ירון אברהם
נתניהו לא קרא לתושבי הצפון לחזור לבתיהם – וזה לא במקרה. בישראל לא מתכוונים לעשות את זה בעקבות ההסכם, אלא לתת לתהליך הטבעי לקרום עור וגידים ולהתרחש. אגב, נתניהו ציין שתושבי הדרום חזרו לבתיהם – זה לא עד הסוף נכון. יש יישובים שממש לא חזרו ויש עדיין הרס. אנשים בדרום עדיין מפחדים לחזור הביתה.
יש מילה אחת שבעיניי היא זו שאופפת מעל כל הנאום של נתניהו: טראמפ. נתניהו מחכה לטראמפ. יש שיגידו בצדק, יש שיגידו שלא ואלו תקוות שווא. שמענו הרי שטראמפ אומר שהוא רוצה לסגור זירות ולא לפתוח מחדש. אינני בטוח לגבי האמירה של נתניהו, שאם אחרי 60 יום נראה הפרות של חיזבאללה נוכל לחזור להילחם במלוא העוצמה, היא מדויקת בכל מה שנוגע לכוונות של הממשל הבא.
הנקודה המרכזית ביותר בעקבות ההצהרה: נתניהו של 2025-2024 יצטרך להוכיח שהוא שונה מנתניהו של העשור וחצי הקודמים. נתניהו של העשור וחצי הקודמים גרס והחזיק בתפישת ההכלה, הזהירות, האיפוק הוא כוח, המניעה של שימוש בכוח. האם משהו ב-7 באוקטובר שינה גם אצלו את התפישה? את זה נדע בעתיד.
עמית סגל
"הפסקת האש" עליה הכריז ראש הממשלה נתניהו לא דומה להפסקת האש בעזה, שהסתיימה לאחר ששוחררו למעלה ממאה מחטופינו כשישראל חוזרת לתקוף. כאן יש אירוע אחר: נקודת המוצא היא של שקט, אלא אם יש הפרה של חיזבאללה, ולא כמו שהיה ברצועת עזה.
ההבדל הזה מתבטא במטרות המלחמה, נתניהו נזהר הערב שלא לחרוג מהם. בכל הנוגע לצפון, ההבטחה שלו לתושבי הצפון היא – אתם תשובו ואנחנו נשקם את ביתכם כשאתם חוזרים בביטחה. הוא לא דיבר על חיסול חיזבאללה, הוא מנה את הסיבות להפסקה דווקא עכשיו: חימושים וריענון כוחות הם עניין זמני, אבל הסיבה הראשונה היא האיום האיראני – וזה לא הולך לשום מקום.
לכן, אם זה המידרג, המשמעות היא שאנחנו הולכים לתקופה מאוד ארוכה, ככל שזה תלוי בישראל, של שקט בלבנון.
דפנה ליאל
כדאי לשים לב שההצהרה של נתניהו הייתה מוקלטת וערוכה, ללא שאלות – וחבל. אנחנו נמצאים במערכה שנמשכת תקופה ארוכה, היא נוגעת לכל אחד בציבור הישראלי וראוי היה לאפשר לשאול שאלות בערב כזה.
נתניהו יצטרך להסביר בתקופה הקרובה למה בלבנון, הטענה שנוכל להמשיך לפעול מתי שאנחנו רוצים, חלה ותקפה למרות שהדבר הזה לא בהסכם, אבל בעזה הדבר הזה לא קיים כשיש לנו 101 חטופים. הוא דיבר על העובדה שחזרנו להילחם לאחר העסקה, אבל הסיבה שאין עסקה כעת היא כי הוא מתעקש שישראל לא יכולה לסגור את המלחמה בדרום כי לא נדע לחדש אותה. נתניהו לא סיפק מענה לסתירה הזו.
הסיבה שנתניהו הולך על ההסכם היא כנראה הלחצים הפוליטיים, שלא צפויים להצטמצם בעקבות ההסכם עם לבנון. להערכתי, אפילו להפך. מי ששילם מחיר פוליטי בלבנון, לא יסכים ללכת להסכם קשה גם בדרום.
אוהד חמו
מאז חודש אוגוסט האחרון, האיראנים מעשירים 11 קילו של אורניום לרמה של 60%. זהו משטר שמטרתו באמת היא השמדת ישראל, אבל הפעם יש הבדל גדול: לא חיזבאללה, לא חמאס ולא כל כוחות פרוקסי עומדים בדרכה, ולכן ישראל יכולה להתמקד בזה.
ראש הממשלה הזכיר את הסיפור של בידוד חמאס ואת האפשרות לשחרר חטופים בעקבות ההסכם – אנחנו נמצאים שנה מאז העסקה הקודמת, ושום דבר לא השתנה בדרישות של חמאס. לצערי, אני גם לא רואה שמשהו עתיד להשתנות בהקשר הזה. לחמאס יש קלף אחד בסך הכול: הדרישה להפסקת המלחמה ויציאה של צה"ל מרצועת עזה. אני חושב שאנחנו נמשיך לשמוע את הדרישה הזו של חמאס גם כשהוא לבד ומבודד, כשחיזבאללה לא לצידו.
ניר דבורי
נכונה האמירה של ראש הממשלה נתניהו שצריך לסגור את הצפון כדי למקד את הפעולה באיראן. איראן היא באמת ראש הנחש והיא הבעיה הגדולה והמרכזית של ישראל. עם זאת, כל מה שאמר ראש הממשלה על לבנון מתקיים כבר בעזה.
צריך לזכור: אפשר כבר ללכת לעסקה בעזה, לשחרר חטופים ולחזור להילחם אם נידרש ואם נצטרך. יש בעיה אחת: יותר מדי פוליטיקאים הבטיחו יותר מדי הבטחות והשמיעו יותר מדי הכרזות שלא ניתן לחזור מהן ולא ניתן לממש אותן.
עכשיו אנחנו נמצאים ברגע שבו המנהיגות צריכה לקבל החלטה לא רק על הזירה הצפונית, אלא גם על הזירה הדרומית – ולהשיב את החטופים.
אלמוג בוקר
ראש הממשלה נתניהו אמר בהצהרה שאם חיזבאללה ישגרו רקטה ישראל תתקוף, אם חיזבאללה יתחמשו ישראל תתקוף ועוד. אני חושב שהשאלה היא לא אם נתקוף אלא איך נתקוף. יש הבדל גדול בין התגובות שראינו גם אחרי מבצעים קודמים שהיו מאוד מדודות, לבין מה שצריך לקרות אחרי המלחמה הזו. אם ביום שאחרי לא יתייחסו לכל רקטה שעפה משטח לבנון לשטח ישראל או כל התחמשות של חיזבאללה כאילו זה מעשה דומה למה שנעשה אחרי 7 באוקטובר, הרי שלא עשינו שום דבר.
לחזור שוב למצב שבו הם יורים עלינו, אנחנו מגיבים ואז הם שוב יורים לא עשינו כלום ותושבים בצפון לא יוכלו לחיות כך. המבחן לא יהיה רק בשאלה אם נתקוף את חיזבאללה, אלא איך נגיב וכמה עוצמתי זה יהיה.
