הקהילה היהודית בבנגקוק, תאילנד, עברה דרך ארוכה ומרתקת, והיא משלבת כיום בין קהילה קבועה קטנה אך פעילה לבין מרכז תוסס עבור מספר רב של תיירים ישראלים ויהודים מרחבי העולם.
הנוכחות היהודית בתאילנד (אז סיאם) מתועדת כבר במאה ה-17, כאשר מיסיונרים ספרדים דיווחו על סוחרים יהודים עם בית כנסת בממלכת איוטאיה. עם זאת, קהילה יהודית קבועה בבנגקוק החלה להתפתח רק בסוף המאה ה-19, עם הגירת מספר משפחות ממזרח אירופה. משפחות אלו, כמו משפחת רוזנברג, תרמו רבות להתפתחות העיר והקימו בתי מלון מודרניים ראשונים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, הגיעו לתאילנד יהודים מרוסיה שברחו מהאפליה הסובייטית, ובשנות ה-30 של המאה ה-20, כ-120 פליטים יהודים מגרמניה הנאצית מצאו מקלט בתאילנד, בסיוע הקהילה המקומית ולמרות מחאות מצד ממשלת גרמניה. במהלך מלחמת העולם השנייה, הצטרפו לקהילה יהודים מעיראק, מסוריה ומסין, אך רבים עזבו לאחר המלחמה והתיישבו במקומות אחרים.
שנות ה-60 וה-70 הביאו גל חדש של יהודים, כולל חיילים יהודים אמריקנים ממלחמת וייטנאם, שהביאו עימם רבנים צבאיים שהיו הרבנים הקבועים הראשונים בבנגקוק. בתקופה זו גם הוקם האיגוד היהודי של תאילנד (JAT) בשנת 1964. בשנות ה-70 הצטרפו גם פליטים יהודים מאיראן ועיראק. בשנת 1970 נבנה בית הכנסת הספרדי "אבן חן", ובשנת 1979 נבנה בית הכנסת האשכנזי "בית אלישבע". ב-1997 הוקם בית עלמין יהודי בבנגקוק.
כיום, הקהילה היהודית הקבועה בבנגקוק מונה ככל הנראה בין 700 ל-1,000 איש, רובם צאצאי פליטים מרוסיה, ברית המועצות לשעבר, וכן יהודים ממוצא פרסי שנמלטו מאיראן בשנות ה-70 וה-80. בנוסף לכך, ישנה קבוצה גדלה של ישראלים ואנשי עסקים יהודים מכל העולם שהתיישבו בעיר במיוחד בעקבות ה-7 באוקטובר. משפחות שלמות החליטו לעשות רילוקיישן לתאילנד על מנת למצוא קצת מזור לגוף ולנפש אחרי הטראומות הבלתי פוסקות בישראל.
בבנגקוק פועלים כיום שלושה בתי כנסת מרכזיים:
בית אלישבע (אשכנזי): בית הכנסת הוותיק יותר, המהווה את הגרעין הקהילתי עבור התושבים הקבועים. אבן חן (ספרדי): ממוקם ברובע המסחר באבני חן. בית חב"ד – אור מנחם: הגדול והמפורסם מכולם, משמש כמרכז תוסס למטיילים ישראלים ויהודים מרחבי העולם. הוא מציע ארוחות שבת וחג המוניות, שיעורים, עזרה למטיילים, ואף מכיל מסעדה כשרה גדולה, פינת מטיילים, אחסון מזוודות וספריית יהדות. הוא נחנך לאחרונה במבנה חדש ומפואר בעלות של 7 מיליון דולר.
ביום שישי האחרון פקדתי את בית חב"ד בבנגקוק. כבר בכניסה הבחנתי באנשי ביטחון ושוטרים, כך שמיד חשתי בטוחה יותר. כאשר נכנסתי לבניין החדש, הבחנתי שהבניין הוא רב קומות ובכל קומה ישנם שולחנות ערוכים לתפארת. מסתבר שלארוחת ערב שישי זה הגיעו לא פחות מ-900 איש! מספר מטורף לכל הדעות.
בית חב"ד הפך בערב זה למוקד של חוויה עוצמתית ומרגשת עבור ישראלים רבים מכל קצוות הארץ. מטיילים אלו, שהגיעו לתאילנד לטיול, מצאו את עצמם לוקחים חלק בערב בלתי נשכח שחרג הרבה מעבר לארוחה פשוטה. האווירה הייתה מחשמלת, שילוב נדיר של התרוממות רוח, אחדות ואהבה, שהותירה חותם עמוק על כל המשתתפים.
עם סיום הערב, רבים מהמטיילים התקשו למצוא מילים לתאר את עוצמת החוויה. "הגעתי לפה עייפה ומותשת אחרי יום ארוך של טיולים וקניות", סיפרה אחת, בקול נרגש, "אבל האווירה פשוט הרימה אותי. הרגשתי חיבור כזה, ואנרגיה כזאת, שאני לא מרגישה אפילו בארץ".
אחרים ציינו את תחושת האחדות המיוחדת: "לראות כל כך הרבה ישראלים יחד, שרים בטבעיות כזו, זה פשוט מחמם את הלב באופן בלתי רגיל", אמר משתתף אחר, "בייחוד כשאתה רחוק כל כך מהבית, זה נותן כוח עצום להמשיך". אחרת אמרה בדמעות: "אני אמנם חילונית ואף פעם לא הייתי בבית חב"ד ואני כל כך שמחה שעל אף ההיסוסים אם להגיע הנה, באתי, נהנתי וחוויתי את קירוב הלבבות הזה, האחווה, הרעות".
אחרים סיפרו על ניסים שקרו להם ובסך הכל רצו להודות ולפרסם את הנס ברבים, אחת סיפרה שכמעט עשתה תאונת אופנוע ים בתאילנד בגלל מזג אוויר נוראי וערפל שלא נתן להם לראות את דרכם אפילו ממרחק קצרצר, האחר סיפר שנפל במהלך עבודתו מגובה רב והוא כל כך שמח לעמוד על רגליו ולספר על הנס האישי שלו. אישה אחרת סיפרה על הנס שהיה להם שניצלו מהתקפת מחבלים באור יום ואחר סיפר על בנו שנפצע בעזה ושרד כמו גיבור.
מלבד בנגקוק, פועלים בתי חב"ד נוספים באזורי תיירות פופולריים כמו פוקט, צ'אנג מאי, קו סמוי קופנגן ופאי, המהווים אבן שואבת לאלפי תיירים. הרב יוסף קנטור הינו שליח הרבי מלובביץ' ומשמש כרב הקהילה מאז שנשלח ע"י הרבי לתאילנד לפני 32 שנים.
בבנגקוק פועל ועד כשרות המעניק פיקוח כשרות למסעדות ומוצרים. מקווה עבור נשים וגברים קיים בעיר ועוד מספר מקוואות מפוזר בערים הגדולות בתאילנד. החל מ-2014, קבוצה קטנה של יהודים מבריטניה, ארה"ב, ישראל ותאילנד החלה לארגן קהילה יהודית חברתית ודתית קטנה של התנועה ליהדות מתקדמת, כך שבאמת יש היצע מגוון לכל יהודי החפץ בקרבה ליהדות בצורה כזו או אחרת.
תאילנד, בה הרוב המכריע של האוכלוסייה בודהיסטית, ידועה בסובלנותה הדתית, והקהילה היהודית נהנית מחופש פולחן מלא וכמעט ואינה סובלת מאנטישמיות. כחלק בלתי נפרד מהפסיפס המרתק של הקהילה היהודית בבנגקוק, חוויתי בביקורי ארוחת ערב שישי נוספת מיוחדת במינה אצל משפחת חדד. משה ואלישבע חדד, הידועים בנדיבות ליבם ובהכנסת האורחים המופתית שלהם, אירחו אותנו בחום וברוחב לב.
השולחן היה ערוך בצורה כה יפה, והאווירה הייתה פשוט נפלאה. סביב השולחן התכנסו אנשים מגוונים: ישראלים המתגוררים בבנגקוק מזה שנים רבות, אשר מצאו את ביתם בקהילה התאילנדית, תיירים וישראלים, שחיפשו פינה חמה ויהודית בארץ רחוקה, וגם משגיחי כשרות חרדיים המבטיחים את שמירת ההלכה במטבחי העיר. אגב ישנם גם צוות שוחטים שמגיעים לתאילנד כל כמה חודשים בכדי לבצע את השחיטה ליהודים הרבים בתאילנד.
הרגע המרגש ביותר בארוחה היה כאשר אחד מילדיהם של משה ואלישבע עמד ונשא דבר תורה. היה זה מחזה מרשים ומרגש במיוחד לראות ילד, שנולד וגדל במדינה כמו תאילנד, דובר עברית שוטפת ברמה גבוהה כל כך, ומביע מחשבות בוגרות ורציניות באופן כה מרשים, על אף גילו הצעיר. יכולתו להציג את דברי התורה בעומק ובבהירות כזו, תוך שימוש בשפה שהיא עבורו שפת אם למרות הריחוק הגיאוגרפי, הותירה בי רושם עז והדגישה את כוחה של הקהילה לשמר את המסורת והמורשת היהודית גם אלפי קילומטרים מחוץ לישראל.
אילת מאמו שי הינה אשת עסקים, יו"ר לשכת המסחר גיברלטר ישראל, מרצה בינלאומית, סופרת וחוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם.
