צילום:
ספורט 5
ההיסטוריה מלמדת שאימפריות לא נופלות בגלל אויבים מבחוץ, הן נופלות מבפנים, כך קרה גם לקבוצת כדורסל הנשים של רמת השרון. אחרי עשרות שנים של הישגים ומאבקים רועשים, היא נעלמה בשקט, כמעט בלי שנרגיש.
המועדון הוקם בסוף שנות ה-80 על ידי אורנה אוסטפלד ורחל אוסטרוביץ', נשים חזקות, עם תשוקה לכדורסל, שהגשימו חלום ובנו קבוצה מנצחת. אך לפני כחודש, שיחקה אותה קבוצה את משחקה האחרון בעיר ממנה היא תיאלץ להיפרד. כדי למצוא את נקודת השבר בסיפור של רמת השרון צריך לחזור 20 שנה אחורה. לראשית הסכסוך בין גלית מוסאי, שהייתה העוזרת של אוסטפלד, והפכה ליריבה.
צפו בכתבה המלאה מחדשות הספורט בנגן הוידאו למעלה>>
אז איך זה התחיל?
"בשנה של דיאנה נולאן ושריל פורד, שתיהן ניגשו אליי באחד האימונים ואמרו לי: 'אוסטפלד לא צריכה לאמן אותנו, את צריכה לאמן אותנו', סיפרה מוסאי. "אמרתי לאורנה לה את מה שהן אמרו, ואז היא צרחה עליי צרחות שעד עכשיו אני בהלם ממה שהיא עשתה לי. היו צריכים להזמין לי אמבולנס כי התעלפתי. אחרי השנה הזו היא פיטרה אותי, והיא ניסתה בכל דרך אפשרית לפטר אותי גם ממחלקת הנערות. משם היה נתק. אני המטרה שלי זה לקדם את מחלקת הנערות, והיא – המטרה שלה זה לראות רק את קבוצת הנשים ואת ההצלחה שלה".
"שום נערה לא מגיעה לקבוצה הבוגרת", טענה אוסטפלד. "למה הן משחקות כדורסל הנערות? אם לא בשביל להגיע לקבוצה בליגת העל? עשו הכל כדי שהנערות האלה לא יגיעו. גלית החליטה לנתק בין מחלקת הנערות לקבוצה. לעיר הזו לא מגיע את הקבוצה הזו בליגת העל, ממש לא מגיע. פוליטיקה, תככים, הסתות. גועל נפש".
השנה, בעיריית רמת השרון החליטו – תם עידן שתי הקבוצות בעיר. התקציב העירוני יוקדש רק לקבוצה מהליגה הלאומית, עם מחלקת הנערות. והמשמעות? היא שהקבוצה המיתולוגית תאלץ לעזוב.
"הייתי משוכנע שאני יכול להביא את רמת השרון למקומות שאולי אפילו לא היו בעבר, אבל קשה מאוד לעשות דברים כאלה לבד", סיפר רבי. "המטרה והאג'נדה שלי היא מאוד ברורה. קבוצה ברמת השרון צריכה להיות בנויה משחקניות שגדלו במועדון. אני רוצה מסגרת שרוצה להצמיח שחקניות כדורסל מקומיות אבל שהמפתח שלה – להצמיח שחקניות עילית, לא מסגרות חוג.
אנחנו הושטנו לא שתי ידיים, אלא עשר ידיים, כדי לשתף פעולה עם הקהילה, כדי לא להיות מנותקים. זה לא קרה ומי שצריך להסביר למה, שיסביר למה. זה ענף שמאוד מאוד קל לחבוט בו. הבעיה הכי גדולה שלי שדווקא מתוכנו אנחנו חובטים אחד בשני הרבה יותר. בתצורה שהמועדון מתקיים בשנים האחרונות יכול להיות שעדיף להגיד 'תודה רבה', לסגור, לזכור את התקופות הטובות שהיו ולהתקדם הלאה, זה החיים".
"זה פשוט סיפור עצוב על קבוצה שבאמת עשתה היסטוריה פה. ולצערי הרב כבר תקופה לא מבוטלת אנחנו חיים על ההיסטוריה הזו", שיתפה ענת לין-פרוינד, סגנית ראש עיריית רמה"ש. "אני רוצה להשקיע את כל המשאבים כרגע במחלקת הנערות שהיא הלכה והתעצמה בשנים האחרונות. זו ממש הפכה להיות המחלקה הכי גדולה והכי מצליחה בארץ".
שתי קבוצות יריבות בעיר אחת, זה לא יכול לעבוד ביחד?
"זה כבר שנים לא עובד. אנחנו יכולים לנסות להחיות את ההיסטוריה, אנחנו יכולים לנסות לעשות את זה", המשיכה לין-פרוינד. "אבל אני לא מתביישת ואנחנו יכולים להגיד, שאנחנו בונים משהו חדש יותר נכון לתושבי העיר והקהילה ולבנות שמשקיעות את החיים שלהן כדי להיות שחקניות הכי טובות שהן יכולות".
"מעבירים קבוצה לעיר אחרת, ממש כמו ב-NBA", שיתף הכרוז של רמה"ש, אייל סימן טוב. "אבל זה לא כמו שסיאטל עברה לאוקלהומה, זה הפאקינג לוס אנג'לס לייקרס של כדורסל הנשים שעוזבת".
כעת, קבוצה אחת תחפש בית חדש, אחת תחפש מורשת, והאוהדים? יחפשו זהות. כך או כך, כדורסל הנשים בישראל – הפסיד בגדול.
"משנות ה-90 להיות אוהד של אותה הקבוצה ופתאום לבוא ולראות שהעירייה לא רוצה לממן אותנו יותר, לא נותנת לנו מקום – עצוב", סיפר אוהד הקבוצה אלי פריד. "כמעט שלושים שנה אנחנו אחרי הקבוצה", הוסיפה גיטה קריגר לנצ'נר, שמלווה את הקבוצה כבר תקופה ארוכה ביציע. "בחורף, בקיץ, גשם, שמש, אין… אנחנו פריקים של הקבוצה. זה כל כך עצוב לנו שהיא נסגרת".
מעבר לקבוצת כדורסל מצוינת, מדובר במוסד שחרט על דגלו ערכים של מצוינות, שוויון, וחינוך לספורט נשים. מועדון שבמשך שנים שימש מגדלור שהוקם, טופח, ונוהל באהבה ובחזון בידי נשים פורצות דרך, אורנה אוסטפלד ורחל אוסטפלד. נשים שהביאו כבוד לא רק לרמת השרון, אלא למדינת ישראל כולה. נשים שהציבו את כדורסל הנשים בשיח הלאומי והובילו מהלכים לשוויון בין גברים לנשים – מקצועית, תקציבית ותודעתית.
דווקא מועדון זה, שנים לאחר שנבנה מתוך ערכים של העצמה , נסגר כעת על רקע מטענים אישיים לא רלוונטיים, לא ראויים ומנוגדים להיגיון הבריא.
כאם לבת ששיחקה במחלקת הילדות של המועדון, וראתה מקרוב את הפיצולים, והניכור הפנימי, אני יודעת לומר בלב שלם: כשהרשות המקומית בוחרת לא להתערב ולא להושיט יד, כשאין קריאה ברורה מצד מקבלי ההחלטות להתעלות מעל משקעים אישיים — זאת התוצאה. מועדון שיכול היה להמשיך ולהוביל את כדורסל הנשים בישראל, קורס מבפנים.
מהפן המקצועי, כיושבת ראש מנהלת ליגת העל בכדורסל נשים, זהו אכן רגע עצוב – אך יותר מכל, זהו רגע שמעורר שאלות עמוקות על תפקידה של הרשות המקומית, וכן על מודל התמיכות הנוכחי באגודות הספורט. מודל אשר מתבסס על יחסי גומלין בין המחלקות באגודה למען טיפוח דור העתיד ובפועל לצערנו, יש אשר מנצלים העדר פיקוח לרעה.
על כן, גובשה והוגשה לאחרונה עמדת מנהלת הליגה למשרד התרבות והספורט הכוללת מתווה מתוקן לתמיכות יחד עם הצעה לתיקון תקנון מנהלת ליגת העל לנשים – שנועדה למנוע מחדלים מסוג זה, ולאפשר הפעלת סנקציות לא רק כלפי קבוצות הליגה עצמן, אלא גם כלפי האגודות כגוף כולל.
במקום שבו קבוצה מודיעה שאינה פותחת את העונה, מכל שיקול שלא יהיה, עליה להבין את גודל הנזק שנגרם – למנהלת כולה, לליגה, לרמת התחרותיות, ולכדורסל הנשים בישראל. כולי תקווה, שלמרות הפרידה הכואבת מקבוצת רמת השרון, תיכנס בנעליה קבוצה ועירייה שמבינות את החשיבות הלאומית והתדמיתית בתמיכה בקבוצת נשים – ושיבואו למהלך הזה ממקום של מחויבות, רצון טוב והשקעה, ולא מתוך אינטרסים אישיים או שיקולים זרים".
