הכפרים בדרום לבנון מזכירים כבר את עזה, רובם עברו כתישה רצופה של הפגזות והפצצות במשך כשנה, מאז שחיזבאללה הכריז על מלחמת ההתשה נגד ישראל ב-8 באוקטובר 2023. ההפצצות רק גברו מאז שהחל התמרון הצבאי של צה"ל בסוף ספטמבר. הסיבה העיקרית להרס הכפרים, היא מדיניות חיזבאללה מאז 2006 לעבור מלחימה בשטחים פתוחים בהם הם היו חשופים, לירי מתוך מבנים אזרחיים והפיכתם של התושבים בכפרי דרום לבנון למגן אנושי.
אלא שכפרים אלה שתמכו בחיזבאללה רובם ככולם שיעים. באותו האזור ישנם מעט כפרים נוצריים ודרוזים שלא הסכימו לשתף פעולה בשום אופן. הכפרים השיעים היוו תשתית לפעילות הארגון נגד ישראל, מהם יצאו מחבלי חיזבאללה למשימות ירי, בהם אגר הארגון נשק ומהם חפרו מנהרות טרור. צעירי הכפרים התגייסו בהמוניהם לחיזבאללה וגם לארגון אמ"ל, השותף השיעי של חיזבאללה.
הבית הפך לשדה קרב
ניתן לומר שבעשרת החודשים הראשונים למלחמה, תקופה שניתן להגדיר כמלחמת ההתשה מול חיזבאללה, נמנע צה"ל מפגיעה בכפרים שאינם שיעים, שהם גם כאלה שאינם משתפים פעולה עם ארגון הטרור. אך בחודשיים האחרונים תמונה זו מתחילה להשתנות מעט, אולי בגלל שפעילי חיזבאללה רבים בורחים ליישובים אלה.
כך נכנסו לטווח האש, אם כי בעוצמה פחותה בהרבה, גם כפרים דרוזים כמו חצביא, סונים כמו כפרשובא, כפרחמאם ואל-הבאריה. ועדיין, באזור מרג' עיון נותרו כפרים נוצריים שלא נפגעו כמעט, כמו אל-קליעה ובורג' אל-מולוכ. תושביהם ברחו בתחילת התמרון הקרקעי ושילמו הון עבור מגורים זמניים בביירות, אך שבו לביתם כאשר גילו שצה"ל נמנע מלפגוע בכפריהם. לעומתם, הכפרים השיעים השכנים נהרסו כליל, למשל כפרכלא, אל-ח'יאם ועודייסה.
הכומר הקתולי אנטוניוס פַרַח ממרג' עיון, סיפר לאחרונה כי משפחות נוצריות לא מעטות עוזבות למרות שלא נפגעו ישירות, מחשש לבאות. לדבריו, רוב הפליטים הנוצרים לא יכלו להישאר בתנאים הקשים בדרום, עם קולות פיצוצים ורעם המטוסים היומיומי. רבים מהם דיווחו כי הפעילות הכלכלית והחקלאית בדרום משותקת וכך גם השירותים הרפואיים ומערכת החינוך.
הדרוזים אף הם מנסים לשמור על ניטרליות. נזכיר כי באוגוסט 2021 כמעט בוצע לינץ' בפעילי חיזבאללה שניסו להציב משגר טילים בכפר שויא – באזור חצבאיא. למרות דרישתו של מנהיג הדרוזים וליד ג'ונבלאט בנובמבר שנה שעברה לקלוט פליטים שיעים, סרבו תושבי כפר אבְּל א-סאקי ליד מרג' עיון (בעלת אוכלוסייה מעורבת נוצרית-דרוזית) לקלוט אותם. זאת מתוך מחשש כי ישלמו על כך מחיר כבד כשיתחיל התמרון הקרקעי של צה"ל. בכל זאת, הכפר נפגע מעט מירי של צה"ל בימים האחרונים, אחרי זיהוי כוח של חיזבאללה באזור. בסוף יולי, אחרי טבח חיזבאללה בילדי מג'דל שמס, היה ברור כי הדרוזים כבר אינם יכולים להישאר ניטרליים. גם וליד ג'נבלאט שינה מאז את דעתו והפך לאחד ממתנגדי חזבאללה.
שאיפה לניטראליות
כפרי דרום לבנון הנוצריים דורשים להישאר מחוץ לסכסוך בין חיזבאללה לישראל וטוענים כי אינו קשור אליהם בשום צורה. ככלל, חלק גדול מהנוצרים בלבנון, בעיקר מהכנסיות הקתוליות והמארוניות, דוחים לחלוטין את הנרטיב של חיזבאללה שהם "מֻקַאוַּמַה" – ציר התנגדות המגן כביכול על לבנון. מבחינתם, דרום לבנון הפכה לחזית מלחמה של איראן נגד ישראל וחיזבאללה אינו אלא כלי במשחק השחמט של טהראן והם מסרבים להיות חלק ממנו.
בשנים האחרונות קראו אנשי כמורה ופוליטיקאים נוצריים, בעיקר מארונים, להפוך את לבנון למדינה ניטראלית. הפטריארך המארוני בשארה בוטרוס א-ראעי חזר על דרישה זו בשנים האחרונות. הוא רואה בצעד זה תנאי הכרחי להתאוששותה הכלכלית-פוליטית של לבנון. אלא שקריאה זו נחשבת בעיני חזבאללה לבגידה. לטענת הארגון, ניטראליות משרתת את מטרת ישראל לשמר את המצב הקיים, בו היא לכאורה כובשת חלקים מלבנון – חוות שבעא (הר דוב) ושבעת הכפרים השיעים בגליל שהיו קיימים לפני 1948, בראשם כפר הונין (כיום קיבוץ מרגליות).
המקום הבטוח האחרון בדרום
היישוב הנוצרי בדרום שנותרה כמעט ללא פגע, הוא העיירה הנוצרית רְמַיְש, במחוז בנת ג'בייל הממוקמת קרוב מאד לגבול ישראל, מול נטועה. כל הכפרים השיעים המקיפים אותה הרוסים לחלוטין: יארון, עייתא א-שעב ומארון א-ראס. לאחרונה, הביעו נוצרים מאזור זה את מצוקתם בביטאון של ארגון הפלנגות. לטענתם, הם גילו "צֻמוּד" (עמידה איתנה), והחזיקו מעמד שנה שלמה, במהלכה ההתקפות דילגו עליהם, אך לאחרונה גם הם החלו להיפגע. מדובר בעיקר בפגיעה בשני הכפרים עַיְן אִבְּל ודֵבֵּל המארונים. בעיירה רמיש הסמוכה, הפך המנזר הגדול למרכז קליטה וסיוע לנוצרים שברחו מכפרי האזור. אך בימים האחרונים דווח כי החלה עזיבה של מספר משפחות נוצריות גם מרמיש ומהעיירה הנוצרית אל-קאוזח הסמוכה מצפון.
מהעדויות של התושבים, הם אינם יודעים מאיזה כיוון הם עלולים להיפגע, מירי של צה"ל מדרום או משיגורים כושלים של חיזבאללה מצפון. התושבים מדווחים על מטוסים, טילים ומל"טים שלא מפסיקים לעוף מעל כפריהם. משפחות נוצריות רבות פנו בימים האחרונים לבקש סיוע מעו"ד סאמי ג'מייל ממפלגת הפלנגות. נזכיר, מדובר באחיינו של בשיר ג'ומאייל שנבחר לנשיא לבנון וניהל מו"מ לשלום עם ישראל ונרצח ב-14 בספטמבר 1982. סאמי ג'ומייל מסביר לפליטים הנוצריים מהדרום כיצד והיכן יוכלו לקבל מקלט בצפון המדינה. אחת האופציות שמציע ג'ומייל, היא קבלת תמיכה מהאגודה הנוצרית "כִּלְנַא עַיְלֵה" (כולנו משפחה), המסייעת לפליטים נוצריים. לפי דיווח של האגודה, פנו אליה לאחרונה 360 פליטים מ-60 משפחות מעין אבל ודבל בבקשה לסיוע. במרכז האגודה בבִּכְּפַיַא צפונית לביירות (עיירת מולדתו של ג'ומייל), הם מספקים לפליטים שירותים רפואיים ושלוש ארוחות ביום ואף משלבים את ילדיהם בבתי הספר בעיירה. בניגוד לשכניהם השיעים, יש לפליטים הנוצריים תקווה לשוב לכפריהם לאחר המלחמה ולראות בתים שלמים.
תושבי הכפרים הנוצריים בדרום הביעו בעבר עוינות כלפי חיזבאללה וסילקו פעילים שניסו להציב עמדת ירי קרוב לרמיש באפריל 2022, אחרי התערבותו של הפטריארך א-ראעי. בדור הקודם, בשנות ה-70 סבלו אותם כפרים מנוכחותם של טרוריסטים מסוג אחר, זו של פתח-לנד, עד לסילוקם במלחמת 1982. כעת מקווים הנוצרים ושאר בני העדות, למעט השיעים, להתפטר אחת ולתמיד מהטרור של חיזבאללה, ארגון השולט בחייהם כבר שלושים שנה.
המסר לדרום לבנון
אמנם ההבחנה שעושה צה"ל בין כפרים שיעים ולא-שיעים במלחמה עלולה ליצור את הרושם בלבנון כי מדובר באפליה עדתית מכוונת, שמטרתה ליצור עוינות כלפי השיעים. אין ספק, כי מנהיגי חיזבאללה יציגו זאת כך – כמאמץ של "האויב הציוני" לייצר "פִתְנַה", יריבות עדתית שמטרתה כביכול להחליש את לבנון. אך בריכוז הפעילות הצבאית של צה"ל בכפרים השיעים וההימנעות מפגיעה ביישובים אחרים, יש מסר חשוב מאד לעתידו של האזור, שאינו קשור כלל לזהות דתית או עדתית: כל אוכלוסייה שתתמוך או תסייע לטרור, תסבול מחורבן ומוות. באותה המידה, מי שיתרחק מהעימות הצבאי ויהיה חפץ בשלום ישרוד וישגשג.
יש לקוות כי אחרי ההרס הרב של כפרי הדרום, תעשה העדה השיעית חשבון נפש ותחשב מחדש את צעדיה לעתיד. מנהיגי העדה יצטרכו להתמודד אחרי המלחמה עם השאלות הקשות: מדוע הכניס אותם חיזבאללה למלחמה שאינה שלהם? האם הם נלחמו למען שלום עדתם ולמען לבנון, או שלמעשה הקריבו את בניהם למען אינטרס איראני זר?
