כבר היינו בסרט הזה. אחרי שני ניסיונות נראה כי כבר אפשר להגדיר את התופעה מעין מסורת פוליטית. ממשלת נתניהו־גנץ השנייה התחילה, כמו הראשונה, עם כניסה תחת האלונקה של נתניהו בשל קטסטרופה לאומית וצפויה להסתיים, אולי עד סוף השבוע, באכזבה גדולה מההחלטות שקיבלה ומהתוצאות שהשיגה, אך לא פחות מכך מהסגנון.
כבר עם הצבת האולטימטום של גנץ לפני שבועיים, כשאמר "על קבינט המלחמה לגבש ולאשר עד 8 ביוני תוכנית פעולה כוללת בעלת שישה יעדים", היה ברור שכל התפתחות סביב עסקת חטופים או אירוע ביטחוני חמור אחר עשוי לדחות את פירוקה של ממשלת החירום. דבר כזה קרה, ולא במקרה, עת הנשיא ביידן חשף היום (שבת) הצעה משמעותית להשבת החטופים אשר כוללת מו"מ לסיום המלחמה ונורמליזציה ישראלית עם סעודיה.
לכאורה מדובר בהצעה ישראלית, ואם אכן נתניהו לא ייסוג ממנה במהירות, לגנץ ולאיזנקוט יש תמריץ להישאר בממשלה כדי לוודא שהעסקה אכן מתקיימת. עדות לכך כבר היה ניתן למצוא בתגובה של גנץ לנאום ביידן שאמר: "אנחנו מחויבים להמשיך לקדם את המתווה להשבת חטופינו כפי שגובש על ידי צוות המשא ומתן ואושר בקבינט ניהול המלחמה פה אחד, כחלק מהשגת יעדי המלחמה כולם. לאור ההתפתחויות, יש לכנס בהקדם האפשרי את קבינט ניהול המלחמה יחד עם צוות המשא ומתן כדי לגבש צעדים להמשך".
בחודשים האחרונים נתניהו חזר להתייחס לגנץ ואיזנקוט כמו שהוא תמיד נוטה להתייחס לשותפים שמאיימים עליו. מידר, עקף, הפריד, האשים אותם בתוצאות ולמעשה עשה הכל כדי שהם ירגישו לא רצויים
לולא העסקה שהציע ביידן, או לחילופין אם נתניהו ידחה אותה, ברור שפרישת המחנה הממלכתי היא כבר כמעט עובדה מוגמרת. לגנץ יש סיבות טובות לפרישה. בחודשים האחרונים נתניהו חזר להתייחס לגנץ ואיזנקוט כמו שהוא תמיד נוטה להתייחס לשותפים שמאיימים עליו. מידר, עקף, הפריד, האשים אותם בתוצאות ולמעשה עשה הכל כדי שהם ירגישו לא רצויים – תוך שהוא, באותה נשימה, מאשים אותם בכך שפירוק הממשלה היא מתנה לסינוואר.
השאלות והדילמות
השאלה הגדולה היא כיצד תושפע המערכת הפוליטית מפרישת גנץ, לכשתצא לפועל. ההערכה היא כי דווקא קואליציית ה־64 של נתניהו תצופף שורות. לראשי המפלגות בגוש השולט אין אינטרס ללכת לבחירות ואילו גם הח"כים בירכתי הרשימות יודעים כי זו הכהונה האחרונה שלהם, אז עדיף שתימשך. הערכה כי ישרדו לכל הפחות את כנס הקיץ הקצר שאורכו הוא פחות משלושה חודשים. פרישת גנץ תהיה משמעותית מבחינת הקואליציה בכך שהיא תגביר את התלות של נתניהו בשותפיו. בין אם בחרדים בנושא הגיוס ובין אם בסמוטריץ' ובן גביר בנושא המלחמה.
האופוזיציה אינה צפויה לזכות לחיזוק משמעותי מחזרתם של חברי המחנה הממלכתי לשורותיה. האיבה בין ראשי המפלגות שם גדולה. גנץ ולפיד יתחרו שוב מי מנהיג את המחנה ומי תוקף יותר חזק את הממשלה. בין סער לגנץ שורר נתק מוחלט וכעס רב מאז הפיצול ביניהם. גם בענייני המלחמה, לא דומה השקפת עולמם של ליברמן וסער לזו של גנץ, איזנקוט ולפיד. מבחינת מתנגדי הממשלה, פרישת גנץ ואיזנקוט תסמן את השלב שבו ניתן יהיה להחריף את המאבקים ברחוב כדי לנסות להקדים את הבחירות. לחץ שכזה ופרישה של גנץ עשויה גם להביא להתפטרותם של בכירי צבא וראשי ארגוני הביטחון. באופוזיציה מקווים כי כדור השלג ימשיך להתגלגל משם בשילוב הבעיות בחוק הגיוס עד שבקואליציית נתניהו יכריזו: "איננו יכולים עוד".
