שמה של השחקנית נעמי הררי אולי לא מצלצל מוכר – אבל זה לא יישאר כך לא לעוד הרבה זמן. השחקנית הצעירה בת ה-24 עומדת לכבוש את המסך הקטן בכמה פרויקטים גדולים שיעלו השנה ועל המסך הגדול היא כבר כעת מפגינה כישורים של מי שמסוגלת להיכנס ללב הקהל ולא לצאת ממנו. בסוף השבוע עלה לאקרנים הסרט "המשלחת" של הבמאי אסף סבן, שעוסק בהתבגרות דרך מסע לפולין של תלמידי תיכון שאליו מתלווה ניצול שואה.
הררי מגלמת את ניצן, תלמידה שנקרעת במשולש אהבה בין שני חבריה הטובים ומוצאת את עצמה מסתירה סוד אפל. "זאת הייתה חוויה מטורפת בשבילי, שלא ציפיתי לה בשום צורה. צילמנו כבר לפני יותר משנתיים, בתקופת הקורונה. זו הפעם הראשונה שאני משחקת בהפקה כזאת, בתפקיד ראשי, היו התרגשות ולחץ לקראת הדבר. זה הרגיש לפעמים כמו סרט בתוך סרט. המציאות והתסריט התערבבו. הכל היה מאוד טבעי ותמך את התסריט".
בסרט משחקת הררי, שנמצאת בימים אלה בשנת הלימודים האחרונה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, לצד לייב לב לוין ("מישהו יאהב מישהו", "הצבי") ויואב בבלי ("דניאל אויערבך"). "היה לנו קליק מטורף מהיום הראשון. היינו בהרפתקה משלנו. זה הרגיש לרגעים כאילו קיבלתי כרטיס טיסה לטיול עם חברים. הם אנשים שאני מאוד אוהבת ונכנסנו לי ללב. זו באמת מתנה ענקית שקיבלתי".
נעמי הררי בפרימיירה לסרט "המשלחת" | צילום:
רפי דלויה
הסרט, שהוקרן בפסטיבל ברלין ובפסטיבל ירושלים (בו גרף את פרס אנסמבל השחקנים הטוב ביותר), צולם בגרמניה ובפולין, גם במקומות כמו מחנה הריכוז וההשמדה מיידנק. "זה היה נורא מוזר. לצד הישראלים על הסט, חלק מהצוות היה פולני וגרמני ועלתה כל הזמן השאלה האם הם מבינים בכלל מה קורה פה", הררי נזכרת.
"יש משפט בסרט 'היום יש לנו צבא, זה בחיים לא יכול לקרות שוב'. אנשים בקהל צחקו"
היא מוסיפה: "במיידנק היה שלג. אני זוכרת שכשהגעתי לשם בתיכון, היה אפשר לראות את הדשא הירוק, כי הגענו בעונה חמה. חשבתי על המשפחה של סבתא שלי, שהייתה שם בשלג הזה והנה אני כאן, מצלמת סרט, מגשימה את עצמי. מצד אחד הייתה תחושת אשמה מסוימת, אבל מצד שני זה הניצחון הכי גדול שיכולתי לתת לסבתא שלי. היא כבר לא בחיים. במשך הרבה מאוד שנים היא שתקה, היא לא הצליחה לדבר על זה, אבל זה היה מאוד נוכח. מדי פעם היא הייתה זורקת סיפור. חשבתי עליה המון בצילומים".
באחת מהסצינות בסרט מתואר מה שקורה במסעות לפולין ובהדרכות במחנות ההשמדה – דימוי המחנק שהרגישו היהודים בשואה. "אחד הרגעים הקשים בצילומים היה במיידנק, שצילמנו בקרון שמכניסים אליו במהלך סיורים את הקבוצות כדי לדמות את הצפיפות", היא מתארת. "שם קלטתי כמה המציאות והתסריט התערבבו".
מתוך הסרט "המשלחת" | צילום:
צילום Natalia Łączyńska. באדיבות גם סרטים ובתי קולנוע לב, יחסי ציבור
מה את זוכרת מהמסע שלך לפולין בתיכון?
"אני זוכרת את המעברים מהרעש וההמולה של האוטובוס אל לרדת ממנו והמדריך מדבר, ואת נזכרת איפה את. אני זוכרת את השיחות הקבוצותיות ושבאופן די דומה לניצן לא הייתי מדברת. בדומה לסרט, במציאות המסע לפולין שזור בעיסוק בפן החברתי. פחדתי לצאת מפגרת, לא לדעת מה להגיד. היה לי אז בן זוג וכל הזמן חשבתי עליו, איך אני מחלקת את תשומת הלב שלי בין החברים אליו. זה מאוד בא לידי ביטוי בסרט, הדרמות הקטנות של התיכון בתוך המסע הזה".
זה גם סרט על התבגרות וגם סרט על השואה. על המפגש הזה בין הדור הצעיר לדור שהולך ונעלם. את חושבת שלדור הצעיר כיום יש סבלנות לשמוע?
"אני לא יודעת להגיד על כל הדור. לאחרונה יש התחזקות ברצון להבין מה השורשים שלנו כעם, מה הוביל אותנו למדינה ההזויה שלנו. אני חושבת שיש הרבה רצון להקשיב וסבלנות סביב נושא השואה".
"המשלחת" התקבל והוקרן בפסטיבל ברלין 2023. איך היה להשתתף בהקרנה בגרמניה?
"זאת הייתה חוויה מטורפת שאני לא חושבת שאוכל להסביר במילים. אני זוכרת כל רגע ממנה. אחד הדברים ההזויים זה שאני לב ויואב בעצם לא ראינו שום פריים מהסרט עד ההקרנה הזו. עבורי זו פעם ראשונה שאני משחקת תפקיד כזה, לראות את עצמי ואת הפרצוף שלי מרוח על מסך ענק בפעם הראשונה בברלינלה עם עוד אלף איש בקהל – אף אחד לא הכין אותי לסיטואציה הזאת. ישבנו שלושתנו והחזקנו ידיים במשך שעה ורבע. זה היה מאוד עוצמתי. זה היה הפיק של חיי. יש משהו כל כך ישראלי בסרט הזה והיה מעניין לצפות בו עם קהל שאינו דובר עברית; לראות איפה הם צוחקים, מה עובד להם ומה לא. חוויה מאוד מציפה".
איזו משמעות מקבל הסרט בצל המלחמה?
"הייתי בהקרנה של הסרט בקולנוע לב, ויש משפט בסרט, שבמהלך מעגל שיח של הכיתה, מישהו אומר: 'אבל היום יש לנו צבא, זה בחיים לא יכול לקרות לנו שוב'. זה הפעיל את הקהל, חלק צחקו. זה קיבל תוקף אחר לגמרי. אנחנו חיים עכשיו לצד טראומה מטורפת שאנחנו חווים בזמן אמת ועדיין יש שמחות, חתונות, פרידות, קנאה, כאב; אותן דרמות קטנות. שני הדברים האלה קורים ושניהם ראויים להתקיים יחד, כמו בסרט".
"היה מטורף לצלם על מדים במקביל למלחמה"
אחותה הגדולה של נעמי היא אביגיל הררי ("אחד בלב", "מתים לרגע", "האי" ו"מלאכים באמריקה" בקאמרי). לשאלה האם היא מרגישה שזה השפיע עליה ועל הרצון שלה להיכנס לתחום היא משיבה: "זה בטוח השפיע, אבל אני לא בטוחה עד כמה במודע. הייתי באה להצגות שלה בתור ילדה, אבל לא הסתכלתי ודמיינתי איך יום אחד אני אהיה שם. התבוננתי מהצד".
"יש בינינו עשור, זה המון זמן", היא אומרת. "יש לה אח תאום שהוא בתחום הרפואה ולי יש אחות תאומה שלומדת הנדסה ביו-רפואית. זה לא שרק עולם המשחק היה בבית. למדתי ממנה המון על מקצועיות, על רגישות ועל עבודה קשה. לקחתי ממנה המון השראה מבלי להתכוון. אני חושבת שהיא שחקנית מטורפת. אני יודעת שאני לא אובייקטיבית, אבל אני גאה כששואלים אותי עליה".
בקרוב על המסך עם העונה השלישית של "המפקדת" | צילום:
כאן 11, יוטיוב
"המשלחת"ֿ, כאמור, מהווה נקודת פתיחה לתקופה שבה נראה את הררי הרבה על המסך, וספק אם הקהל הישראלי יצליח שלא להתאהב. אחד מהפרוקטים הגדולים על הפרק הוא העונה השלישית והאחרונה של "המפקדת" בכאן 11, שם היא תגלם את אביב, מש"קית שלישות שמנהלת רומן עם נועה (אלונה סער). בסדרה אחרת בתאגיד השידור הישראלי, "בהסתרה", היא תשחק לצד גל תורן, נועה קולר ודודו פארוק. בימים אלה, היא גם מככבת בתפקיד הראשי במחזמר "שוסטרמן" של הבימה שביימה תמר קינן.
"היא מאוד תמימה, מלאת אופטימיות. יש בה משהו מאוד חביב ואני מקווה שהיא תיכנס ללב", אומרת הררי על התפקיד שלה ב"המפקדת". "היה מטורף לצלם על מדים במקביל למלחמה, הצילומים היו בימים שכולם הוקפצו למילואים. תהיתי מה המשמעות של בכלל לשחק בתקופה כזאת, ליצור בתקופה כזאת, זה היה על גבול הבדיחה לשים מדים, אבל זה גם הרגיש זכות מטורפת".
