חלק נוסף בתמונה הזוועתית של אירועי השבעה באוקטובר נחשף אתמול (חמישי) בתחקיר "עובדה" על יחידת הימ"מ. לוחמי הימ"מ שהשתתפו בקרבות התראיינו לתחקיר, בהם גם מפקד היחידה היוצא, שאיבד את בנו בשבעה באוקטובר, ומביע עמדה מורכבת על מבצעי חילוץ החטופים.
התחקיר, בעיקר בחלקו הראשון, קשה לצפייה. הקרב שניהלו לוחמי הימ"מ מול המחבלים בצומת שער הנגב, תועד היטב במצלמות הדרך המוצבות לאורך הכביש, וב"עובדה" בחרו שלא לחסוך בתמונות קשות. לא מעט הוצאות להורג מוצגות בחלק הזה, חלקן מטווח אפס.
החלק הזה גם חושף את הדקות הגורליות בהן בלמו הלוחמים, בפיקודו של ארנון זמורה ז"ל, את הגעת המחבלים לקיבוץ יד מרדכי, אחרי שזיהה תנועת אופנועים חשודה. "זאת אומרת שאם הוא היה עובר שם שתיים-שלוש דקות אחרי, אף אחד לא היה שם כדי לעצור את המחבלים", מעירה אילנה דיין.
חייהם של התושבים ששהו בקיבוץ באותו יום, פרט לשניים מחברי כיתת הכוננות שיצאו להילחם, ניצלו. הסיפור הבלתי נתפס הזה, שאמנם כלל גם רכיב של מזל או מקריות, ממחיש את מה שאומר מפקד הימ"מ לשעבר – ההחלטות שמתקבלות בחצי הדקה הראשונה של האירוע הן שיחרצו אם המבצע יצליח או ייכשל.
בהמשך, חוזרת התוכנית למה שכנראה ייזכר כאחד הסמלים המדממים ביותר של המלחמה – אירוע בני הערובה בביתה של פסי כהן בקיבוץ בארי, אותו אירוע שבו הורה תא"ל ברק חירם על ירי פגזים לעבר הבית. התחקיר חושף תמונה מורכבת של האירוע.
כאשר הוזעקו הלוחמים לקיבוץ, המידע שהיה בידיהם היה על אירוע בני ערובה בחדר האוכל של הקיבוץ, וכשזיהו את המחבלים בביתה של פסי, לקח זמן רב עד שנפל האסימון שמוחזקים בבית גם ישראלים. מתוארות שם דקות ארוכות של כאוס וחוסר תיאום בין הלוחמים מחוץ לבית – לבין גורמים בשב"כ ששוחחו עם בני הערובה והמחבלים בטלפון.
ואז מגיע הטנק. הטנק, כך מתעקשים בצה"ל וגם מפקד הימ"מ, הוא רק חלק משני באירוע בני הערובה, אבל תחקיר רשמי לחוד – ונרטיב ציבורי לחוד. הטנק הפך כבר הפך, בעיני חלק מהציבור לפחות, להיות סמל לניסיון של צה"ל לסיים את האירוע.
בימ"מ חושפים חילוקי דעות עם ברק חירם, ונראה כי המעורבים מסכימים שחירם דחף לחתור לסיום מהיר של האירוע, וכי כוחות הימ"מ כן ניסו להדוף את ההוראה. לפי התחקיר, חירם נתן "הוראה כללית" לירי והתקדם לזירה הבאה בקיבוץ.
למרות המתיחות, מפקד הימ"מ לשעבר מאמין שלא זה היה הגורם המכריע בזירה, והוא מבהיר כי הוא חושב שנעשה לחירם עוול בשיח הציבורי. הירי לעבר הבית אולי לא היה הגורם העיקרי בכישלון, אבל הוא בהחלט היה קטלני. שני בני ערובה נהרגו מהירי, ובצה"ל נאחזים בגרסה לפיה יתכן כי נהרגו על ידי רסיס ולא על ידי הפגז עצמו. וההיאחזות הזו מרגישה מאוד טכנית.
לבסוף, שואלת אילנה דיין את מפקד הימ"מ לשעבר, אם לדעתו יש סבירות למבצעי חילוץ חטופים נוספים. אותם מבצעי חילוץ, במסגרתם חולצו שישה חטופים חיים, הם ההישגים המרשימים ביותר של היחידה. ואם נאמר זאת רגע בזווית צינית: עושים ליחידה יופי של יח"צ. בשבועות לאחר מבצע ארנון, במסגרתו חולצו ארבעה חטופים, אי אפשר היה להימלט מפרסום אחר פרסום של תיעודים ועדויות והצצה לנעשה ביחידת העילית.
המפקד לשעבר מסביר כי קיים דיסוננס עמוק בסוגיה עבורו, כי ללוחמים יש מוטיבציה עזה להשתתף במבצעים כאלו. אבל במשפט אחד הוא מפוצץ את הבלון היחצ"ני, וגם את התקוות של אלו המתנגדים לעסקה לטובת מבצעי חילוץ נועזים: "בגלל המורכבות והמסוכנות, עדיף שישחררו אותם בעסקה. המחיר של חילוץ ממנהרה הוא יקר מאוד", הוא מבהיר: "תמיד נהיה ערוכים למבצעי חילוץ, אבל אם אפשר לשחרר בעסקה – זה יעשה טוב לכולם".
