רגע לפני הבחירות בארה"ב, מצרים נחושה להוכיח את נחיצותה בסדר האזורי. "היוזמה הקהירית", שעליה הכריז הנשיא א־סיסי, היא ניסיון אחרון אולי להביא לסיום המלחמה בעזה דרך ריבוע המעגל.
מצד אחד, לומר שמדובר בהפסקת אש קצרצרה. מצד שני, לכרוך אותה במגעים אינטנסיביים לשביתת נשק מלאה. המצרים מנצלים את המומנטום שנוצר עקב חיסול יחיא סינוואר, אך כלל לא בטוח שיצליחו לרצות את הנהגת ארגון הטרור בחו"ל.
קיים פער בין המסרים המודלפים מראשי חמאס לתקשורת לבין ההצהרות הרשמיות שלהם. כשחליל אל־חיה, מנהל המו"מ בארגון הטרור, דיבר על הפסקת אש, הוא נמנע מלהזכיר את המושגים "קבועה" ו"מלאה".
מנגד, כשהם מדברים באופן אנונימי, בחמאס מאפשרים לעצמם להקשיח עמדות ולהתנות כל הסכם בסיום המלחמה. במובן זה, הנוסחה המצרית מתאימה למרחב ההכחשה של הארגון.
אם אכן הסכם ייצא לפועל, הם יוכלו לומר שהעסקה סוללת את הדרך לסיום המלחמה, או לפחות לעצירת המבצע בצפון רצועת עזה. למרות זאת, קהיר מניחה את כל כובד משקלה על כף המאזניים.
א־סיסי בכבודו ובעצמו הכריז על יוזמת הפסקת האש. סימן אחר לכך הופיע במינוי ראש המודיעין החדש, מחמוד חסן ראשד, שמונה ב־16 באוקטובר (יום חיסול סינוואר) והספיק להיפגש בתוך שבועיים עם ראש השב"כ רונן בר ועם משלחת חמאס.
למצרים יש לא מעט אינטרסים. כל עוד מתחוללת המלחמה, התקיפות של החות'ים יימשכו על כלי שיט בים האדום, מה שהרחיק ספינות רבות מהמעבר בתעלת סואץ. מדובר באחד ממקורות ההכנסה החשובים ביותר של ארץ הנילוס, שאיבדה עשרות אחוזים מרווחיה בשנה האחרונה. מדובר במכה כלכלית שמצטרפת למגפת הקורונה ולמלחמה באוקראינה, אשר פגעו כל אחת בדרכה במשק המצרי.
בעיותיה הביטחוניות של ישראל, אם לומר בעדינות, לא נמצאות בדיוק בראש סדר העדיפויות של א־סיסי. השיקול המדיני של מצרים מורכב יותר. בשנים האחרונות חלה התחממות ביחסיה עם איראן. קשר שחשוב לקהיר עקב השלכותיו על מיצר באב אל־מנדב, שהחות'ים בתימן חולשים עליו.
הצלחה במגעי התיווך המצרי תהיה מחווה לטהרן, שמממנת ומחמשת את המיליציה התימנית. המשמעות היא שהסדר בעזה יתרום להסדר בתימן, ויחד יבטיחו יציבות לנתיב השיט דרך תעלת סואץ.
ולבסוף, בקהיר חוששים מהשפעת המלחמה על הדור הצעיר. ההקצנה ביחס העוין כלפי ישראל, שמועצם ברשתות החברתיות ובגופי תקשורת תעמולתיים נוסח "אל־ג'זירה", גוררת הקצנה בעמדותיהם בענייני דת, חברה וכלכלה.
התהליך הזה לא פוסח על חוסר שביעות הרצון מהתנהלות השלטון, שממשיך לנהל יחסים עם ישראל. בקהיר, כך נראה, מקווים לעצור את כדור השלג ולמנף עסקה מוגבלת לסיום המלחמה, דבר שיוביל ליציבות אזורית, כלכלית וחברתית.
