מאז 7 באוקטובר והטלטלה שעברה החברה הישראלית בכלל, ותושבי עוטף עזה בפרט, קמו מיזמים רבים להנצחה, לעיבוד ולשיח בנושא. אחד הפרויקטים המעניינים הוא פודקאסטים, הסכתים, שעוסקים בצדדים שונים של המציאות בעוטף עזה, בהשתתפות תושבים מהעוטף.
אלון פוטרמן, מנכ"ל הקרן לשיקום קיבוץ כפר עזה, מגיש עם יעל פלוס, חברת קיבוץ כפר עזה, את הפודקאסט “טובים השניים" ברשת “All־in", במסגרתו מתארחים חברי הקיבוץ, שניים בכל פרק. “יעל ואני אמרנו שיש כל כך הרבה עצב וכל כך הרבה כאב וחוסר ודאות, שאולי מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו זה למצוא את הטוב ולתת לו במה", פוטרמן מסביר. “למצוא את אותם אנשים שיש להם כוחות למרות שהם עוברים דברים נוראיים, והם מצליחים להיות חזקים לא רק עבור עצמם, אלא גם עבור אחרים. הם מצליחים לתת השראה ולהצחיק. מצליחים לא להתעלם מהכאב אלא להתמודד איתו ובמובן מסוים לצלוח אותו".
פוטרמן מדגיש את משך הזמן שבו התושבים מתמודדים עם הקשיים הרבים. “תושבי כפר עזה כבר שנה וחצי נמצאים בתוך הסיפור הזה. יש עוד שנתיים לפחות עד שחוזרים הביתה, יש עוד שני תושבי קיבוץ שחטופים בעזה, ולכן זו שיחה על טראומה מתמשכת. התפקיד שלנו בפודקאסט הוא קצת לאזן את החרא, את הדברים הקשים, בדברים טובים, מצחיקים ופחות טרגיים או דרמטיים".
ואיך זה עובד לכם?
“כשתושבי כפר עזה פונו לקיבוץ שפיים, אנשים איבדו את פרטיותם. מי שפעם גרו בבתים מצאו את עצמם גרים עם כל המשפחה בחדר במלון. אלה שלא היה להם אוויר ירדו ללובי או לדשא, ושם נרקמו קשרים חברתיים עוצמתיים יותר. נכון שלדבר עם אנשים זה ד.נ.א של קהילה וקיבוץ, אבל זה קיבל עוצמה רבה יותר בשפיים.
"בפודקאסט אנחנו חיים את המתודולוגיה של שיחה קבוצתית. אנחנו פונים לחברי קיבוץ שאנחנו מכירים, משתדלים שיהיה ייצוג לכל שכבות הגיל, צעירים ומבוגרים, אמהות וילדים, אחים ואחיות. לא לכולם נוח לדבר כי הפצע עוד פתוח, אבל הצעירים למשל רואים בפלטפורמה הזו כלי חזק להעברת מסרים. לכן בכל אירוח הם מדברים על החשיבות של החזרת החטופים, החברים שלהם, הביתה".
רוצים לשמוע עוד ועוד
בתיאור ההסכת שלה, “בראשית", בפלטפורמות השונות (ספוטיפיי, אפל פודקאסטס ויוטיוב), כתבה שרון שגב: “ביום שישי 6 באוקטובר הייתי שרון, אישה, קיבוצניקית מבארי, נשואה לדורון, אמא למעין, גאיה והללי, מורה, שחוגגת עם הקיבוץ שלה את היומולדת שלו, חגיגה שמתרחשת תמיד בשמחת תורה… פאסט פורוורד – 20 שעות מאוחר יותר – חולצנו דורון ואני ומעין וגאיה והללי, עם תחתונים וגופיות, מביתנו הבוער. דבר לא נשאר. הבית האהוב, בית שחלמנו ובנינו והגשמנו, נשרף כליל".
שגב לוקחת את המאזינים למסע אל כל מה שעובר עליה ועל חבריה לקיבוץ, ומנסה למצוא נקודות אור בתוך החושך. “עוד לפני 7 באוקטובר הייתי מאוד מחוברת לפודקאסטים, אני צרכנית פודקאסטים מסורה", מודה שגב, שמתגוררת כיום עם משפחתה בחצרים. “באוקטובר 23’ פגשתי את דורין אטיאס, שאני מאוד אוהבת את הפודקאסט שלה, הייתה בינינו התכתבות קצרה שקשורה בשבת השחורה, והיא הגיעה אליי, למלון המפונים בים המלח. דורין אירחה אותי בפודקאסט שלה ובנובמבר הקליטה איתי פרק. זה היה ממש קרוב ל־7 באוקטובר, והייתי עוד בקושי רב, אבל היה לי נעים מאוד לדבר איתה במדיה הזו, לספר את הסיפור. זה נתן לי את הביטחון שיש לי את היכולת לא רק להקשיב לפודקאסטים".
במלון פגשה שגב בהמשך את יוצרות התוכן שירלי אבנון קרייזל וריי שגב. “שירלי ראתה אותי בפודקאסט של דורין והגיעה אליי למלון כדי להביא לי את ספרה ‘הבית האופטימי’", מספרת שגב. “היא גם הכירה לי את ריי, שהיא פודקאסטרית ובעלת אולפן להקלטת פודקאסטים. שירלי וריי הזמינו אותי להתארח בפודקאסט של שירלי, ‘הבית הפנימי’. נוצר בינינו איזה חיבור והן הציעו לי להקליט פודקאסט משל עצמי.
“בהתחלה היססתי כי לא חשבתי שיש לי מה להגיד ביותר מפרק אחד, מה גם שהייתי בים המלח והאולפן של ריי בקריית אונו, אבל שירלי וריי ראו שיש לי ניצוץ בעיניים כשאני נמצאת בפודקאסט, וזה נתן לי תחושת משמעות. אלו היו ימים שבהם לא הייתה שום משמעות בעיניי לכלום, הכל היה ועדיין מאוד עצוב וכואב. אבל הבנתי שיכול להיות שאם תהיה לי פלטפורמה לדבר על זה זה יעזור.
“אחרי שעברתי סדנת פודקאסטים אצל ריי היא אמרה לי: ‘בואי נצלול לתוך זה’, אז הזמנתי את בעלי דורון והגשנו את הפודקאסט הראשון של ‘בראשית’, שעסק בסיפור שלנו. אחרי הפרק הראשון הבנתי מהתגובות שאנשים רוצים לשמוע עוד ועוד, אז הפודקאסט פשוט ברא את עצמו. זה מסע הריפוי שלי ואני מרגישה שהאנשים שמאזינים ואלה שמתארחים בפודקאסטים עוברים גם הם, במובן מסוים, את מסע הריפוי הזה איתי. האורחים שלי מאוד מגוונים. בנוסף לתושבים מבארי אני מארחת אנשים שממש נקשרו לקהילה שלנו, כמו שירי ארצי, מירב רוט או עירן הלפרין".
למה בחרת לקרוא לפודקאסט “בראשית"?
“במילה ‘בראשית’ יש את המילים ‘בית’, ‘בארי’ ו’בריאה’, וזה נורא חזק בעיניי".
מה המסר שאת רוצה להעביר בפודקאסט?
“חשוב לי לדבר על הצמיחה הפוסט־טראומטית, על המקום שאני גדלה בו עם הפודקאסט הזה. אני מרגישה שליחות בהקשר הזה כי מגיע לכולנו לקבל את הטיפול הזה ולמצוא ריפוי. מגיע לנו להקשיב לדברים שעוזרים לנו, מגיע לנו להיות יותר מחובקים ויותר קשובים. מגיע לנו לקבל כלים להתמודד עם מה שאנחנו חווים".
שפה משותפת של קיבוצניקים
גון צורי וד"ר תמיר ארז, חברי קיבוץ מפלסים שבעוטף, חברו לחברם הטוב אבישי רגב מגדרה, ליצירת הפודקאסט “קרועים" שמפרק את התהפוכות האישיות שעברו צורי וארז מאז 7 באוקטובר. אורחי ההסכת מגיעים מעולם הספורט, הקרוב לליבם של השלושה, מעולם החינוך ומהחיים עצמם.
“נולדתי וגדלתי בקיבוץ מפלסים, סבא וסבתא שלי ממקימיו ועד 7 באוקטובר גידלתי את הילדים שלי בקיבוץ, ככה שאין יותר שורשי ממני במפלסים", מתגאה צורי, מנהל הספורט הארצי של "ספיישל אולימפיקס" ישראל, המארגן תחרויות ספורט לאנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית. “בשבת השחורה החיים שלנו התהפכו, הבית, המקום הכי מוגן, התנפץ כמו כל החלום מול העיניים והפחד שחווינו היה מטלטל במיוחד. אני בן אדם של עשייה, ומאמין שהדרך הכי טובה לטפל בעצמך היא קודם כל לקום ולעשות, ולא לבכות על מר הגורל.
“במהלך השהייה במלון המפונים בהרצליה דיברנו, תמיר ואני, על זה שאנחנו רוצים לעשות פודקאסט על הקריעה הזו שלנו מהבית ועל כל ההתלבטויות שנלוות לכך: האם לעזוב למקום אחר? האם לחזור הביתה? איך להתמודד עם זה? תמיר בא מרקע חינוכי, אני ואבישי, חבר קרוב שלנו, מגיעים מרקע של ספורט, וחשבנו לשלב".
עד כמה זה תרפויטי עבורך?
“זה מאוד־מאוד תרפויטי. ואני מתייחס לפודקאסט הזה כאל הזדמנות לשקף לאנשים שלא מכירים את הסיפורים של תושבי העוטף את כל מה שעובר עלינו".
את הפרקים הראשונים הקליטו השלושה באולפן מאולתר במלון המפונים ובהמשך קיבלו את הבמה מ"בית הפודיום" של אורן יוסיפוביץ’ באולפן מקצועי. “תמיר וגון לקחו אותי כצלע שלישית, כנציג של אלו שלא באו מהעוטף ולא חוו את הכאוס שהם חוו", מודה רגב. “אני מביא את הפרספקטיבה החיצונית בפודקאסט, מה גם שהעיסוק שלי בספורט הוא בהיבט המנטלי. בעונה הראשונה אירחנו בעיקר ספורטאים, ובעונה השנייה, החל מספטמבר האחרון, אנחנו מארחים בעיקר את תושבי העוטף ומדברים על הקריעה מהבית, מהקהילה וגם על הקרע החברתי וההתלבטויות של תושבי העוטף.
“הפרקים גם מרגשים וגם מצחיקים. אנחנו שמים את הלב על השולחן. למשל, אחד האורחים שלנו, עמיר בן־צבי, חגג את יום הולדתו ה־50, וממש באמצע החגיגות, כשהוא עוד שיכור, הודיעו לו שהחבר הכי טוב שלו נהרג בלבנון. כשהוא חזר הביתה, הקצינים דפקו אצלו בדלת ואמרו לו שבנו, עידו ז"ל, נהרג בעזה. הבן אדם בא ופותח אצלנו בפודקאסט את כל מה שעובר עליו, ומדבר על האופטימיות, למרות כל מה שהוא חווה. הפודקאסט תמיד מסתיים בנימה אופטימית. ואנחנו גם מציינים בכל פרק איזה עסק מהעוטף כדי לפרגן ולהרים לו".
איל להב, תושב קיבוץ מעברות שבעמק חפר, עורך ומגיש את הפודקאסט “קולות מהעוטף" שבו הוא מארח את תושבי העוטף לשיחות עומק. “בשבועיים הראשונים למלחמה הייתי חלק מקבוצת תחקירנים שכתבו הספדים לקיבוץ בארי, ועם שני חברים שלי מהקיבוץ הקמתי פרויקט התנדבות בשם ‘קיבוץ עדויות’, והתחלנו לתעד מסוף אוקטובר 2023 שתי קהילות: עין השלושה ורעים", הוא מספר. “הבנתי שאני רוצה לעשות פרויקט כזה גם בפודקאסט. הגעתי להרבה אנשים מאזור העוטף, והתחלתי לעשות את הפודקאסט הזה".
עד כמה תושבי העוטף חשים בנוח לפתוח את החוויות הקשות שלהם, ובעיקר עד כמה חשו בנוח אז, כשהפצע היה כל כך טרי?
“אני חושב שהייתה לנו שפה משותפת של קיבוצניקים והרבה חומות הוסרו בשל כך. כל פרק נעשה עם המון רגישות והקשבה אמיתית. אני לא מדבר איתם רק על 7 באוקטובר, אלא נותן מקום למי שהם היו לפני כן, ובאופן טבעי הם מתחילים לשתף במה שהם מרגישים. יש משהו מאוד תרפויטי בשיחה ובשיתוף הזה שלהם.
"כשנהיו עוד ועוד פרקים, והפודקאסט עבר מפה לאוזן בין תושבי העוטף, התחלתי לשתף פעולה עם מכוני המחקר של הקיבוצים, יד יערי ויד טבנקין, ומהאולפן הביתי שלי עברתי להקליט באולפנים של ‘All־In’ בתל אביב. היום, כמעט שנה וחצי מפרוץ המלחמה, אני מחפש את הפרספקטיבה היותר רחבה, והרבה יותר קשה למרואיינים לדבר על כך. בטח בימים האלה, כשמחכים לשובם של החטופים הביתה. המורכבות גדולה מאוד".
