כוחות היבשה של צה"ל מתמרנים מזה כשבועיים בשטח לבנון. הם מקבלים סיוע של כוחות נוספים וארטילריה, היקף הפעילות רק מתגבר. בשבוע שעבר, כוחות אוגדת ׳המפץ׳ (146) בהן חטיבת ׳כרמלי’ (2) וחטיבת ׳אגרוף הברזל׳ (205) החלו בפעילות קרקעית ממוקדת ומתוחמת בגזרה המערבית של דרום לבנון נגד יעדים ותשתיות טרור של ארגון הטרור חיזבאללה. נכון לעת הזאת, מתמרנות בלבנון ארבע אוגדות.
אוגדה 98 הסדירה הייתה הראשונה שתמרנה פנימה, אוגדת ׳המפץ׳ היא אוגדת המילואים הראשונה שמופעלת בלחימה בדרום לבנון במסגרת מבצע ״חיצי הצפון״. מפקדת האוגדה תפקדה במהלך השנה האחרונה כאוגדת הגנה מרחבית וכוחותיה גויסו למשימות לחימה שונות בצפון, בעזה ובאזור יהודה ושומרון. כיום, מטרת הכוחות שבשטח דרום לבנון היא לחשוף תשתיות אויב ולהשמידן.
חלפו כ-18 שנים, מאז שהיקפי כוחות ישראלים כאלה חרצו סימנים בקרקע של דרום לבנון. המהלך האימתני שהתחיל בקטן והולך ומתגבר נועד לבסס מציאות ביטחונית אחרת משני צדי גבול הצפון. את מצבורי הנשק ואת בסיסי הטרור של האויב נדרש לקעקע ולא פחות מכך גם את שאיפתו לתקוף. אך אנחנו רק בהתחלה, לחיזבאללה יש עדיין יכולות וגם רצון לפגוע. אלו באו לידי ביטוי כשבדרכי אל נקודת האיסוף נשמעו אזעקות שהתריעו על ירי רקטי מאסיבי למרחב חיפה וצפונה לו, הירי נמשך גם בהמשך אותו היום ומטחים כבדים נורו לעבר הגליל המערבי.
היום (ראשון) מפקד אוגדה 146, תא״ל יפתח נורקין אירח אותנו בצד הלבנוני, שטח שאותו הכוחות מחשפים כעת. המפגש עם המפקדים ועם הלוחמים משרה ביטחון, לכוחותינו ברור שהמשימה של החזרת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה היא בידיים שלהם. אני מתרשם שאין להם כוונה לחפף, הם לא ממהרים לשום מקום, שם המשחק הוא – זהירות ויסודיות.
תא"ל נורקין אומר לנו: "את תכניות ההתקפה של חיזבאללה הכרנו, ידענו שהוא מגבש תכנית כזו ושיש לו כוונה לפלוש באמצעותה". עם זאת, לצד ההכרות הזו, הוא מודה שההיקף, הפריסה של התשתיות והעובדה שהאמל"ח היה כבר ממוקם באותן נקודות קצה, היה מאוד מפתיע מבחינתו. הוא מציין שנעשית כעת הפקת לקחים ולמידה לגבי רכיבים שהיו נסתרים מבחינת ישראל בתכנית הזו. ההחלטה של הממשלה היא שהניעה את דרגי הפיקוד והכוחות לחשוף כעת את תשתיות האויב.
המרחב הדרום לבנוני והכפרים בתוכו הפכו ברבות השנים למתחם טרור של חיזבאללה, מערך שלם שמוסווה בצורה איכותית. חזינו בשתי עמדות בשני אזורים שונים המוחבאות היטב. בתוך העמדות נמצאו אפודים, נשק ומטענים. ההערכה היא, שאלה נועדו לצורך פיצוץ הגדר, בדומה למתקפת החמאס ב-7 באוקטובר.
"מצאנו פה מאות טילי נ"ט, קורנטים, ציוד אישי של מחבלים, קיטבגים, ווסטים, רימונים, כל הציוד מוקם קדמית ומוכן להתקפה", נורקין אומר ומבהיר: "מצאנו פה עמדות וממצאים שמעידים על ביסוס ועל מחייה של פעילים במרחב הזה". הוא לגמרי מבין שאם חיזבאללה היה מחליט ב-7 לאוקטובר לפלוש גם, ההגנה הייתה מורכבת יותר והסיטואציה שונה לחלוטין.
מאוד קשה לראות מה נמצא בתוך הסבך, הצמחייה מהווה אתגר מאוד גדול. בחסות הסבך פעילי חיזבאללה בנו את התשתיות ומיקמו את האמצעים, מעט כל פעם, אך לאורך שנים. תוואי השטח והידיעה שיש בו אויב מקשים לא רק על זיהוי תשתיות, אלא גם על זיהוי במרחב של גורמים שאינם עוינים, מה שהביא כנראה לתקרית מול חיילי יוניפיל לאחרונה. מפקד האוגדה מדגיש: "יוניפיל אינו אויב לא של צה"ל ולא של מדינת ישראל ולא הייתה כוונה לפגוע בהם, לפעמים טעויות קורות, התקרית מתוחקרת כעת".
אך קשה להתעלם מכך שאחת העמדות היא עשרות מטרים בודדים מעמדת חיילי האו"ם, מתחת לאף שלהם ממש. בדומה לעמדות המצרים בציר פילדלפי, חיילי יוניפיל היו צריכים לעצום עיניים חזק, כדי לא לראות ולא לשמוע מה שהתרחש בסמוך אליהם בזמן שהתשתיות האלה התבססו. לנורקין ברור: "יהיה לנו אתגר מאוד משמעותי למנוע את החזרה של חיזבאללה", עם זאת הוא נחוש: "נצטרך להבטיח שהוא לא חוזר למרחב הזה, חד משמעית". לגבי האו"ם הוא אומר: "אנחנו מצפים שתהיה אכיפה, שום דבר מזה לא קרה".
אנחנו מתקדמים בתוך הסבך, המרחק לא רב מהגבול, אין יכולת לראות את מתחמי חיזבאללה בתוכו, אך את הישובים שלנו אנחנו רואים בבירור, הם ממש קרובים, הסכנה מוחשית, אחרי ה-7 באוקטובר אין תמימים בנמצא. חיזבאללה בנה מתחמים והסווה אותם היטב כאן, בתכנון מדויק, לפרטי פרטים. אנחנו ממשיכים להתקדם דקות ארוכות בסבך, פשוט לא יאמן המיומנות של ההסוואה. לבסוף אנחנו רואים שני בורות. מדובר בנוסף לתוואי תת קרקעי עם יכולת לבצע ירי לשטח מדינת ישראל עם משגרים וטילים. נאמר שבנוסף אליו נמצאו תוואים נוספים, ארוכים מאוד.
אלכס אובדנקו, חייל מגדוד 23 בחטיבת כרמלי שבע רצון: "התחושות הן נהדרות, למרות שאנחנו נמצאים כבר שבוע בתמרון בדרום לבנון. כשטיפסנו על הרכס וראינו את כל הישובים (בצד של ישראל פ.א), הבנו מה מטרת המשימה שלנו ולמה הגענו לכאן. זה ממלא אותנו ונותן לנו אנרגיות". לאלכס אכן תחושת ערך במשימה, הוא אומר לנו: "עזבנו משפחה, ילדים, עסקים, עזבנו את הכול, אך בידיעה שאנחנו עושים את הדבר הנכון, האמתי, הציוני, הערכי והיהודי. כאן אנחנו צריכים להיות". אלכס מתחייב בפני תושבי צפון הארץ: "אנחנו כאן, עד שנהדוף אותם כמה שיותר רחוק מכאן".
אחד התושבים אליהם מתייחס אלכס הוא הלוחם איילון, המפונה מקיבוץ איילון שבצפון שאומר: "משמעותי לי מאוד להיות פה, עשר דקות מהבית". אילון משתף ש"הייתה תקופה לא קלה", אבל אומר שהוא שמח מאוד כעת כ"שאני רואה את הדברים מפה, שהם זזים, ויודע שהמשפחה שלי תחזור בקרוב".
יואב שניידר מח"ט 205 מרחיב: ״קיבלנו את האחריות על הגזרה הזאת, אנחנו כבר נמצאים פה למעלה משבוע". גם שניידר מבטיח: "נישאר פה עד שנסיים את כל המלאכה" ומציין: "הצלחנו להבין ולראות את המערכת שארגון חיזבאללה בנה פה למעלה מעשור", הוא מצביע ומפרט: "את הגדר שבנו שם, את שוחות הלחימה ואת האמצעים הקלים שיוכלו להסתער איתם". הקצין מסביר שהכוונה הייתה להסתער לכיוון המקום שבו אנחנו עומדים, שנמצאים בו מרכיבי חבלה.
המח"ט מציין גם היערכות אחורית יותר מבחינת חיזבאללה, של מערכי הפוש והמנהלה שלו ומוסיף: "את כל האירוע הזה הוא בנה. כמו שאמרתי למעלה מעשור, הכול פה מבוצר, הכול פה ממולכד. החיילים פעלו ועדיין פועלים בתוך שטח שהוא מורכב מאוד ללחימה". שניידר חוזר על דבריו: "אנחנו ממשיכים לסרוק את השטח בצורה מקצועית עד שאנחנו נגיד לתושבים שניקינו פה הכול, ושאפשר לחזור בביטחון לבתים שלהם".
סא"ל (במיל') בנימין טרופר, מפקד גדוד 221 חטיבת כרמלי, רגיל לטייל בארץ, גם בכרמל ובהר מירון, תוואי השטח בו הגדוד שלו לוחם ופעיל כעת הוא מאוד דומה לדבריו. "מה שאנחנו עושים זה לסרוק פה את השטח, להיזהר מהיתקלויות עם חיזבאללה וממטענים שמוסווים פה בשטח בכל חור, על האדמה, מתחת לאדמה ועל העצים. טיהרנו את תא השטח בשבוע החולף והוצאנו המון אמל"ח".
טרופר הראה לנו חלק מהאמל"ח שנמצא, חלק אחר הושמד כבר בשטח וחלק אחר הועבר לתוך שטח מדינת ישראל. עוד הם מצאו מערכת לפריצת חומת הבטון שמגנה על הגבול של ישראל, למעשה מדובר במטען ענק שהוטמן מתחת לאדמה ונועד לפוצץ את החומה. כעת נותר ממנו רק בור גדול תודות לפועלם של כוחותינו.
אחרי שהכוחות אוחזים בשטח הם חוזרים וסורקים אותו ומוצאים עוד ועוד אמל"ח. טרופר מעונין בכך "שכשתושבי הצפון יחזרו הביתה הם ירגישו שהביטחון הוא אמיתי, לא תחושת ביטחון ריקה, שאין ממש מאחוריה". הוא מעיד ש"החיילים הגיעו עם המון מוטיבציה. כמה שזה קשה אחרי 200, יותר או פחות ימי מילואים, אנשים שוב ושוב מתייצבים ועושים את זה בשמחה למרות הקשיים". הוא מסכם: "אנחנו פה ראש השנה, יום כיפור וכנראה גם סוכות נבלה פה, אולי נישאר גם עד שמחת תורה ונסגור מעגל סמלי יותר".
הלוחם יוחנן פרדג' משתף אותנו: "כל המקום היה סבוך, היו הרבה עמדות של חיזבאללה והדבר הכי חשוב לנו שרצינו לעשות לאחר שכבשנו את השטח למען עם ישראל, זה להעמיד את דגל ישראל כאן בשיא הגובה שיתנופף בגאווה". "זה קרה בערב יום הכיפורים", הוא מספר, ונותן קרדיט על כך למג"ד שלו, אור גרימברג המג"ד של גדוד 23 בחטיבת כרמלי. יוחנן מבסוט מכך ש"גם בישראל יראו אותו וגם מכיוון לבנון, שכולם ידעו שגדוד 23 הגיע לפה ועם ישראל חי".
