לא עברה רבע שעה מרגע פתיחת קופות הכרטיסים ועד שנקנה אחרון הכרטיסים למופע האיחוד של הרכב "הכבש השישה עשר". סך הכל נמכרו כ־20 אלף כרטיסים לעשר הופעות שיתקיימו בירושלים, בתל אביב ובחיפה. גם פתיחת חמש הופעות נוספות לא סיפקה את הקהל, והכרטיסים אליהן אזלו במהירות מסחררת. נכון למועד כתיבת שורות אלו, כ־40 אלף אנשים רשומים ברשימת המתנה ומייחלים לכך שיתפנה כרטיס, כשגם המחירים הגבוהים של הכרטיסים, שנעים בין 300 ל־400 שקלים, לא מרתיעים אותם.
המופע הראשון מתוך ה־15 עתיד להתקיים ב־21 בינואר, על במת היכל התרבות בתל אביב. יהודית רביץ, גידי גוב, דויד ברוזה ויוני רכטר יופיעו יחד לראשונה זה 37 שנה, באחד האיחודים המפתיעים, המשמחים ולא פחות מכך – הרווחיים של השנה. ההכנסות מהמופעים העתידיים קרובות ל־7 מיליון שקלים, לפני הוצאות ההפקה. נתונים אלה לא מובנים מאליהם, בייחוד כשמדובר באומנים ותיקים.
המופע המדובר יכלול לא רק את שירי אלבום המופת הנוסטלגי והקלאסי של ההרכב, אלא גם את שיריהם הבולטים של חברי ההרכב, מהרזומה העשיר של כל אחד ואחת מהם.
"אני מקנאה בעצמי שאני עושה את זה", סיפרה יהודית רביץ בריאיון נדיר שנתנה לאחרונה לגלגל"צ. "זה כל כך כיף, ואם לא האיחוד של 'הכבש השישה עשר' לא הייתי רוצה לעלות על במה. אני עולה כי זו חבורה. אני לא המרכז פה אלא אני חלק מרביעייה״.
רביץ, שפרשה מהופעות ב־2016, הוסיפה: ״כשיצאנו במקור עם "הכבש השישה עשר" הייתי בתחילת דרכי ולכן היה לי תפקיד קטן, והוא נשאר קטן גם עכשיו, וזה כל כך כיף לי המקום הזה. אני פשוט נהנית. ננגן גם דברים שלנו, אבל הביחד זה מה שחשוב. אנחנו כל כך טובים ביחד, גם חברים, גם שרים טוב יחד. יוני (רכטר – ד״פ) פיתח את הקולות מהאלבום למשהו חדש ועדכני, ואנחנו נשמעים כל כך טוב ביחד. יוני עד היום לומד פסנתר ומתפתח, ושלושתנו לידו 'חלטוריסטים'״.
לא צריך להיות מאוד מופתעים מהצלחת המופע. המלחמה מגבירה את הכמיהה של הקהל לאסקפיזם, להיאחזות במשהו שמזכיר ימים יפים וטובים יותר, ואין דבר שעושה זאת טוב יותר מנוסטלגיה מוזיקלית.
אפשר לקבוע בבטחה שמאז שיצא האלבום, ב־1978 ועד היום, אין ילד שלא גדל על שירי "הכבש השישה עשר". מ"גן סגור" ו"ברקים ורעמים", דרך "אני אוהב", "מי שמביט" ועד "הילדה הכי יפה בגן" ו"איך שיר נולד?", שירים שמסמלים ילדות, פשטות ומתיקות. מופע כזה הוא הזדמנות לאחד קהלים מכל הגילים לרגעים קסומים שייתכן שלא יחזרו שנית.
לתוצרים של "הכבש השישה עשר" תמיד היה ביקוש: חמש הפקות שונות לשירי האלבום המיתולוגי הועלו מאז שנות ה־90, וב־2020 יצא התקליט במהדורת ויניל חדשה שכל עותקיה נרכשו. האיחוד הראשון של חברי ההרכב היה בשנת 1995, בתוכניתו של גידי גוב "לילה גוב", והאיחוד האחרון בהרכב המלא, כולל יהונתן גפן, יוצר השירים והסיפורים, היה ב־2020, כשהחבורה הקליטה את השיר החדש "פנינה", שכתב גפן והלחין רכטר, המתאר את עלילותיה של חתולת רחוב ונכלל באלבום הילדים של רכטר "יוני ג'ירף".
"הייתה לי מחשבה שאם אני מאחד את ההרכב הזה סוף־סוף, אז זה צריך להיות למשהו שאפתני, וזו מעין אופרטה שהיא תובענית מבחינה קולית, מורכבת מוזיקלית וגם ארוכה יחסית", אמר אז רכטר על השיר.
"בכל איחוד של כוורת כל אחד מאיתנו חזר מיד למושב הפנימי שהיה בו, עם כל הזיכרונות", הוסיף רכטר, קלידן כוורת. "הרגשתי אותו דבר גם הפעם. אומנם לא הופענו הרבה עם ההרכב של הכבש, אבל בשל המיתולוגיה של ההרכב וכל כך הרבה דורות של הורים וילדים שהגיבו לנו, הרגשתי שאנחנו חוזרים למשהו שהוא מעבר לנוסטלגיה".
"במשך השנים ביקשו מאיתנו פעמים רבות להופיע בכל מיני אצטדיונים", אמר אז גפן. "חלק מהחברים הסכימו, אבל אני לא, ואמרתי ליוני לא פעם: עדיף להיות קלאסי מאשר פתטי". קולו של גפן, שנפטר ב־2023, יהיה כעת חלק ממופע האיחוד.
סיפור בחמישה ימים
קצת קשה להאמין, אבל הפרויקט החל בכישלון חרוץ. הוא החל כספר ילדים שכתב יהונתן גפן, פזמונאי, סאטיריקן ופרפורמר שנון, חד ופופולרי, שביסס את מעמדו גם כסופר לילדים בזכות הספרים "שירים שענת אוהבת במיוחד" ו"יום אחד… כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד". בשנת 1977, בעיצומו של סיבוב ההופעות המצליח עם התוכנית "שיחות סלון", החליט גפן לכתוב ספר ילדים נוסף. כדי לקבל את השקט ואת ההשראה, לקח חופשה קצרה מההופעות וטס לפריז.
"הספר נכתב תוך חמישה ימים במהלך שהותי בפריז", סיפר גפן בריאיון בעבר. "כתבתי אותו מהר, כי פשוט לא היה לי יותר מדי זמן".
עם שובו ארצה בחר להוציא את הספר בעצמו. למפיק המוזיקלי דודו אלהרר יש הסבר להחלטה של גפן: "לאורך שנות ה־70 יהונתן הוציא מספר ספרי ילדים בהוצאת ספרים מסודרת והתלונן בפניי שבדרך זו הרווח הכלכלי שלו לא גדול. 'הכבש השישה עשר' היה הספר הראשון שהוא הוציא בהוצאה עצמית".
גפן חבר למסעדן אריק כהן, שניהל באותה עת לצד דני ליטני את מועדון הבקתה בתל אביב, כדי שישקיע את הכסף הנדרש להוצאת הספר. להוצאה הוא קרא "נושי", על שם הכינוי שנתן לאשתו נורית. הספר, כאמור, נחל כישלון חרוץ. "לא היה להם מושג בשיווק", מסביר אלהרר. "יהונתן ואריק נתקעו עם כל חבילת הספרים, ויהונתן היה אובד עצות".
אלהרר, שבאותה תקופה הפך מזמר למפיק, הציע לגפן את הרעיון להקליט את שירי הספר ולהוציא תקליט. "יהונתן הביא לי לקרוא את הספר עוד כשהיה בשלב כתב היד, חשבתי שהוא בסדר, נחמד, אך לא מעבר לזה. לא הברקת המאה. חשבתי שיש לו יותר סיכוי להצליח אם הוא יקבל מנגינות, והצעתי את זה ליהונתן".
"כשדודו בא אליי עם רעיון להפוך את השירים לתקליט, זה נשמע לי קצת הזוי בהתחלה", סיפר גפן בעבר, "אבל זרמתי".
מי שגויס למלאכת ההלחנה וההפקה המוזיקלית היה יוני רכטר, שהחל את צעדיו הראשונים בקריירת סולו אחרי פירוקה של כוורת, ועבד כבר עם אריק איינשטיין כמלחין וכמפיק מוזיקלי של אלבומיו והופעותיו. "יוני, שהיה מיוצג שלי במשרד, השמיע לי את 'גן סגור', שהיה השיר הראשון שהוא הלחין מהספר", אומר אלהרר. "מיד נדלקתי. הרגשתי שצדקתי בתחושה שלי, ושבאמת יש פה פוטנציאל אמיתי לתקליט".
אלהרר לא בזבז זמן: "יהונתן הביא את דויד ברוזה, שאיתו הוא הופיע בתוכנית 'שיחות סלון' וכבר היו לו ברדיו להיטים. אני הבאתי את המיוצגים שלי, גידי גוב, שהיה אחרי להקת כוורת ואלבום בכורה מצליח, ואת יהודית רביץ, שהתפרסמה בדיוק עם 'סליחות' בפסטיבל הזמר והפזמון. עוד לפני שהם שמעו את השירים והחליטו אם להשתתף בפרויקט או לא, כבר סגרתי להם אולפן הקלטות ונגנים והרצתי את העניין. הרגשתי שיש לנו להיט ביד והייתי מוכרח להרים זאת במהירות. הייתי נמרץ. 200 אלף לירות השקעתי בזה".
"הפגישה הראשונה שלי עם יהונתן הייתה בביתו ברמת גן", סיפר רכטר ב"לילה גוב". "לקחתי את הספר 'הכבש השישה עשר' והלחנים לשירים פשוט נשפכו ממני. אורך זמן ההלחנה היה קצר כאורך השירים, וזה לא קרה לי הרבה. הלחנתי את השירים בו במקום על הפסנתר בבית של יהונתן. היה לי קליק עם הטקסטים האלה, עם המצב והסיפור שהם סיפרו".
"כשהצטרפתי להרכב, כשהוא כבר היה מגובש, גידי שר את 'הילדה הכי יפה בגן', ואז 'גזלתי' אותו ממנו", סיפרה רביץ בעבר. "הצטרפתי כשהכל היה די מוכן, כי החבורה הייתה צריכה קול 'ילדותי' או 'נשי'".
"יצא לי לשמוע את יהודית בפעם הראשונה בהרכב שנקרא 'ששת', וקצת התאהבתי בה", סיפר רכטר בעבר. "לא האמנתי שאחת כזו נפלאה תסכים להופיע איתי".
תשבו ברעש
החזרות, שארכו במצטבר כחודש, נערכו בביתו של רכטר בתל אביב וגם באולפני תמוז, שהיו בבעלותו של אלי נחמיאס. "הם הגיעו לאולפן מאוחדים ומגובשים וידעו בדיוק כיצד הם רוצים להישמע", מספר נחמיאס, שעל קירות אולפנו עדיין מצוי פוסטר של חברי ההרכב עם הקדשה אישית. "היו המון צחוקים והמון הומור ורוח של חברותא נטולת אגו".
"עבדנו די הרבה גידי, יהונתן, יהודית, דויד ואנוכי בחזרות על העיבודים והקולות, ואת הקלטות השירים עשינו בשבוע", ציין רכטר בעבר. "היה תהליך יצירתי נורא מהיר, תהליך דגירה די ארוך של עיבודים וקולות והקלטות בצורה די מהירה ועניינית. כולם היו זמרים מצליחים, אבל 'הכבש השישה עשר' בא דקה לפני הפריצה הגדולה של כולם, ושומעים את זה, יש פה את הראשוניות הזאת".
מרבית השירים הולחנו על ידי רכטר, בהם "הילדה הכי יפה בגן", "גן סגור", "מי שמביט" ו"כשאהיה גדול". "כשאני מלחין שיר ילדים, כל שיר הוא בעיניי דרמה קטנה, הצגה קטנה", הוא אמר בעבר, "וזה בא לידי ביטוי בהלחנתי את הטקסטים של יהונתן, שתמיד הייתה בהם איזו דרמה".
בכובע של המנהל המוזיקלי, רכטר הרגיש שיש לערב מלחינים נוספים באלבום. "היה לנו מחסור של שירים", מסביר אלהרר, "יוני הלחין אומנם את מרבית השירים, אבל נוצר אצלו הצורך לשלב עוד מוזיקאים עם אינטרפרטציה משלהם, גם כדי ליצור גיוון וגם מפני שהיינו צריכים להשלים מכסת שירים לאלבום".
כך צורפו לחנים של דויד ברוזה ("ברקים ורעמים"), יצחק קלפטר ("אני אוהב"), שפי ישי ("ריבים קטנים"), עדה נסטוביץ' ("היי, אני כבר לא תינוק") ורני גולן ("כשאומרים").
"כשקיבלתי מיוני את הטקסט של 'ריבים קטנים', המנגינה כמעט התנגנה מעצמה", סיפר בעבר המלחין שפי ישי. "עוד באותו יום הקלטתי את עצמי שר את השיר בליווי פסנתר. את הקלטת העברתי ליוני, שכעבור כמה ימים אמר לי שהוא אוהב מאוד את השיר. עניין אותו לדעת איך אני שומע את השיר הגמור בדמיוני. המפגש הבא שלי עם השיר היה כששמעתי אותו מוקלט יחד עם שאר שירי האלבום".
לצורך ההקלטות, שנערכו באולפני טריטון המיתולוגיים בתל אביב, גיבש אלהרר נבחרת נגנים, בהם יצחק קלפטר ושלמה יידוב בגיטרות, שם טוב לוי בחליל, אלון הלל בתופים וארנון פלטי בבס.
"העבודה באולפן הייתה חוויה מהנה, במיוחד כשגידי גוב היה מגיע עם הבדיחות הקבועות שלו", מספר פלטי. "החבורה דאגה לתת לכולם הרגשה נוחה. הם הצטיינו בחוש הומור מבריק ובטוב לב רב. סשן ההקלטות באולפן ארך שש שעות בלבד. בפרק הזמן הזה סיימנו להקליט את כל שירי האלבום, ולא האמנו שזה יהפוך לכזה להיט על־זמני. זה אולי סשן ההקלטות המהיר והקצר ביותר בהיסטוריה".
ב–22 בנובמבר 1978 יצא התקליט לאור בחברת CBS. הוא כלל 19 שירים, כולל קטעי קישור שאותם הקריא גפן. עיצוב העטיפה נעשה על ידי המאיירת והמעצבת הגרפית מיכל לויט. בגב העטיפה כתב גפן לילדים: "בתוך המעטפה הזאת מתחבא לו תקליט שעשינו במיוחד בשבילכם… תשבו לכם בשקט (או ברעש) ותקשיבו. ואם נדמה לכם שאתם מכירים את השיר, אתם יכולים לשיר ביחד איתו".
בין הכיסאות
הביקורות על התקליט היו מפרגנות. כך נכתב ב"מעריב" עם צאתו: "תקליט הילדים החדש נולד כיצירה בפני עצמה, בלי שום ניצול של אופנות או בובות פופולריות ושאר מוצרים טלוויזיוניים לילדים. תקליט ללא החסות של התרד מפופאי או בהשראת הדבורה מאיה, ובלי תרועות של חגים ופסטיבלים. גם ציור העטיפה אינו כזה המופיע על עטיפות התקליטים בשוק הפורה והמוצף של תקליטי הילדים. ובעצם זה מוצר המצביע על הפקה של תקליט, שאיננו מעשה 'חאפ־לאפ' כפי שמקובל אצלנו… זה אולי התקליט הבלתי מתיילד הראשון שנחטף כלחמניות טריות מחנויות התקליטים, למרות שמחירו הוא כמחיר תקליט רגיל".
"התקליט לא נכתב לילדים", אמר דודו אלהרר ל"מעריב". "אלא מה: נוצרה פתאום בין כולם תחושה של השתובבות ואווירה טהורה, והזמרים הרגישו כי הם רוצים לעשות משהו שאין בו רמייה. כשיוני השמיע לי את 'גן סגור', התלהבתי והחלטתי כי קיים בסיס לתקליט, והשקעתי את כל מה שדרוש להפקת תקליט של איכות".
התקשורת וגם הציבור לא ידעו אם זהו אלבום ילדים או מבוגרים, ומשום כך עם צאתו הוא נפל בין הכיסאות. על אף ההשקעה האומנותית והכלכלית – האלבום קרטע במכירות בתחילת דרכו. "האלבום לא עורר עניין כלשהו בתקשורת, והרדיו לא השמיע כמעט אף אחד מהשירים", מתאר אלהרר. "מה שהציל את האלבום הוא שביתה שפרצה בדצמבר 1978 במערכת החינוך. הגנים ובתי הספר היו סגורים, והילדים ישבו בבית בחוסר מעש. ואז, כשהרדיו והטלוויזיה סיקרו את השביתה, הם לא הפסיקו להשמיע את השיר 'גן סגור', שבו הייתה השורה 'זה לא כל כך נעים לראות גן סגור'. השיר הושמע כל כך הרבה פעמים שהוא נתפס לאנשים, וזה נתן את ה'בום' המיוחל והחשיפה הגדולה לאלבום. אלמלא אותה שביתה, קשה לי להאמין שהאלבום היה זוכה לחשיפה תקשורתית והופך לקלאסיקה. תשאל אותי אם אני גאה בתקליט הזה מבין הפקותיי? אז אני אומר לך בכנות שפחות. אני גאה יותר בתקליטו הראשון של יוני רכטר ('התכוונות'), בתקליטו הכפול של יהורם גאון ('ליווית אותי ארצי') או המופע של יוסי בנאי 'אני וסימון ומואיז הקטן'".
"מה שהפך את האלבום למוצלח הוא העובדה שהייתה חדוות יצירה אמיתית", אומר פלטי, "גוב, רכטר, רביץ וברוזה היו כוכבים ענקיים, אבל הם בכלל לא חשבו על הצלחה מסחרית או פרסום כשעבדו על האלבום, אלא חזרו לרגע לילדות והקליטו הכל בהנאה אמיתית, כשהם מותירים את האגו בחוץ. מכיוון שהאלבום לא תוכנן להפוך להצלחה – הוא הצליח".
הצלחת התקליט הובילה את הוצאת דביר לפנות לגפן ולהציע להוציא בהוצאתה את הספר "הכבש השישה עשר", שכזכור נכשל בהוצאה הפרטית. גפן הסכים – והספר הפך לרב־מכר מיידי.
על כריכת הספר כתב גפן: "יש ילדים בני ארבע וילדים בני חמש וילדים בני שש וילדים בני שבע. אני מכיר כמה ילדים שהם כבר בני שלושים. אני ילד בן שלושים ואני מקווה שתאהבו לקרוא (או לשמוע) את הספר שכתבתי רק לכם. אם יש לכם חברים, אתם יכולים לקרוא בספר הזה יחד איתם. ואם אין לכם חברים, הלוואי שהספר הזה יהיה חבר שלכם".
הכבשה שאהבה את יהודית
עם צאת התקליט והצלחת שיריו, החליטו גפן וחבריו לנצל את המומנטום ולצאת בראשית 1979 לסיבוב הופעות. למרבה הצער המופע כשל. "היו מספר הופעות בכל מיני קיבוצים, אבל זה לא הצליח כי ההפקה הייתה יקרה מדי", אומר אלהרר. "יצאתי מהעסק מהר כל עוד יכולתי. זה היה הפסד כלכלי".
"היו לנו משהו כמו שתי הופעות", אמר גוב באיחוד הטלוויזיוני של חברי "הכבש השישה עשר" בתוכניתו "לילה גוב". "היינו עולים לבמה עם כבשה אמיתית בשם 'רחל', ויהונתן היה נכנס איתה לבמה כאילו היא כלב. דויד היה לוקח את הכבשה כל לילה אליו הביתה".
"הכבשה אהבה את יהודית הכי הרבה", הוסיף גפן באותה תוכנית. "יום אחד נסעתי לסופשבוע לאילת וביקשתי מחבר לשמור על הכבשה, החבר היה רעב – וכשחזרתי הוא אמר 'אכלתי את השחקנית'. מאז הוא לא רעב, וגם לא חבר".
ב–2 בדצמבר 1991 עלתה לראשונה בתיאטרון הקאמרי ההצגה "הכבש השישה עשר" בבימויו של מיכאל גורביץ', המבוססת על שירי האלבום. באותה שנה יצאה לראשונה מהדורה דיגיטלית של האלבום, שכללה כבונוס שירים שהוקלטו אך לא נכנסו לתקליט המקורי. אחד מהם, "איך שיר נולד?", שכתב גפן והלחין רכטר, הפך מיד עם צאתו ללהיט. "הרגשתי חובה ושליחות להוציא את שירי התקליט על גבי פורמט דיסק, כי באותה תקופה תקליטים כבר פגו מן העולם ומדובר בקלאסיקה ישראלית שהיה חבל שתלך לאבדון", סיפר בעבר זאב ("זובה") אולמן, שהפיק את המהדורה הדיגיטלית.
בשנת 2014 זכו יוני רכטר ויהונתן גפן בפרס אקו"ם על תרומה מיוחדת בתחום היצירה לילדים על האלבום. בנימוקי השופטים נכתב: "מעטות הן היצירות שבכל גלגול שומרות על איכותן ומצליחות להגיע לקהל רחב: ילדים ומבוגרים כאחד. במקרה של 'הכבש השישה עשר' זה קרה בזכות השילוב הנדיר בין שירים נפלאים רוויי הומור ורגישות לבין לחנים נהדרים, הפקה מוזיקלית מושלמת וביצועים חד–פעמיים. אלבום הילדים הזה שומר על איכותו הצרופה ומצליח להסב הנאה והתרגשות לילדים והפך להיות אחד מאלבומי המופת לילדים אם לא ה–אחד".
"הכבש השישה עשר" לא רק כלל טקסטים טובים שזכו לחיי נצח בעזרת לחנים מלודיים, רכים וקליטים, אלא הוא היה גם אלבום הילדים הראשון שהצליח לטשטש את הגבול בין עולם הקטנטנים לעולם המבוגרים וגישר על הפערים הבין–דוריים, כך שגם ההורים וגם הילדים נהנו להאזין לשירים שוב ושוב.
ההצלחה נבעה גם מההפקה המוזיקלית העל־זמנית של יוני רכטר ומנבחרת הכוכבים החד־פעמית, שהתקבצו יחד בחדר קטן עם פסנתר ורקמו הרמוניות קוליות נוטפות כישרון והשאירו את האגו בחוץ. על כל אלו ניצח ברוב כישרון – ומתוך הבנה עמוקה את עולמם של הילדים – יהונתן גפן.
"זה היה האלבום הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון ועם הצוות הנכון", מסכם אלהרר. "היינו נמרצים וחדורי תחושת שליחות להביא משהו חדש ומרענן לעולם שירי הילדים והבוגרים ולגשר בין העולמות, ולבסוף הצלחנו ליצור רגע קוסמי".
במופעי האיחוד הקרובים תנסה החבורה לשחזר את אותו הקסם, כמו לפני 46 שנה, אך הפעם – במקום להופיע בקיבוצים נידחים ולרדת אחרי חמש הופעות בלבד – תעשה זאת באולמות גדולים ובמופעים שהם סולד אאוט. העובדה שחברי ההרכב יבצעו גם משיריהם היא ההוכחה שקלאסיקה ישראלית אינה רק נחלת העבר, געגוע נוסטלגי או סממן לנצחיות המוזיקה את מהמורות הזמן – אלא היא מהותה של התרבות המקומית שלנו.
