תושבי עוטף עזה ממשיכים לזעוק נגד המדיניות הביטחונית שאינה מביאה להכרעת חמאס, ודורשים שינוי מהותי בגישה הצבאית והמדינית. חברי "פורום עוטף ישראל", מזהירים כי כל עוד המלחמה מתנהלת באותה שיטה – חמאס ימשיך להתחזק, והתושבים יישארו ללא ביטחון אמיתי.
הילה ברוך ליליאן, ממייסדות הפורום ותושבת שדרות שטרם חזרה לביתה, מתארת את התחושות הקשות: “תושבי העוטף נאלצו לעזוב את ביתם במשך חודשים ארוכים אחרי מתקפה נוראית שהותירה אותם שבורים וחסרי אמון. רובם חזרו הביתה לפני כשנה עם תקווה למציאות חדשה אך ללא הביטחון שהובטח להם".
הוסיפה כי "אנחנו ב’פורום עוטף ישראל’ מתריעים למעלה משנה כי צורת העבודה של צה”ל ברצועה – הזרמת סיוע הומניטרי עצום ומלחמה בשיטת פשיטות ממושכת – לא יכולה להשיג את מטרת המלחמה להכריע את החמאס. כל עוד ממשיכים כך, הם מוסיפים להתחזק ולהתארגן מחדש".
לדבריה, כל סבב לחימה נוסף שלא מכוון להכרעה מוחלטת של חמאס הוא לא רק מיותר אלא גם מסכן את חייהם של לוחמי צה”ל לשווא: “אנו שבים ודורשים תוכנית עבודה מקיפה שמבינה שהשכנים שלנו חייבים להיות רק כאלו המכירים בריבונותה של מדינת ישראל. לשם כך, תפיסת הביטחון של מדינת ישראל ומערכת הביטחון חייבת להשתנות לכזו שפועלת לאור כוונות האויב וחותרת להכרעתו".
שירה מסאמי, פעילה בפורום, מתארת את תחושת התסכול וחוסר האמון של התושבים כלפי ההתנהלות הביטחונית: “מאז ינואר אשתקד אנחנו, תושבי העוטף ובפורום עוטף ישראל, מודאגים ממהלכי המלחמה שלא משיגה את יעדיה. התרענו, ביקשנו, זעקנו שהמלך הוא עירום – שמיטוט החמאס לא עולה בקנה אחד עם הקריאה לשוב אל העוטף ולהשתקם חזרה תוך כדי שהמלחמה נמשכת".
"עד היום אף אחד לא השמיד את החמאס, שנשאר השליט ברצועה. נוכחנו לראות היום כי יכולת השיקום שלו מהירה, ולרשותו קרוב לשני מיליון עזתים הסרים למרותו וחיים במערכות החינוך שלו כבר 20 שנה".
היא מדגישה שהתחושה הקשה בקרב תושבי העוטף רק הולכת ומחריפה לנוכח הפער בין ההקרבה של הלוחמים בשטח לבין היעדר הכרעה מדינית וצבאית: “התסכול מההנהגה שלא חותרת להכרעה, לא צבאית ולא מדינית, מתעצם לנוכח העוז, העוצמה וההקרבה של הלוחמים שלנו, הגלות חסרת האופק של יישובי עוטף רבים מביתם. אנחנו דורשים שינוי בהנהגה! למרות ההחלפות שבוצעו עד כה, התפיסה הביטחונית נותרה בעינה ובקלקולה. ועד שהיא לא תשתנה – לא יהיה לנו ביטחון".
יאיר יבניאל, חבר נוסף בפורום, מציג את מספרי המלחמה הכואבים ומעלה שאלות קשות על המציאות הנוכחית: “אנחנו נמצאים היום מעל 500 ימי לחימה, 1,163 נרצחים, 251 חטופים, 407 חללי צה”ל בלחימה".
"מי היה מאמין שאחרי היום הנורא בשבעה באוקטובר עוד נאפשר לחמאס להתקיים? מי היה מאמין שאחרי התקופה הזו נמשיך לראות את מחבלי חמאס הארורים שולטים ברצועה, סוחרים בסיוע ההומניטרי, מתארגנים ובונים פיקוד ושליטה? מי היה מאמין שאחרי כל זה, הפתרון לביטחון בעוטף הוא עוד מיגוניות חדשות שצצות כמו פטריות לאחר הגשם, וחומה חדשה לרכבת שעדיין מאוימת?”.
לדבריו, מדינת ישראל לא למדה דבר מאז המתקפה ושמרה על תפיסת הביטחון המגוננת במקום לעבור להתקפה:“חייבים להוריד את המונח ‘תחושת ביטחון’ מהשולחן. או שיש ביטחון, או שאין".
הוא מתייחס להחלפות האחרונות בפיקוד הצבאי ובדרג המדיני כהזדמנות לשינוי מהותי: “רוח חדשה שבה לא נצטרך מיגונית, ולא נתגבר כוחות כי חג הרמדאן מתקרב. רוח שחותרת להכריע את האויב, להסיר את האיום, ולהפסיק לטמון את הראש בחול".
בסיום דבריו, יבניאל מדגיש כי תושבי העוטף אינם מוכנים להשלים עם המציאות שבה חמאס ממשיך לשלוט בעזה ומכתיב את שגרת חייהם: “אנחנו דורשים עתיד טוב יותר, עתיד שבו אין מחבלים רוצחים מהצד השני של הגדר. עתיד שבו ילדינו לא יצטרכו להילחם כדי לחפש את החטוף הבא, או לתרגל צבע אדום מתחת לשולחנות הגן ובית הספר".
