ועדת פרס הנובל לפיזיולוגיה או רפואה הודיעה אתמול (שני) כי הפרס יוענק השנה לחוקרים האמריקאים ויקטור אמברוז ולגארי רובקון, על גילוי המיקרו-RNA.
המיקרו-RNA קשור לקיומם של תאים מסוגים שונים עם מאפיינים מובחנים, כמו תאי שריר או תאי עצב. כל התאים בגוף מכילים בדיוק את אותו המידע הגנטי – את הוראות הבנייה לכל סוגי החלבונים שיש בתאים השונים. אך לגוף יש דרכים לקבוע את החלבונים שכל תא ייצר, ובכך את סוגו ותפקידו בגוף. אלו הם מגנוני "בקרת גנים". אמברוז ורובקון גילו את אחד המנגנונים האלו, הפועל באמצעות מולקולות RNA קטנטנות: מיקרו-RNA.
ייצור החלבונים בגוף מחולק למספר שלבים: חלקים ממולקולות ה-DNA "מועתקים" למולקולות RNA שליח; מולקולות ה-RNA שליח נשלחות לאברון בתוך התא שנקרא ריבוזום; והריבוזום מייצר חלבונים על פי ה"הנחיות" שהוא מקבל. המנגנון שגילו אמברוז ורובקון מופעל בשלב אחר בתהליך ייצור החלבונים, לעומת המנגנונים שהיו ידועים קודם למדע.
עוד לפני מחקריהם של שני החוקרים, המדע הכיר את "גורמי השעתוק" – חלבונים שנקשרים לחלק מסוים ב-DNA, ומכתיבים איזה RNA שליח יווצר. לעומת זאת, מולקולות המיקרו-RNA שאמברוז ורובקון גילו מופעלות אחרי שכבר נוצר RNA שליח. מולקולות אלו מסוגלות למנוע, בחלק מהמקרים, את מילוי חלק מה"הוראות" של ה-RNA שליח, כלומר להכתיב שחלבונים מסוימים לא יווצרו, ובכך למקד את התא בתפקיד מסוים.
גילוי המיקרו-RNA פורסם במאמרם של אמברוז ורובקון ב-1993, שהתבסס על מחקר שערכו בסוג מסוים של תולעים. תחילה, מדענים רבים סברו שמדובר במאפיין ייחודי של אותו תולעת. חשיבותו של המיקרו-RNA התבהרה ב-2000, כשקבוצת מחקר של רובקון גילת סוג אחר של מיקרו-RNA, שקיים במגוון רחב של יצורים חיים. היום ידוע שמיקרו-RNA קיים בכל היצורים הרב תאיים, כולל בני אדם.
בהודעת ועדת הפרס הדגישו את חשיבות התגלית: "תאים ורקמות לא מתפתחים בצורה תקינה בלי מיקרו-RNA". הוסבר גם כי אם המיקרו-RNA מבצע את הבקרה באופן שאינו תקין, זה יכול לגרום לסרטן, וכי מוטציות בקידוד המיקרו-RNA יכולות לפגוע בתפקוד התקין של הגוף, למשל בראייה, בשמיעה או בעצמות.
אמברוז זכה בפרס בגיל 70, ורובקון – בגיל 72. רובקון הוא יהודי.


