לאילנה דיין, אחרי למעלה משלושה עשורים עם "עובדה", יש מעט מאוד מה להוכיח. אחרי עונה חזקה ביותר שהביאה (בין היתר) ריאיון עם רבש"צית ניר עם, ענבל ליברמן, הצצה לחייהן אחרי השבי של אמילי הנד ואביגיל עידן, ופינלה שכלל תחקיר מקיף ומטלטל על שבת הטבח בקיבוץ בארי.
גם מחלקת הפרסום ב"קשת" חולקת את הסנטימנט הזה, ולראייה – רבים מהקידומים לתחקירי התוכנית לא כוללים כל פרט מהתחקירים עצמם. כך למשל, קידום הריאיון עם גדי איזנקוט בחודש ינואר האחרון כלל בעיקר שתיקות.
הקו הזה נמשך גם לעונה הנוכחית שעלתה אמש (חמישי), והקידום היה הפעם מינימליסטי במיוחד, תחת הכותרת "הקופסה השחורה נפתחת". לאילנה דיין אין מה להוכיח, והיא הוכיחה את זה אתמול, בפרק פתיחה שהסתער על השאלה: מה ידע או לא ידע ראש הממשלה בנימין נתניהו בחודשים, בשבועות וברגעים הקריטיים שהובילו לטבח שבעה באוקטובר?
אך למעשה, השאלה האמיתית שאותה מנסה לפענח דיין היא מה עבר לנתניהו בראש באותה תקופה, ואיך הוא ראה את האירועים שמתגלגלים, מה"רפורמה המשפטית" דרך ליל גלנט, ביטול עילת הסבירות וכל התחנות הידועות שהובילו לאותה שבת נוראה.
זו גישה מעניינת, מכיוון שמרבית המרואיינים בתחקיר הזה הם מהסוג הקשה ביותר: ראשי שירותי הביטחון לשעבר. מדובר במרואיינים שמכירים את כל טקטיקות החקירה בעצמם, הם לא ממהרים למלא שתיקות במילים, וכשאלו מופרחות לחלל האוויר, הן שקולות ביותר. ובעיקר, אלו מרואיינים שנרתעים מהתבוססות בספוקלציות ותיאוריות. בקיצור, הסיוט הגדול ביותר של רוב המראיינים.
אז איך נכנסים לראש של נתניהו, הלוא הוא "הקופסה השחורה"? דיין יוצרת ציר זמן של הנורות האדומות שנדלקו בחודשים שקדמו לטבח, תוך דיווחים על הסוגיות הבוערות לנתניהו באותו זמן. כך למשל, אחת התחנות בדרך היא כיכר המדינה, בלילה בו מפגינים הקיפו את המספרה של אשת ראש הממשלה שרה נתניהו.
הלילה ההוא חוזר, כך לפי המסמכים שמציגה דיין, מספר פעמים בשיחותיו של נתניהו עם ראש שב"כ רונן בר, בהן דורש ראש הממשלה את תגבור האבטחה סביב משפחתו. באופן סמלי במיוחד, אחד הדיונים האלו עסקו באיומים מרצועת עזה.
בריאיון עם ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, היא מנסה להבין את הקרע המעמיק בין נתניהו לבין ראשי מערכת הביטחון. היא שואלת אותו, או יותר נכון, משגרת בלון ניסוי: האם יכול להיות שבזמן שאנשי מערכת הביטחון מביאים לו מספרים, הוא שומע אג'נדה? אחר כך היא מרחיקה ושואלת: האם בזמן שהוא שומע אג'נדה הוא למעשה שומע את קולו של אהוד ברק? אפילו ברק עצמו, מרואיין שידוע בהפרזות דרמטיות, לא עונה על השאלה. כמסורת השירות – לא מאשרים, אבל גם לא מכחישים.
בין הריאיונות נשזרים גם לא מעט פרוטוקולים ותמלילי שיחות שנחשפים לראשונה, בהם תמליל השיחה שעומדת בלב חקירת שינויי הפרוקוטולים – שהגיעה לראש הממשלה ב-6:40 בבוקר שבעה באוקטובר, ממזכירו הצבאי דאז אלוף אבי גיל.
היא גם מנסה לרדת לשורש המניע לשינוי כזה לכאורה: העיתונאי מיכאל האוזר טוב מציע כי מדובר בצעד תדמיתי לכל דבר ועניין, ברק מציע כי זהו צעד פרקטי שיכפר על שיחה מוקדמת יותר שלא הוקלטה. בכל מקרה, דיין מסכמת: "מדובר בניסיון תמוה".
כמו תחקירים רבים שאנחנו נחשפים אליהם בשנים האחרונות, בעיקר אלו שעוסקים במעלליה של משפחת נתניהו, קשה לומר שיש בתחקיר איזו כותרת מסעירה. ומרשים ככל שיהיה על פרטיו, אין פה משהו שמפיל מהכיסא. כמו כל סוגייה בעידן הפוסט אמת – המשוכנעים לא זקוקים להוכחה, ועבור הספקנים שום הוכחה לא תהיה מספקת.
זוהי אינה בהכרח בעיה. את הצופה הממוצע, שמגיע אל התחקיר אחרי שנתיים של סחרור פוליטי (שלא לומר, חמש שנים של סחרור), כבר קשה לרגש. הספינים מגיעים על בסיס שעתי, ויש גבול לכמה מידע איום מסוגלת הנפש האנושית לשאת, לפני שהיא נכנעת לשחיקה רגשית.
דווקא בגלל זה חשוב לצפות בתחקיר הזה, כדי להיאבק ולו לרגע באדישות שמטבעה להשתלט עלינו בסוף. כבר ב-2016 פרסמה "עובדה" תחקיר מעמיק על מעורבותה לכאורה של הגברת נתניהו בנעשה בלשכה, עד רמת השליטה במינויים בכירים. זה לא חדש.
בכל זאת, קשה להישאר אדישים מול התמונה שעולה מהתחקיר, שמתאימה יותר לקומדיית מצבים מאשר ללשכה הכי חשובה במדינה: מרואיין מגיע לפגישה במשרדו של נתניהו במעונו, ולאחר זמן מה ראש הממשלה מתנצל שעליו להתפנות לעיסוק אחר, ושרה נכנסת לחדר ומנהלת את הריאיון בעצמה.
ככה הסתיימה הכתבה ששידרנו הערב. עם התמונות של האנשים שעדיין מחכים לתשובות שכל כך מגיעות להם, ושהגיע הזמן שיגיעו. מוזמנים לצפות: pic.twitter.com/lSpfnCNZHj
— עובדה (@Uvda_tweet) December 12, 2024
אותו תחקיר ב-2016, שפגע כנראה בבטן הרכה של משפחת המלוכה מקיסריה, גרר תגובה ארסית באופן חסר תקדים מצד לשכת ראש הממשלה, ובצעד לא שגרתי החליטה דיין להקריא את התגובה במלואה – במשך שש דקות.
הפעם, דיין הולכת בדרך אחרת. בסיום הכתבה היא מקריאה את החלקים הענייניים (אם אפשר לקרוא לזה ככה), ומציינת כי התגובה המלאה כללה לא מעט השמצות. בכל זאת, כדי להדהד את המסר, התחקיר נחתם בדבריו של ראש הממשלה ערב עדותו, כאשר השתלח בעיתונאים מיכאל שמש ויולן כהן.
אז חתמה דיין את הקראת התגובה במילים שהפכו לאייקוניות: "מה אומרים? לא אומרים". הפעם, היא חותמת בווריאציה: "מה אומרים? מדווחים". הרבה פחות קליט, וגם פחות מספק לצפייה (בעיקר לסקרנים שבינינו). אבל במחשבה שנייה, אולי אנחנו לא צריכים עכשיו עוד סרטון של "טרור פסיכולוגי".
