התניה נוספת שנוספה למו"מ עם החמאס היא סוגיית השליטה בציר פילדלפי ומסדרון נצרים, זאת לאחר נאומו של רה"מ בנימין נתניהו בבה"ד 1 מיום חמישי שעבר וההערכות הגבוהות לחיסולו של מוחמד דף, שהוביל לטענת החמאס ל"פיצוץ המשא ומתן". בשיחה עם סא"ל בדימוס אלי דקל ל"מעריב", ביקשנו לבחון את ההשלכות על מערכת היחסים בין ישראל למצרים, במיוחד לאור השליטה של ישראל ברפיח ובציר פילדלפי, ולהבין את תמונת היחסים המורכבת בין שתי המדינות.
העסקה תרד מהפרק? "הם יעדיפו להתאבד ולא לקבל את התנאים החדשים של נתניהו"
"אסור לנתניהו להתנצל": אבי מעוז מסביר למה אין עסקת חטופים
אלי דקל חקר במהלך הקריירה הצבאית שלו מערכות תשתית בארצות ערב, ובפרט את מצרים, במשך למעלה מ-60 שנה. לאחר פרישתו לגמלאות כראש ענף מחקר השטח והיעדים בחטיבת המחקר באמ"ן, המשיך דקל לעסוק בנושא, כשהוא מסתמך בעיקר על צילומי לוויין של Google Earth.
בפתח הדברים דקל מציין ש"היחס של מצרים לישראל, מאז חתימת הסכם השלום, ובטח מאז שא-סיסי עלה לשלטון, הוא מכוון באופן קבוע ושיטתי להצר את צעדיה של ישראל". "אין כאן שום הזדמנויות", הוא קובע ומוסיף: "אם היה למצרים עניין בשיפור המצב, היא הייתה סוללת קו חשמל לעזה ומונעת את המצוקה של תושבי עזה בחשמל".
עוד הוא מציין ש"מצרים מוכרת חשמל לירדן". דקל שואל: "למה שהיא לא תמכור לעזה?", וקובע "מצרים לא רוצה בכך, כי היא רוצה שהעזתים ירגישו רע". דקל טוען, שחלקים מהותיים בהסכם השלום עם המצרים אינם מתקיימים, אין כוונתו רק לחלקים הצבאיים בו, לדבריו "כל פעם סעיף אחר הם מכרסמים ומוחקים. כמעט לא נשאר כלום מהסכם השלום".
הוא נותן דוגמאות: "למשל, סוכם שתהיה קונסוליה צבאית באל-עריש, סוכם ששתי המדינות יקימו אוניברסיטאות. אנחנו הקמנו מכון למחקר אקדמי בקהיר, הם לא הקימו בירושלים מרכז אקדמי, וגם את המרכז האקדמי שאנחנו הקמנו בקהיר הם סירסו ועיקרו והיום זה ספריה להשאלת ספרים".
דקל מדגיש את הצורך בשליטה ובאחריות מצד ישראל על המתרחש בגבולותיה. לדבריו, "אין שום תועלת להסדרה עם המצרים בדרך של חיישנים או כל קונץ-פטנט אחר" על הציר.
עוד הוא טוען: "אנחנו ניסינו את זה ב-2005 וראינו את השקרים של המצרים על כך שאין מנהרות, למרות שהיו מנהרות". לדעתו, הרעיונות הללו עולים כי "אנחנו לא 'עם לבדד ישכון' ואנו נתונים ללחצים מכל מיני כיוונים, חלקם יפורסם בתקשורת". עוד הוא מגלה ש"ארצות הברית נוטה לומר דברים באופן פומבי, אך בלחש לומר דברים קשים הרבה יותר. היו מקרים בהם נציגי ישראל נתקלו באיומים קשים מהאמריקאים".
בכל אופן, הוא משער שהרעיונות הם תוצאה של לחצים בינלאומיים. לדקל פתרון משלו למצב: "אני מציע להקים את כל מה שמדובר, מכשול, חיישנים ועוד, אבל עם שליטה מלאה של צה"ל. לא ממש על פילדלפי, אלא לקחת כמה מאות מטרים מצפון לציר, בתוך רצועת עזה, וכך למנוע ירי דו-צדדי כמו שהיה במקרה של החייל המצרי שנהרג לא מזמן".
הוא אומר: "הייתי מוכן שנקים את מעבר רפיח החדש הישראלי, כמה מאות מטרים מהמצרים. זה יהיה אזור חייץ מחוץ לשליטת החמאס". הוא מודע לכך שבהצעה שלו יוותר לחמאס שטח מינימלי קטן להמשך שלטונו ולכן הוא קורא לה: "סוג של כניעה", כדי שנוכל לפייס במשהו את הלחצים הבינלאומיים.
דקל מסביר את השפעת מצרים על המצב בעזה וטוען "בגלל מצרים צמחה עלינו הצרה הזו שנקראת- עזה". הוא מבהיר: "מצרים דאגה לחימוש, להרעבת האוכלוסייה בעזה ולשימור המצב הקשה. כדי למנוע שיפור במצב הכלכלי של העזתים, מצרים עושה כל שבידה כדי להמשיך את העוני".
"בנוסף, כל העברת הנשק לתוך עזה מתבצעת תחת עינם הבוחנת של המצרים, דרך עשרות נקודות ביקורת מצריות, ולא ניתן לספר סיפורים ואגדות רק על כמה קצינים מושחתים שמעבירים נשק. הדרך של הנשק עוברת עשרות נקודות ביקורת. במצרים אין תנועה חופשית, לאורך הכבישים יש נקודת בדיקה של השב"כ המצרי".
"אם אתה רוצה להבריח נשק לכיוון לוב, או מכיוון נמל אלכסנדריה, לעזה, הוא עובר המון נקודות ביקורות ובעיקר נקודות עם ביקורת ובידוק קפדניים במיוחד בתעלת סואץ".
לדבריו, גם אם הוא טועה וא-סיסי אינו מודע להברחות והטענות לשחיתות של קציניו נכונות, זה לא משנה את המציאות: "אם הנשיא לא מודע להעברת הנשק, אז האם השחיתות של קציניו תיגמר פתאום עכשיו? מי יבטיח שהקצינים בעתיד במעבר רפיח לא יקבלו שוחד ויעבירו שוב חימושים משם?".
