משבר האקלים כבר אינו איום רחוק – הוא כאן ועכשיו. גלי חום קיצוניים, שיטפונות, בצורות וסופות הרסניות הופכים למציאות יומיומית. בעולם שבו משבר האקלים אינו עוד תרחיש עתידי אלא מציאות יומיומית, עסקים ניצבים בפני שתי חלופות: להסתגל לשינויים ו/או להוביל את השינוי.
גלי חום קיצוניים, הצפות ובצורות אינם רק אתגר סביבתי, אלא גם איום כלכלי מוחשי. סיכונים פיזיים וסיכוני מעבר – מחייבים תגובה משולבת של איפחות (Mitigation) והסתגלות (Adaptation), וזו חייבת להתחיל היום. השאלה היא לא האם להתמודד עם שינויי האקלים, אלא כיצד לעשות זאת – באמצעות איפחות או הסתגלות ורצוי את שניהם יחד.
הסיכונים הפיזיים נובעים ישירות מהאקלים המשתנה: הצפות שמשביתות מפעלים, גלי חום שמפחיתים תפוקה חקלאית, סערות שמנתקות רשתות חשמל. עסקים שלא נערכים לשינויים הללו באמצעות התאמות תשתיתיות, שינויי שרשרת אספקה וביטוחי אקלים, עלולים לספוג הפסדים אדירים.
מן העבר השני, ישנם את סיכוני המעבר – אלה שנובעים משינויי רגולציה, טכנולוגיות חדשות והעדפות צרכניות. בעולם שבו מיסוי פחמן מתרחב, השקעות מזהמות הופכות ללא כדאיות, וצרכנים מעדיפים מותגים מקיימים – חברות שלא יפחיתו פליטות, לא יטמיעו מודלים עסקיים בני-קיימא, ולא יתאימו את פעילותן – יאבדו נתח שוק, גישה למימון ואף את רישיון הפעילות שלהן.
איפחות מתמקד בצמצום הגורמים לשינויי האקלים, וכדוגמא עיקרית ניתן לציין את הפחתת פליטות גזי החממה כאשר אלה כוללים, בין היתר, את המעבר לאנרגיות מתחדשות, חיסכון אנרגטי, וייעור מחדש. הסתגלות, לעומת זאת, עוסקת בהיערכות למציאות המשתנה – החל מהתאמת תשתיות לעומסי חום ולשיטפונות ועד לשינוי מודלים עסקיים שיפחיתו חשיפה לסיכונים אקלימיים.
הבעיה הגדולה היא שעסקים, כמו גם ממשלות ורגולטורים, נוטים להתמקד בבעיות הדחופות של היום – ולא בהשלכות של מחר. בטווח הקצר, יש צורך דחוף להיערך לשינויי האקלים שכבר כאן בדרך של שדרוג תשתיות, הגנה על נכסים פיזיים, פיתוח ביטוחי אקלים והיערכות למשברים. אבל בלי השקעה במניעה – כלומר, צמצום פליטות והשקעה בטכנולוגיות נקיות – הסיכונים רק ילכו ויחמירו, והמחיר בטווח הארוך יהיה גבוה הרבה יותר.
ההחלטות של היום קובעות את רמת הסיכון של המחר. מדינות ועסקים שמזניחים את הצורך בהשקעה ארוכת טווח, מתוך שיקולי תקציב רגעיים, עלולים למצוא את עצמם בעתיד ללא יכולת כלכלית או טכנולוגית להתמודד עם ההשלכות.
ולמרות הדחיפות, רוב העסקים והממשלות עדיין מהססים. בטווח הקצר, ניהול משברים מיידיים כמו שריפות או שיטפונות מקבל עדיפות על השקעה במניעה עתידית. בטווח הארוך, העלות הגבוהה של פרויקטים ירוקים והיעדר וודאות כלכלית מרתיעים משקיעים.
אבל….להימנע מהשקעה היום משמעותו לשלם ביוקר מחר. כדי לשבור את המעגל, יש צורך במובילות ובמנהיגות שיבינו את צו השעה. יש צורך בהבניית מנגנוני מימון חדשניים כמו אג"ח ירוקות, תמריצים ממשלתיים, והגדלת השקעות מוסדיות בפרויקטים סביבתיים.
וחשוב שנזכור ונדגיש. משבר האקלים הוא גם הזדמנות לחדשנות, לפיתוח כלכלי בר-קיימא וליצירת יתרון תחרותי. השאלה היא מי יבין זאת בזמן, ומי יישאר מאחור.
עסקים שיאמצו גישה משולבת – צמצום פליטות לצד היערכות פיזית – יהיו אלו שיגלו חוסן כלכלי בשוק שבו הסיכון האקלימי הופך לגורם עסקי קריטי. הם יהיו אלה שישרדו. הם יהיו אלה שייצרו יתרון תחרותי. הם אלה שיקבעו את הטון בראייה צופה פני עתיד. הם אלה שיבטיחו את עתידנו. הם אלה שיניבו ערך לבעלי העניין שלהם. הם אלה שלצד ערך ייצרו רווחה.
ומי אחראי? כולם. משבר האקלים הוא אתגר כלל-מערכתי. לא די בכך שחברות יבצעו שינויים בעצמן – הממשלות, הרגולטורים, המוסדות הפיננסיים והחברה האזרחית חייבים לפעול יחד.
הממשלה חייבת להוביל מדיניות ברורה של השקעות ירוקות, תמריצים להפחתת פליטות, חקיקה מחייבת והיערכות לתרחישים קיצוניים.
הרגולטורים אחראים להבטיח שהמערכת הפיננסית משקללת נכון סיכונים אקלימיים, שהם הופכים לחלק מהדירוגים הפיננסיים ושמשקיעים זוכים לנתונים שקופים על סיכוני מעבר וסיכונים פיזיים.
החברות נדרשות לפעול מהר – הן בצמצום טביעת הרגל הפחמנית שלהן, הן באימוץ מודלים עסקיים בני-קיימא, והן בהיערכות לסיכונים הפיזיים שמאיימים על פעילותן.
המוסדות הפיננסיים צריכים להפנות הון לפרויקטים ירוקים, לפתח מוצרים פיננסיים מותאמים ולהימנע ככל שניתן ממימון תעשיות מזהמות.
החברה האזרחית והאזרחים המחזיקים בכוח משמעותי שיפעלו בצרכנות אחראית, בהפעלת לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות, ובהשקעה חכמה בקרנות פנסיה והשקעות אחראיות סביבתית (ESG).
אך ברור הוא שמשבר האקלים הוא לא רק איום – הוא גם הזדמנות. הכלכלה של המחר תתבסס על אנרגיה נקייה, חדשנות סביבתית ושיטות ייצור חכמות. חברות שיפעלו היום, לא רק יקטינו סיכונים – הן גם ירוויחו, ייצרו ערך ויצרו יתרון תחרותי.
השאלה היחידה היא מי יבחר להוביל – ומי ייתקע מאחור, כשהמחיר רק ילך ויאמיר.
יאיר אבידן הוא יו"ר הועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן
