"הפועלים הם פועלים. מה זה משנה אם הם מקבלים תלוש בסוף החודש או מוציאים חשבונית? זה מה שאנחנו, הפרילנסרים" – כך אמר היום (רביעי) יו"ר פורום העצמאים בהסתדרות, רמי בז'ה, בפאנל בנושא זכויות עצמאים ופרלינסרים בכנס אילת לעבודה.
"בסוכות אני מפיק כל שנה את פסטיבל היין בראשון לציון, עם מופעים גדולים. מתכוננים, מוכרים כרטיסים, משווקים. שבועיים לפני פיקוד העורף הוריד לנו גרזן על הראש עם הגבלת התקהלויות, אחרי שהשקענו כבר 800 אלף שקלים בדבר הזה, ואין שום מתווה פיצויים על כך כי אנחנו עסקים במרכז הארץ. תרבות הפנאי סבלה מאוד מהמצב הזה, בלי פיצויים ובלי מתווה. והדבר הכי גרוע זה לא שאין כסף – זה שאין עם מי לדבר. למרות שרועי עובד מאוד קשה בוועדות, ולמרות העבודה הקשה של ארגוני העצמאים – בסוף אין עם מי לדבר.
"בפסטיבל עבדו 200 פרילנסרים שאיבדו פרנסה בגלל אותה החלטה. מגבירים, תאורנים, עובדי במה. ואנחנו מוצאים עצמנו באטימות מול מדינה ואוצר שלא מכיר במעמד הזה שמגיע לו זכויות עבור ההתחייבויות והחובות שלו."
לדברי בז'ה, "העבודה שלנו עם ההסתדרות זה הביחד ננצח האמיתי. ננצח בקידום זכויות סוציאליות במדינת ישראל לכל האזרחים, גם לעצמאים. זו זכות גדולה לפעול מאז הקורונה בפורום העצמאים מבית ההסתדרות. הרבה הרימו גבה אבל דווקא בתקופת משבר מטורפת כזו, נפל בחלקנו יו"ר הסתדרות כמו ארנון בר-דוד שהבין לאן הולך עולם העבודה המודרני ואת העובדה שבלי עצמאים אין שכירים. שאי אפשר שעצמאים ועסקים יקרסו והמשק יסתדר. לכן הוא בנה לנו את הפלטפורמה הזו לפעול בה, יחד עם ההסתדרות. נפל בחלקי להיות היו"ר כמי שבא מענף ההפקות שסובל מהמצב המדינה, קורונה ומלחמה.
"לקח אותי נהג מונית מהשדה היום, זה כל כך ריגש אותי שהוא זיהה אותי ואמר אתה ורועי נלחמתם על הפיצויים שלנו ושרדנו את התקופה הזו בזכות הפיצויים הללו. לא רק שהיה לנו אוכל במקרר והצלחנו לצאת מהקורונה. אנחנו ישראלים בסוף, ואנחנו צריכים שייתנו לנו בממשלה עידוד, חיבוק, כתף כדי לגשר תקופות משבר כאלו, כדי שבשגרה נוכל לחזור ולמלא את קופת המדינה. זה עוול של 77 שנה.
"לפני שבועיים הקמנו לראשונה את שדולת הפרילנסרים בכנסת ישראל. הכירו במעמד הזה לראשונה. שדולה נוספת על שדולת העצמאים שקיימת. אני מאוד מקווה שביחד נצליח לייצר כאן חוק שייתן זכויות סוציאליות בסיסיות גם לפרילנסר הקטן."
נשיא ארגוני העצמאים: "מצפים מעצמאים בצפון לקחת הלוואות כדי להחיות את העסקים שלהם. זה לא נורמלי"
רועי כהן, נשיא להב – לשכת ארגוני העצמאים, מחה על חוסר הסיוע הממשלתי לעצמאים, ועל היעדר דמי אבטלה לעצמאים. "ב-8 באוקטובר קמנו שוב כדי לגלות שציבור העצמאים והפרילנסרים מופקרים לגורלם. במדינת ישראל יש היום שני עמים – עם של שכירים שמוגנים בשגרה ובמשבר בחקיקה, שההסתדרות דחפה לאורך שנים, וכל הכבוד לה על כך; ועם של עצמאים שכל פעם מחדש מופקרים לגורלם ונדרשים לעמוד ולהתחנן לפיצויים. על כך אני מלין, ומבקש שהכנס הזה יסתיים בדרישה חד משמעית להפסיק את העיוות הזה, שזועק לשמיים, שבו העובדים העצמאים מופקרים לגורלם. יש לדאוג לרשת ביטחון סוציאלית גם לציבור העצמאים והפרילנסרים כפי שיש לעובדים השכירים.
"מצאתי את עצמו ב-60 שעות דיונים בכנסת, מוצא לא פעם על ידי מאבטחי הכנסת כי מציגים הצעות שהן לעג לרש. בעבודה לא פשוטה ומאבק הצלחנו להגדיל את הפיצויים ל-17 מיליארד שקלים – פי 4 ויותר מהכוונות הראשוניות המעליבות של האוצר. ואני רואה במקום הזה ובקשר החשוב הזה שנוצר עם ההסתדרות מכפיל כוח משמעותי מאוד. 31 הצעות חוק היו לדמי אבטלה לעצמאים, אבל זה אף פעם לא הבשיל, כי הפוליטיקאים מתאהבים בכותרות ובהבטחות אבל לא מספקים בסופו של דבר את הסחורה. הגיעה העת שהקואליציה והאופוזיציה יעמדו במילה שלהם.
"הייתי בסיור בצפון עם נשיאות המגזר העסקי. זה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. אנשים שבוקר בוקר יצאו להביא פרנסה הביתה, ומצאו את עצמם מפונים, עם עסקים סגורים, מנסים להתקיים מתשלומי הפיצויים, ומצפים מהם החל מ-1 במרץ לחזור לעסקים שהיו סגורים למעלה משנה, לציוד מעלה האבק, ולקחת הלוואות על בסיס ההכנסות שאין להם כדי להחיות את העסקים שלהם. זה לא נורמלי שהמדינה לא מסייעת, כשיש 15 מיליארד שקלים ששוכבים במינהלת תקומה ואף אחד לא לוקח אותם ומתרגם אותם לסיוע ממשי לעסקים. מדינת ישראל מחויבת לעסקים בצפון, וזו האחריות שלה והחובה המוסרית שלה לסייע לאנשים שהיו שנה וחצי מחוץ לבית."
"האפליה בין שכירים לעצמאים היא גם במצבים של פשיטת רגל, של תאונות עבודה, של קצבת זקנה. יש פה שורה של עיוותים שאנחנו חיים יום יום. זה לא רק דמי האבטלה. יש כאן שורה ארוכה של זכויות שלא קיימות היום לפרילנסרים.
"למשל, כדי לתת היום תמיכה לאנשים שיושבים שבעה. יש עצמאים שמבקשים היתר מהרב לעבוד בזמן השבעה כדי שיהיה להם מה לאכול. הלכתי עם זה לאריה דרעי שאמר לי שזה לא הגיוני והביטוח הלאומי משלם על זה – אז לא, הוא לא. כדי לתת לזה מענה העלות זה בסך הכול 44 מיליון שקלים. יש פה הרבה עיוותים. אדם שיושב שבעה ומרגיש שהמדינה מצפצפת עליו, זה גורם לא להרגיש שהוא לא נספר. ביחד עם ההסתדרות נפעל להביא שינוי בנושא הזה."
