסוף היום, לחברות שמגייסות 80-100 מיליון שקל ומושכות משקיעים שמבינים, יש יתרון להנפקה בת"א על פני הנפקה ברוב המקומות שהם לא נאסד"ק".
חתם זר יעשה ההבדל?
איך בכל זאת הבורסה יכולה למשוך אליה חברות טכנולוגיה ישראליות חזקות? שטרית בך אומרת כי "אנחנו פונים לחברות בסדר גודל של 500-800 מיליון דולר שבעינינו הן קטנות לנאסד"ק – גם אם ינפיקו שם, הן יהיו מתחת לרדאר – ומציעים להן לעשות הנפקה גלובלית עם חתם זר כמו ג'פריס או ברקליס, שעובד בשיתוף פעולה עם חתם מקומי ומציע את המניות גם למשקיעים זרים".
כך עשו למשל הבורסה לני"ע בעצמה וחברת הטכנולוגיה נאייקס. לדברי שטרית בך, יש כבר חברות שמתעניינות, אבל זה תהליך שלוקח זמן וכמובן תלוי בשוק הנפקות טוב. "כשהתנאים יבשילו, אני מניחה שנראה חברות כאלה מגיעות", היא אומרת, ומוסיפה גם שבישראל יש home bias משמעותי – כלומר הטיה לטובת החברות המקומיות.
"כשקורה משהו בארץ או בחו"ל, משקיעים בחו"ל 'זורקים' ישר את המניות הזרות, כולל ישראליות שהן זרות בנאסד"ק. אם יש דוחות כספיים פחות טובים ממה שצפו – המשקיעים 'חותכים' בלי רחמים. לכן מסחר גם בת"א יכול לעזור לחברות. בנוסף, למוסדיים בישראל יש כסף, כל חודש הפנסיות נכנסות וצריך להשקיע, אז ברור שהם מחפשים הזדמנויות השקעה טובות".
ומה לגבי חברות טכנולוגיה גדולות שכבר נסחרות בוול סטריט, כמו צ'ק פוינט או מאנדיי, הן כבר לא יעד שלכם, בניסיון לשכנע אותן להירשם גם לת"א?
שטרית בך: "הן יעד שלנו. למה הן לא מגיעות – את זה צריך לשאול אותן".
בהקשר זה גם הבכיר מזכיר את הטיית הביתיות כגורם שאמור למשוך חברות ישראליות לרישום כפול בת"א. לדבריו, "היתרון הגדול הוא להיסחר בת"א דווקא כשהמצב פחות טוב. למוסדי אמריקאי אין בעיה להגיד 'אני יוצא מהמניה הזאת עד סוף היום', והאופי של מוסדי ישראלי לרוב פחות וולטילי".
