כשפרופ' עדנה רבנו, ראש החוג לשירותי אנוש בתל חי, החליטה לחקור את תרחישי הקיצון שצפויים להשפיע על שוק העבודה העתידי היא לא דמיינה שתפרוץ מלחמה בישראל אשר תעמיד במבחן את התיאוריה כאשר מספר תרחישי קיצון יתרחשו בו זמנית.
במחקרה, שפורסם בכתב העת Career Development International, ניתחה יחד עם פרופ' יהודה ברוך מאוניברסיטת סאות'המפטון כיצד מצבי קיצון כמו: הגירה המונית כתוצאה ממלחמות; בינה מלאכותית והתפתחות טכנולוגית; דה גלובליזציה ומיתון כלכלי עולמי – מעצבים מחדש קריירות בעולם העבודה המשתנה.
"המחקר לא התמקד בכלל בישראל. התחלנו לכתוב אותו לפני המלחמה והמטרה הייתה לעורר מחשבה ודיון על עתיד הקריירות בעולם שמשתנה במהירות בעקבות אירועי הקיצון. אלה שינויים שצריך להיערך אליהם. המסר שלנו הוא שאנחנו כן יכולים לבצע חשיבה ומתוך מה שאנחנו מכירים אפשר לנווט קריירות בהצלחה", היא אומרת.
"אנחנו יודעים היום שעובדים ומנהלים צריכים להיות מאוד פרואקטיביים בניהול הקריירה אבל אנחנו מנסים להראות שיש כוחות שפועלים בשטח אשר מביאים לקצה את חוסר היציבות".
במחקר זיהו רבנו וברוך ארבעה תרחישים מרכזיים שצפויים להשפיע על שוק העבודה:
בינה מלאכותית: הכניסה המואצת של AI יוצרת חשש מפני צמצום משרות ומחייבת הכשרות למקצועות חדשים. "לבינה המלאכותית, בניגוד להתפתחויות טכנולוגיות בעבר, יש השפעה הרבה יותר רוולציונית, רחבה ועמוקה מבחינת עולם העבודה. יווצרו עיסוקים חדשים, אבל כל כך הרבה עבודות יוכלו להיות מוחלפות שאחד הדברים שאנחנו מבינים הוא שיווצרו מעמדות: מעמד של אלה שתהיה להם יותר ויותר עבודה, מי שיעסקו בחוד החנית של הטכנולוגיה. מצד שני יהיה מעמד של אנשים שייפלטו משוק העבודה ולא באמת תהיה להם עבודה חלופית", אומרת רבנו.
הגירה המונית כתוצאה ממלחמות: אמנם בעת המחקר חשבו החוקרים על סוריה ואוקראינה שנאלצו להגר ממדינתם, אבל בישראל, המפונים מהעוטף ומהצפון היו פליטים בארצם וחוו חוסר ודאות תעסוקתי. אנשים חיו בתחושת זמניות, כאילו הם "בהמתנה". לחלקם היה קשה להתחיל עבודה חדשה במקום אליו פונו אך עבור אחרים זו הייתה הזדמנות לחשוף את עצמם להזדמנויות חדשות ולחלקם אף נפתח מסלול קריירה חדש. לדוגמא, אנשי מקצוע שעבדו בתיירות מהגולן נאלצו לחשב מסלול מחדש ולמצוא תעסוקה מקומית בחקלאות או שירותים חברתיים. המוסד האקדמי בו מלמדת רבנו נמצא פיזית באיזור שפונה מתושבים, מה שגרם לתיאוריה להיות רלוונטית במיוחד לאוכלוסיית הסטודנטים ובני משפחותיהם.
מיתון כלכלי עולמי: תרחישי מיתון חמורים עלולים להביא לצמצומים דרסטיים ולהיעלמות ענפים שלמים. עובדים ייאלצו לבצע שינויי קריירה משמעותיים ולרכוש מיומנויות חדשות. בתקופות כאלה עובדים עשויים להידרש להכשרות ולרכישת מיומנויות חדשות ומעבר למקצועות אחרים כדי להתפרנס. יוזמות חברתיות כגון גיוון והכלה עלולות להידחק לשוליים לטובת הישרדות כלכלית.
במלחמה בישראל התרחשו בו זמנית כל אירועי הקיצון ברמה זו או אחרת כאשר שניים מהם בולטים במיוחד: הגירה פנימית ותהליכי דה-גלובליזציה. "אנחנו מבינים כמה תלות הדדית יש בין הפרטים שצריכים להיות פרואקטיביים לבין ארגונים וכוחות חברתיים. זה נכון שהאדם לבד, נניח תושב קריית שמונה או תושב קיבוץ בגליל שמפעיל צימר, הכוחות היו גדולים ממנו באופן מסויים כי תיירות לא יכלה להגיע. אבל אולי הוא יפתח עסק אחר או את אותו עסק באיזור אחר. ברמת המאקרו יש השפעה אבל בסוף כל כוח גדול כזה יש פרט שמתמודד והוא פרואקטיבי", היא אומרת.
"הרבה פעמים אומרים שהמלחמה הפריעה, גרמה לאנשים לסבול בקריירות שלהם או להיות ב'הולד' אבל בתפיסה שלי דווקא כמי שכתבה על אירועי הקיצון הגדולים, קרה לנו פה דבר ענק שאנחנו עוד בתוכו אפשר להסתכל על זה מהפרספקטיבה של אירועי קיצון ולהבין שיש ערך מבחינת הקריירה למה שקורה פה לאנשים. זה נכון שיש כאלה שחוו שחיקה לאורך הלחימה. אני ערה לזה. ולחצים ומילואימניקים שצריכים לנהל משפחות או עסקים או ללמוד אבל החוויות שאנשים עוברים עם כל ההתנסויות התפקודיות שלהם יש לזה ערך. יש המון כוחות שאפשר לגלות בדרך הזאת עם תחושת משמעות שמייצרת גילוי עצמי".
אנשים מחפשים משמעות בעשייה המקצועית שלהם ובמהלך המלחמה הייתה אפשרות לחוות משמעות בצורה שלא היו חושבים עליה אלמלא הכורח. למשל, יש מפונים שעברו יותר מפעם אחת מקומות. הם נאלצו לסגל את הילדים, ואולי לעבוד בתחום אחר, כל אלה דורשים המון כוחות נפש, אך לצידם גם תחושת מסוגלות עצמית גדולה. "לא הייתי מייחלת לעצמנו לעבור תקופות כאלה. אבל בהינתן שזה מה שקרה, זה כוח גדול שלפרט לא הייתה השפעה על ההתרחשות הראשונית שלו, אבל יש הרבה מאוד דברים שאפשר להפיק מפה, הרבה מאוד הזדמנויות לקריירה", אומרת רבנו.
אותן טלטלות מובילות גם לחשיבה על הזהות המקצועית ועל הקריירה לצד התנסויות תפקודיות שהן בעלות ערך של ממש למקומות עבודה. "צוות הלוחמים שפתאום צריך לשתף פעולה עם הרבה אנשים, יש שם גם נטוורק מאוד משמעותי. או לדוגמא, סמנכ"לית משאבי אנוש שרגילה להתנהל בנושאים הרגילים של משאבי אנוש כמו למידה ארגונית, צריכה עכשיו במלחמה להתמודד עם שכול ארגוני או עובדים שחלילה נרצחו או נחטפו. ההשלכות, הכוחות החיצוניים הם גדולים אבל הם הביאו להרבה שינויים לקריירה ויכולה להיות בזה צמיחה לטובה".
מתוך המחקר על אירועי הקיצון ומסקנותיו לגבי הפרואקטיביות הנדרשת מצד הפרט וגם מצד קובעי המדיניות והארגונים, רבנו סבורה שמתוך המשבר הגדול בו אנחנו נמצאים תצמח התייחסות אחרת להכשרות התעסוקתיות ולניהול הקריירות. "משרד העבודה יצטרכו לחשוב מחדש על ההכשרות הנדרשות, על שיקום תעסוקתי. ארגונים יצרטכו להבין שחלק מהאנשים מגיעים עם ניסיון שנצבר ונמדד אחרת. למשל, מתכנת שנקרא למילואים והיה צריך לתפוס מקום של קצין ביחידת שיריון, זו התנסות ניהולית אפילו אם היא לא נעשתה בארגון שלו. הייתי רוצה שהארגונים יפתחו את הראש מהסננים הרגילים ויידעו להעריך את ההתנסות הזאת. לצד זאת, ארגונים צריכים גם להכניס שיקום תעסוקתי לאנשים שחזרו אחרי הרבה זמן של מילואים או פינוי. למשל, מישהי שבעולם העבודה אחראית על שיווק של מוצר מותרות ובמהלך שירות המילואים עושה תפקיד מאוד משמעותי בצבא. פתאום אחרי המילואים היא צריכה לחזור לשווק מוצר צריכה למותרות. יש פה פער מאוד רציני במשמעות, באינטנסיביות של העבודה ואפילו במשכורת. צריך פה שיקום לתוך השאלה איך אני בכלל חוזרת עכשיו לעולם העבודה", היא אומרת.
במחקרה מדגישה רבנו את הצורך של הפרטים להיות פרואקטיביים בניהול הקריירה שלהם, את הצורך של ארגונים להתכונן ולהיערך למשברים ולחירום ואת הצורך של ממשלות ומקבלי ההחלטות להיערך באמצעות הכשרות, חיזוק התעשיות המקומיות, מניעת בריחות מוחות וסיוע למפונים ומהגרים. "כילידת 1973 שאמרו שצריך ללמוד ממלחמה יום כיפור והנה קרה לנו אסון חמישים שנה אחרי. בעולם העבודה, דווקא מתוך מחשבה שזה לא יקרה לנו עוד פעם, כדאי כן להתכונן לכל תרחיש".
המסר שלה הוא שאולי הכוחות שהתחילו גדולים מאיתנו אבל יש לנו יכולת להסתכל על זה ככוחות שיולידו דברים חדשים, התמחויות חדשות שקשורות לקריירה ותעסוקה ופסיכולוגיה של עולם העבודה. "דווקא אירועי קיצון כמו מלחמה מהווים הזדמנות להתפתחות וצמיחה. אנשים רוכשים מיומנויות חדשות, מתנסים בתפקידים משמעותיים ולעיתים מגלים מחדש את ייעודם המקצועי. היכולת שלנו להסתגל ולהיות פרואקטיביים היא המפתח. לא הכל נמצא בשליטת הפרט, אבל בתוך הטלטלה יש גם כוח לצמיחה אישית וארגונית".
