משפחת ביבס נשאה הערב (שני) דברים לתקשורת מבית החולים שיבא, יומיים אחרי שחרורו של האב ירדן מהשבי ברצועת עזה, וכשהאם שירי והילדים אריאל וכפיר עדיין מוחזקים בידי חמאס ומצבם לא ידוע.
עופרי ביבס, אחותו של ירדן: ״עברנו 484 ימים של חרדה, פחד ואי ודאות ועכשיו ירדן בבית. ירדן פה וגילינו שוב מה שכבר ידענו, כמה הוא חזק ומדהים. גילינו איך שמר על עצמו בגיהנום, עם הרגישות וההומור שמאפיינים אותו כל כך. ירדן שלנו בבית סוף סוף. התרגשנו כל כך לחבק אותו ולדעת שהוא בטוח. אנחנו מסתכלים עליו ומחבקים ולא מאמינים שהוא פה. הוא מתאקלם ולומד על כל מה שקרה. יש הרבה מידע להשלים, חלקו קשה ולא קל להתמודדות. אנחנו לוקחים כל יום בעתו, בקצב שלו, מלווים אותו בדרך.
ירדן מספר שהועבר מקומות רבים בזמן שהותו בשבי. הוחזק בתנאי שבי קשים- במשך תקופות ארוכות האוכל היה מועט ותנאי ההגיינה הירודים. הוא ירד הרבה ממשקלו, איבד מסת שריר ניכרת וכמעט שלא נחשף לאור שמש. ירדן מגלה גם שהוא אינו אנונימי יותר, כמה הוא והמשפחה שלו אהובים. זה מרגש אותו אבל גם לא קל להתמודדות. הוא לומד ומגלה על המאבק להשבתם ומוסר את הערכתו הרבה והכנה לכולם. באופיו הצנוע, הוא מבקש לשמור על פרטיותו ואנו מבקשים לכבד את בקשתו.
המסע של ירדן לשיקום רק התחיל וברור כי לא יושלם עד שמשפחתו- שירי, אריאל וכפיר יהיו בבית. הכל מרגיש מאוד שברירי. אחי חזר אבל גיסתי והאחיינים שלי לא. ירדן שואל לגביהם ולי אין תשובות עבורו. אני דורשת מרוה״מ וצוות המו"מ לספק לו ולנו את התשובות, מגיע לו אחרי כל מה ששרד. ירדן פה אבל אנחנו עדיין חסרים מאוד. גם המסע שלנו לא יושלם עד שנקבל וודאות באשר לגורלם של שירי והילדים ועד ש-79 חטופים נוספים יהיו בבית.
סליחה ירדן שלקח כל כך הרבה זמן. סליחה שאתה פה ושירי אריאל וכפיר עדיין לא. אנחנו לא מוותרים עליהם. לא מאבדים תקווה. שירי, אריאל וכפיר, אנחנו כל כך מתגעגעים אליכם ומחכים לכם. מעכשיו, יחד עם ירדן. אני פונה לראש הממשלה ולשרים, עשיתם את ההחלטה הנכונה בעד ההסכם. מחיריה קשים, אבל לא היה ולא יהיה מחיר לחיים, חופש, בטחון והשבת האמון של האזרחים במדינה. השחרורים שהחלו במסגרת המתווה החזירו לנו אוויר, נחמה, שמחה של ערבות הדדית ואחדות. כך נראית תחילתה של תקומת ישראל ורק כשכולם יהיו בבית נוכל להשתקם כאומה.
היום המשא ומתן על שלב ב' אמור להתחיל. האתגרים הם רבים אבל המחויבות היא אחת- להחזיר את כולם, החיים לשיקום והחללים לקבורה, וכמה שיותר מהר. אני קוראת לכם לקדם המשך של המתווה, קצר בזמן. שימו סוף לסיוט. אל תתנו לזה להעצר. אני רוצה להודות לחיילים הגיבורים שנלחמו ונלחמים ואלו שהקריבו את חייהם כדי להציל את החטופים, להציל את כולנו. אני רוצה להודות למשפחות הנושאות בנטל השירות ולמשפחות שאיבדו את היקר מכל. החיבוק שלנו עם ירדן היא המורשת שלכם.
אני רוצה להודות לכלל המערך הצה"לי והאזרחי ולבית החולים שיבא, שליוו אותנו מרגעי השחרור, דרך המפגש המרגש ועם תחילת תהליך השיקום. תודה שפעלתם במקצועיות וברגישות כלפי ירדן וכלפינו המשפחה. בפרט, רוצה להודות לכל מי שמלווה אותנו, עוטף ודואג לנו. תודה לכל עובדי ומתנדבי המטה שעושים ימים כלילות כדי להשיב את כולם הביתה. ותודה לכם, לכולכם, עם ישראל המדהים. 15 חודשים שאתם נאבקים לצידנו, הרמתם אותנו ברגעי הייאוש והעייפות. הוכחתם ערבות הדדית מהי. החיבוק למשפחה, הדאגה והנתינה האינסופית החזירו לנו שוב ושוב את הכח והתקווה. הדרך עוד ארוכה ואנחנו צריכים אתכם איתנו עד שכולם יהיו בבית״.
דנה סילברמן סיטון, אחותה של שירי ביבס: ״שלשום הצלחתי לחזור מעט לנשום אחרי 15 חודשים של גהנום בהם איבדתי את הורי, את חברי, ואחותי הקטנה והיחידה שירי נחטפה עם אחייני אריאל וכפיר ובעלה ירדן לעזה. שלשום חזרתי קצת לנשום, ירדן חזר אלינו. אני מאושרת שזכיתי לחבק אותו, לשמוע את קולו ולהסתכל שוב בעיניו. המבט בעיניו של ירדן זהה למבטי היום אליכם ובפינו שאלה אחת- איפה שירי והילדים. שלושה רבעים מהלב שלנו עדיין בשבי. ועד שהם לא יחזירו אותם נשאר חסרים.
אני אנצל את הבמה הזו שניתנה לי לומר: לא נקבל יותר את אי הוודאות. אנחנו דורשים תשובות. אנחנו דורשים אותם בחזרה. זו החובה של המדינה כלפינו אחרי כל מה שעברנו. שירי והילדים היו בבית שלהם, בקיבוץ שלהם, עדין עם פיג'מות כמו שכל המדינה והעולם ראו – והמדינה כשלה בהגנה עליה. המדינה כושלת כבר כמעט 16 חודשים בהחזרתם הביתה. לא עוד.
זו האחריות של הממשלה והמדינה כלפי שירי, אריאל וכפיר. כלפי ירדן. כלפי וכלפי כל משפחתנו. וגם כלפי כל אזרחי ישראל שמסתכלים ושואלים האם מדינת ישראל יודעת לשמור על בניה ובנותיה. האם מדינת ישראל יודעת להחזיר את כולם הביתה. אני רוצה להודות בלב כבד לחיילי צה"ל שיצאו לקרב ונלחמו עבורנו, למשפחותיהם של מי שנפצעו ואף הקריבו את חייהם במשימה למצוא את משפחתי ואת שאר החטופים. 23 מחטופי ניר עוז עדיין בשבי, בתוכם גם אחותי והילדים. אני פונה לראש הממשלה ולחברי הממשלה: סיימו את העיסקה על כל שלביה. עד החטוף האחרון. אל תתנו לקולות קיצוניים לפוצץ את העיסקה. זו המחויבות שלנו כעם לראות את כולם חוזרים. זה מה שמבדיל אותנו מאויבנו. את כולם- החיים לשיקום והנרצחים לקבורה ראויה״.
