סרן (מיל') ג', סמג"ד ב' בגדוד 82, סיכם עשור מאז מבצע צוק איתן בשיחה עם "מעריב" והשווה את המלחמה ההיא לנוכחית. לאורך כל הדרך האמין במורל הלוחמים ובחשיבות של הצעידה עם הפנים קדימה, עם מטרות. הוא מסביר שהמלחמה הנוכחית שונה מהקודמת, אך גם אז כמו היום, הוא מתקשה למול האבדות, ובכל זאת מבטיח: "נעשה הכל. נעמוד במשימות שאנחנו מקבלים ושנקבל בעתיד".
סרן ג', בן 33 גר במושב במרכז הארץ, נשוי ואב לתינוקת שנולדה לפני חודש וחצי. הוא משרת במילואים מתחילת נובמבר, תחילה ביחידת "עוף החול", היחידה שהכשירה מחדש טנקים, שהיה שותף בהקמתה. לאחר מכן חזר לתפקיד הסמג"ד בגדוד 82, בו שירת בסדיר כמ"מ וסמ"פ שריון בחטיבה 7. בצוק איתן הגדוד של סרן ג' הוביל את ההתקפה על שג'עייה, במלחמה הנוכחית השתתף גם בלחימה בבית חאנון.
שובה של הדוכיפת: חיזבאללה פרסם תיעוד מטריד נוסף
צה"ל הדהים את הג׳יאהד בלב שג'אעייה – ופגע אנושות באוטוסטרדה תת קרקעית
שרון אסמן ז"ל בשיחה ותדרוך ללוחמים ב"צוק איתן". קרדיט: דובר צה"ל
סרן ג' משתף: "בצוק איתן איבדנו מהגדוד את מ"פ ג', דימה לויטס, זה היה קשה בשבילי ובשביל שאר החברים, ומשמעותי גם להמשך הלחימה". גם כיום התחושות אצלו קשות בעקבות האבדות: "במלחמה הנוכחית הגדוד איבד לא מעט חיילים, התחושות לא קלות, זה מאוד קשה, קצת הכניס חיילים לשוק. אבל התגברנו על זה והמשכנו להיות חזקים יותר גם בשבילם".
הוא מתאר בפנינו את נקודות השוני והדמיון בלחימה: "בצוק איתן התעסקנו הרבה באיתור והשמדת פירים ותוואי תת קרקע. זו הייתה המשימה העיקרית שלנו. במלחמה עכשיו, גם ביחידת "עוף החול" וגם בגדוד, לקחנו חלק בפשיטות על אזורים מסוימים במרחב, במטרה לאתר ולהשמיד אמל"ח ותשתיות ולחסל מחבלים".
הוא מחדד את ההבדלים במטרות הלחימה אז והיום: "המטרה הגדולה בלחימה כיום היא לפרק את היכולות הצבאיות של חמאס, זו לחימה שוחקת, שלוקחת יותר זמן, זאת מלחמת אין ברירה". לגבי צוק איתן הוא מציין: "המטרה המרכזית שלנו בלחימה הייתה השמדת תוואי הקרקע והמנהרות של חמאס, ובנוסף הריסה של יכולת השיגור שלו. לא היה אז את עניין החטופים, כשנכנסנו ללחימה".
לדבריו, את המטרות אז הם השיגו, אולם "גדוד שג׳עייה של חמאס הוא גדוד מאוד אגרסיבי, מה שמאפיין אותו יותר משאר הגדודים זה האומץ והנחישות. ידענו שאנחנו משמידים תשתיות שיכולות לשמש אותם בעתיד".
"אז לא ידעתי אם בעתיד נצטרך להיכנס שוב לתמרון קרקעי בעזה, אבל הבנו שאנחנו פותרים פה איזושהי בעיה קיימת רק לרגע זה, לא חשבתי שאני אהיה שם שוב". הוא אומר, ומוסיף: "בתור חיילים, החיים שלנו הרבה יותר קלים. אומרים לנו מה המשימה ומה המטרה ואנחנו צריכים לעמוד בה". הוא חוזר ומדגיש: "במלחמה הזו יש לנו פקטור שונה לגמרי, אלה החטופים".
הוא מרחיב ומסביר: "המטרה היום בלחימה היא לפרק את היכולות הצבאיות של חמאס, שזו לא הייתה המטרה בסבב 2014. הפעם היינו צריכים בצורה נקודתית לטפל בעיקר במנהרות. עוד שוני מרכזי זה עניין הזמן, המלחמה הקודמת הייתה קצרה ביחס למלחמה הזו, ולא היה בה אלמנט של שחיקה כמו שאנחנו רואים היום. והדבר האישי שמאוד משמעותי לדעתי זה נושא מלחמת 'אין ברירה' כמו שאני קורא לה – נכנסנו למלחמה לאחר שלא הייתה לנו ברירה אלא לצאת להילחם, להיכנס ולהחזיר את האנשים האלה הביתה".
סרן ג' מציין עוד נקודה חשובה: "התמיכה של האזרחים ושל המדינה באופן כללי בצבא – אני חושב שבשני המקרים, התמיכה הייתה מאוד משמעותית". לדעתו, הציבור צריך להתרכז בתמיכה במעטפת החיצונית ולא בניהול הצבא: "אנשים מחפשים כל הזמן מה חסר בצבא. אני חושב שהמקום של האזרחים זה לא לסתום את החורים של הצבא. הצבא עובד ולצבא יש מה שצריך ויודע לטפל בזה בצורה צבאית".
במקום זאת הוא מציע: "הדרך של האזרחים לעזור זה לעשות את 'המעבר', לתמוך במשפחות ולעזור בכל מה שהוא ברמת המעטפת החיצונית".
חשוב לו להדגיש: "הכי חשוב זה להישאר ביחד, לעזור איפה שצריך". הוא מודה: "התמיכה מהעורף היא מאוד חשובה, לא בגלל העוגות והשניצלים, אלא בגלל הרצון לעזור. התמיכה פשוט חשובה לרוח בצורה שקשה למדוד אותה". בתוך כך הוא מדגיש את החשיבות באחדות העם בעת הלחימה: "חוסר גיבוש במדינה לפעמים פוגע בחיילים".
סרן ג' מסיים את השיחה איתנו בדברים אלו: "אני בסוף לוחם, מקבל משימה ומבצע אותה. אני יודע שיש המון אנשים מסביבנו שלא 'מסמפטים' אותנו. אני יודע שאנחנו כצבא תמיד נהיה מסוגלים להגיע לכל האויבים האלה אם לא תהיה ברירה, אם נצטרך ואם זה ישרת את האינטרס של ביטחון המדינה. גם אם בעוד שנתיים נחזור לעזה, זה לא משנה".
הוא מבטיח: "את המשימות שאנחנו מקבלים ונקבל, נעמוד בהן, נעשה הכול בשביל זה".
