ביום רביעי בלילה התקיימה עוד שיחת לחצים דורסנית בין ראשי הממשל הדמוקרטי לראש ממשלת ישראל. הנשיא ביידן והמועמדת הדמוקרטית קמלה האריס ניסו לרסק סופית את העמדה הישראלית מול האויב, כדי שיספיקו להתהדר בהישג מול משתתפי הוועידה הדמוקרטית, שהתכנסה השבוע בשיקגו. במקור הם קיוו, בילדותיות ובתלישות, "לסגור עסקה" עוד השבוע כדי שיוכלו להכריז על כך בוועידה. התקווה הזו התרסקה, כצפוי, אבל ביידן, האריס ואנשיהם עובדים בכל הכוח על מטרה אחת – הכנעת ההתנגדות הישראלית והפסקת המלחמה. הסיבה ברורה – להשביע את רצון הבוחרים הפרו־פלשתינים שלהם ולנצח בבחירות בנובמבר.
השבוע בוועידה הדמוקרטית, צילום: אי.פי
מה רוצים הפעילים והבוחרים שלהם? היה מרתק לסקור את ההתרחשויות בוועידה הדמוקרטית השבוע בשיקגו, לעומת זו הרפובליקנית שהתקיימה לפני כחודש במילווקי. במילווקי זעקו מהבמה "אנחנו ננצח – עם ישראל חי", ואלפי הנציגים הרפובליקנים באולם הריעו; התמיכה בישראל ובמלחמתה היתה גורפת, וכך גם ההכרה מי הטובים ומי הרעים בסיפור. בשיקגו הנציג היהודי הבכיר ביותר, הסנאטור צ'אק שומר, לא אמר מילה על התקפת חמאס וגל האנטישמיות בארה"ב מאז אוקטובר. בכלל, הטון המרכזי לא היה איתנו.
"יש משהו בדברי המפגינים שבחוץ", הצהיר הנשיא ביידן בנאום, כשהמפגינים זועקים לשחרר את פלשתין ולעצור את הסיוע לישראל. ומה הבטיחה קמלה האריס לראש בירת הג'יהאד של ארה"ב?
המארגנים התנחמו בעובדה שאלפי המפגינים הפרו־פלשתינים שהשתוללו ברחובות ושרפו דגלים אמריקניים לא הצליחו לפוצץ את הוועידה עצמה, אם כי כן הצליחו לפוצץ אירועים בשולי הוועידה, כמו ראיונות עיתונאיים באולפנים שהקימו הרשתות. בכל מקרה, הם בהחלט הצליחו להשפיע על סדר היום.
תמיכה מבחוץ, צילום: דני זקן
אנשי "מהים ועד הנהר" השתוללו בשיקגו אבל לא הגיעו למילווקי לפני כחודש, מסיבה פשוטה – הם ידעו שאין להם סיכוי להשפיע על ההנהגה הרפובליקנית, כולל דונלד טראמפ. ידעו שהנציגים הרפובליקנים רואים בהם, כמונו, תומכי טרור ורשע. ידעו שאם יגיעו למילווקי הם יפוזרו בכוח, ובכל מקרה רק יסייעו לגיבוש התמיכה של הרפובליקנים במדינת ישראל.
לעומת זאת, בשיקגו השבוע הנשיא ביידן, מי שטוענים שהוא ידיד שלנו, אמר מעל הבמה: "המפגינים שבחוץ – יש משהו בדבריהם. הרבה אנשים חפים מפשע נהרגים משני הצדדים… אנחנו עובדים סביב השעון כדי להפסיק את הסבל של העם הפלשתיני, וסוף־סוף לשים קץ למלחמה הזו". אבל המפגינים קראו לשחרר את פלשתין כולה, להפסיק את התמיכה בישראל, וזה מה שהיה לנשיא הדמוקרטי לומר להם. במקום לחדד שלא תהיה כניעה למי שקורא להשמדת ידידה קרובה של ישראל, הוא וסגניתו, המועמדת הטרייה, מתחנפים למי שחותרים לחיסול הפרויקט הציוני. הגישה הזו עצמה היא שגרמה לביידן ולהאריס לשתוק מול ההפגנות האנטישמיות בקמפוסים, להבליג מול הקמפיין לחיסולנו, ועכשיו לנסות לעצור את הניצחון שלנו בכל מחיר.
האריס במגעים עם עבדאללה
מה שניסו ראשי הדמוקרטים להסתיר, בין היתר, הוא הפגישות והמגעים שקיימה קמלה האריס ערב הוועידה, עם השקת הקמפיין שלה, עם פעילים ששוללים את זכות הקיום שלנו. למשל עם עבדאללה חמוד, ראש העיר דירבורן במישיגן, שתמך פומבית בטבח 7 באוקטובר. מה הבטיחה האריס לראש בירת הג'יהאד של ארה"ב, מה לחשה על אוזנו, איך יעלה על הדעת שהיא נושאת ונותנת עם מעריץ של סינוואר, מבטיחה לו הבטחות בתמורה לתמיכה בבחירות? האריס, להזכיר, קרובה עוד יותר מביידן לאנשי הכאפיות. לא בכדי היא החרימה את הנאום של ראש ממשלת ישראל בקונגרס ובסוף הפגישה איתו הצהירה בחומרה: "מה שקורה בעזה הורס. אי אפשר להביט בתמונות משם ואני לא אשתוק…"
האריס, אגב, מינתה בימים האחרונים מקשר לקהילה היהודית ארה"ב, ישראלי לשעבר בשם אילן גולדברג. המינוי של גולדברג, כמו אי־המינוי של מושל פנסילבניה היהודי, ג'וש שפירו, כסגנה, מבהירים איפה היא עומדת ובמי היא מתחשבת. גולדברג הוא מסוג היהודים שעוינים את התפיסה של רוב הישראלים, פועלים בשיטתיות לאנוס אותנו להתאבד. ההיסטוריה שלו בממשל אובמה וביידן מלמדת עד כמה השתתף בקידום סנקציות נגדנו – מענייני חימושים ועד ההתיישבות ביו"ש. ממש ידיד אמת. והנה, דווקא גולדברג נמצא כאיש הנכון לקדם מכירות בקהילה היהודית. האם זה נובע מהניתוק של האריס מהסנטימנט הישראלי, או מהניתוק מישראל של יהודים רבים, תומכי הדמוקרטים? ואולי משניהם כאחד.
אבל מעבר לשיקולים האלקטורליים והרצון לפייס את המצביעים תומכי חמאס, התפיסה הגלובלית הבסיסית של הממסד הדמוקרטי הרת אסון. כי הניסיון להכניע אותנו מול סינוואר הוא רק מרכיב אחד בקונספציית ה"פקס־אמריקנה" הדמוקרטית, שמתעלמת מהמציאות ומהעובדות. עכשיו הם מתמקדים בהפסקת המלחמה בעזה, בחיזוק כנופיית אבו מאזן, בהסכם נוסף שיבטיח שקט מזויף מול חיזבאללה, בפיוס האיראנים ובסלילת דרכם לאטום. הכל מתוך הבטחה שרק ריצוי גחמות הממשל הדמוקרטי יבטיח את ביטחונה של ישראל. מדובר בסכנה לעצם קיומה של המדינה, לא פחות. עם ידידים שכאלה נותר רק להתפלל לניצחון רפובליקני בנובמבר.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', צילום: אורן בן חקון
קלקלה חרדית
השוועה עלתה השמיימה: איך מעיזים לשלול סבסוד מעונות יום למשפחות שבהן הבעל מסרב להתגייס לצבא, למנוע ממי שמסרב לשאת בעול את תופיני השלטון. וזהו עיקר הסיפור גם בדרמה שמתחוללת עכשיו סביב תקציב המדינה. ראש הממשלה ושר האוצר מנסים לחזק את הסוכה הנופלת של פיטום החברה החרדית, אף שהחוק אוסר זאת, כאשר חוק אי־גיוס חדש לא חוקק. כי הסוכה הנופלת הזו עלולה להפיל את הקואליציה כולה.
ביבי וסמוטריץ' מושכים זמן בניסיון לקמבן חוק מתועב ומפלה, שיכשיר את העדפת החרדים. לכן שר האוצר עסוק במשלוח מכתבים מאיימים לממונה על התקציבים, במקום לבנות תקציב שיתמודד עם מצב המלחמה. אכן, הפקידים הבכירים לא אמורים לקבוע מדיניות אלא נבחרי הציבור – אבל רק כל עוד השרים עוסקים במדיניות ולא במאמץ להעדיף ציבור שמורד במדינה, ציבור שדורש לממן אותו מבלי לקחת חלק בסכנה, בשכול, בכאב, ואפילו בשירות ובעבודה.
העיכוב בתקציב המדינה נובע מהניסיון לשמר את שערוריית פיטום החרדים. הזעקה נגד ביטול סבסוד מעונות היום היא שיא החוצפה – התקציב החדש חייב לשלול כל תמיכה ממי שלא מתגייס
סיפור מעונות היום שעליו יצא הקצף עכשיו מספק המחשה לשיא החוצפה: זוגות חרדיים שבהם הבעל לא עובד מקבלים כ־59 אחוז מהתקציב שמקצה המדינה לסבסוד מעונות היום, אף שהחוק הזה הומצא כדי לעודד עבודה של שני בני הזוג. כך נהנים החרדים מעיקר התקציב הממשלתי הודות לקריטריונים מתועבים שנתפרו בשבילם על ידי הממשלות מימין ומשמאל.
את תקציב המדינה צריך לקדם עכשיו, באופן שדווקא ישלול מענקים ממשלתיים, סבסוד, עבודה במגזר הציבורי וכל הנאה מכספי ציבור ממי שמסרב לשרת ולעבוד. את התקוממות סרבני הגיוס והעבודה צריך לשבור בכיס, לא בכלא הצבאי. נראה אותם ממשיכים לחיות בלי הכסף שלנו.
