הצהרת שר החינוך יואב קיש כי שנת הלימודים הקרובה לא תיפתח ביישובי הצפון שפונו, הכריעה את תחושת חוסר הודאות ששררה בקרב הורים לתלמידים מהיישובים המפונים. בכל החודשים האחרונים, הורי התלמידים המפונים עמדו בפני דילמה מורכבת, שכן לא ידעו האם לרשום את ילדיהם בבתי הספר במקומות הפינוי – או שמא להסתמך על חזרה למקום מגוריהם המקורי עד לפני תחילת שנת הלימודים.
כמה מהם מספרים ל"מעריב" היום (רביעי) כי בשל ההרשמה של ילדיהם לבתי ספר במקומות הפינוי לכל אורך שנת הלימודים הבאה – הם נאלצו גם לחתום חוזה על שכירות דירה למשך שנה שלמה. ״היום הודענו באופן רשמי לבעל הדירה שאנו מתגוררים בה כבר חצי שנה בתל אביב – על הארכת חוזה השכירות שלנו לשנה נוספת – עד ספטמבר 2025״, אומרת רונית, תושבת אחד הקיבוצים בגליל העליון, שפונתה עם בעלה ושני ילדיה מהקיבוץ בימי המלחמה הראשונים.
בצה"ל מתכננים להשלים שלושה תחקירים נוספים בעקבות השבעה באוקטובר
הרמטכ"ל בביקור בצפון (צילום :דובר צה"ל)
בסופו של דבר, חתימה על חוזה שכירות למשך שנה שלמה מחוץ לבתיהם – מחייבת אותם להישאר מחוץ לגליל – ורק מרחיקה את חזרתם הביתה במקום לקרב. רונית מסבירה עוד למה היה כל כך קריטי עבורה ועבור הורים נוספים – לחזור הביתה, לצפון – לפני תחילת שנת הלימודים תשפ״ה: ״לאחר שרשמנו את ילדינו לשנת הלימודים הקרובה לבתי הספר בתל אביב, נאלצנו לחתום חוזה לעוד שנה בדירה, מה שאומר שלא נחזור לגליל בקרוב. אם העניינים היו מתקדמים בצפון, היו דואגים לביטחון שלנו ולהחזיר אותנו עוד לפני כמו שהבטיחו – לא היינו מגיעים למצב של היום.
"במידה שיינתן האישור לחזור לבתים באמצע השנה, לא נוכל להוציא את הילדים שלנו מבתי הספר הזמניים. אי אפשר לעקור את הילדים מהמסגרת שוב״, מסבירה רונית, אם לילד בן 10 ונערה בת 17.
עם זאת, היא מספרת על הכמיהה לחזור לביתה: ״אני ובעלי כן מתכוונים לחזור לגליל גם אם ייקח זמן עד שזה יהיה אפשרי. נחכה שנה, שנתיים – כמה זמן שצריך. שנינו נולדנו בקיבוצים שונים בגליל, לא מתכוונים לוותר על הבית – אך לא כל המשפחות בעמדה כמו שלנו״, מספרת ומרחיבה: ״יש משפחות שעברו לאצבע גליל מהמרכז או מהדרום וחיים באזור שלנו 10-15 שנה, כך שמטבע הדברים הם פחות שורשיים מאיתנו לקיבוץ – והריחוק שלהם מהגליל במשך שנה שלמה נוספת, גורם להם לשקול את החזרה שלהם באופן כללי לבית.
"אנשים מתחילים להתרגל למקומות הפינוי שלהם, לתרבות והמנטליות השונה – ושוקלים את צעדיהם מחדש. יש לי 3 חברות מהקיבוצים השכנים שהחליטו לעזוב לאלתר את הגליל יחד עם המשפחה. הן הבינו שלא הולכים לחזור הביתה השנה, שהן יאלצו לעבור עוד שנה בדירה שכורה וזמנית – אז החליטו כבר להשתקע בערים במרכז הארץ, אחת בראשל״צ, שתיים ברמת גן״, מספרת בכאב. ״זה פשוט עצוב שהגענו למצב הזה. המדינה צריכה להבין שהתושבים לא יכולים לשים את החיים על ׳הולד׳ עד שיגיעו להחלטה״, מסבירה.
ואכן, תופעת עזיבת הגליל לאלתר, שעליה רונית מדברת, מתחילה להיות נפוצה יותר ויותר, בייחוד לאחר הודעתו של קיש על שנה נוספת של לימודים מחוץ לבית. אתמול, בכנס בו השר דיבר, יו״ר השלטון המקומי חיים ביבס חשף נתונים דרמטיים: 25% מתושבי הצפון לא רשמו את ילדיהם לבתי הספר בצפון בשנת הלימודים הקרובה. ״המשמעות היא שחלקם הגדול גם לא ישוב לגור בצפון וזה אסון לחבל ארץ שלם. אם לא תהיה הכרעה בקרוב – המספרים הללו רק יגדלו. המדינה חייבת להתעורר, לקבל החלטות קשות ולהשיב את הביטחון באמצעות כוח או דיפלומטיה. המצב הנוכחי הורס את מה שנבנה כאן במשך עשרות שנים. הגיע זמן הכרעה!״, אמר.
מנגד לעוזבים, ישנם גם כאלה המתעקשים להישאר – ולפתוח את שנת הלימודים הקרובה בגליל, בבית. תנועת 'הביתה. חוזרים לגליל', המונה מאות תושבי הגליל העליון אשר חוזרים לגליל, מסרה בתגובה לאמירתו של קיש כי ״אלפי תושבים בזבזו שנה מחינוך ילדיהם ללא מערכת ולא יסכימו לשנה מבוזבזת נוספת. שר החינוך לא מבין כי התושבים לא מחכים יותר לממשלה, ולא מקבלים נרמול של הפינוי״, מסרו בנחישות. בימים אלה, אנשי התנועה החלו לרתום מורים ומתנדבים לחינוך הבלתי פורמלי על מנת לספק שירותי חינוך לתושבי הגליל כבר עכשיו – ביישובים המפונים והלא מפונים. ״אם הממשלה לא תפעיל מוסדות חינוך, אנו התושבים נפעיל מוסדות חינוך גם בלעדיה. עבור האלפים שגרים בזירת מלחמה ומאות משפחות שהחליטו לחזור הביתה".
כזכור, אתמול, במסגרת פגישה עם ראשי רשויות קו העימות בצפון הארץ, שר החינוך אמר: "לצערי שנת הלימודים תשפ"ה תפתח השנה בצפון במתווה עורפי, לאור המורכבות הביטחוניות באזור. מדובר בהחלטה מצערת שנכפתה עלינו ומתקבלת בלב כבד. אני שב וקורא לראש הממשלה ולראשי מערכת הביטחון לפעול עכשיו ובעוצמה נגד מדינת לבנון – אין מנוס מהחלטה על מלחמה עצימה מול לבנון למען החזרת השקט והיציבות לתושבי הצפון ולמען עתידה של מדינת ישראל".
