החלטת הקבינט על חמשת התנאים הנדרשים במצב סיום המלחמה, הכריעה למעשה גם במחלוקת לגבי דרך הפעולה הרצויה, מאחר שהשגת תנאים אלה אפשרית רק ב"חלופת-הכיבוש". ואולם, ההבהרות והסייגים שנוספו בניסיון לתמרן בין האילוצים שבהם נתונה המערכת הישראלית, יצרו בהחלטה חורים שדרכם חמאס ינסה למנוע את הכרעתו.
עם שיירה וכלי הנדסי: עשרות מחבלי חמאס שודדים משאיות סיוע ברצועה // רשתות חברתיות
כך לדוגמה "תקופת ההמתנה" עד לתחילת מהלך ההשתלטות על העיר עזה, הביצוע המדורג ומתן "כפתור הצלה" לחמאס באמצעותו בכל רגע שירצה, הוא יוכל לעצור את ההתקפה נגדו, לקנות עוד שקט ולחדש את השליטה. כדי לשבור את רוחו, חמאס צריך להיות תחת לחץ רציף וכשהדרך היחידה של אנשיו להינצל היא כניעה ושחרור חטופים.
שלוש חלופות עומדות גם כעת בפני הדרג המדיני ביחס לרצועת עזה. אף אחת מהן לא מבטיחה את השגתן של כל המטרות שנקבעו למלחמה. חלופת הכיבוש – המסוכנת מבין השלוש, היא גם בעלת הסיכויים הגבוהים יותר להוביל למצב הסיום שנקבע בקבינט.
החלופה הראשונה, היא "על הנייר" בלבד, כניעה לדרישות חמאס: הפסקה מוחלטת של המלחמה תוך ערבות אמריקנית ובינלאומית, נסיגה לקווי ה-6 באוקטובר, מתן אישור להכנסתם של אמצעים וחומרי-גלם לשיקום הרצועה ושחרור מחבלים מבתי הכלא בתמורה להשבת חטופים לפי מפתח שיוסכם.
משמעות החלופה הזו ברורה: חמאס ישאר גורם הכוח המרכזי ברצועה בתנאים שיאפשרו לו להשתקם ועם מוניטין של מי ששרד גם את הכוחות האדירים שישראל הפעילה עליו. הניסיון להפחית את מחיריה של החלופה הזו באמצעות הסכמה להעברת הניהול האזרחי מידיו של חמאס לגורם אחר, אינו אלא כסות עיניים. כך גם האפשרות לקבלת גיבוי אמריקני חד-צדדי לפעולות שישראל תבצע נגד התעצמות חמאס.
סיום המלחמה בהסדר כזה ,לא רק יבטיח את מעמדו של חמאס בעזה, אלא גם יסלול את דרכו להשתלט יהודה ושומרון, שבהם הוא כבר זוכה לאהדה רבה. חלופה זו גם תביא לכך שנשק החטיפה ישמש תעודת-ביטוח לכל מחבל שיבקש לפעול נגד ישראל מבלי לסכן את שרידותו.
החלופה השניה: כיתור והתשה. מחלופה זו אפשר "להתגלגל" גם לכיבוש. העומס שהיא מטילה על צה"ל נמוך יחסית וכך גם הסיכונים לפגיעה בכוחותינו ובחטופים, ואולם, הזמן שנידרש עד להשגת השפעה הוא ממושך וההישג כלל לא מובטח. דרך פעולה זו עלולה לגרום להתשה דווקא של כוחותינו
החלופה השלישית: כיבוש עזה ומחנות-המרכז. יתרונה הגדול הוא במסר החד שהיא מעבירה – לא עוד צעד-ביניים ומנוף להפעלת לחץ, אלא מהלך שיסיים את שלטון הטרור ושהדרך היחידה של מחבלי-חמאס לצאת ממנו חיים, היא כניעה ושחרור חטופים. החסרונות הבולטים שלה הם הסיכונים הגבוהים לכוחותינו ולחטופים ומחיריה בזירה המדינית.
ההחלטה שקיבל הקבינט סובלת מכמה חולשות מהותיות – הראשונה: תקופת ההמתנה עד לביצוע: אם נכונים הדיווחים על כך שהפעולה צפויה להתחיל רק באוקטובר כי אז חמאס ייהנה למעשה מתקופה לא קצרה של התארגנות, כשהאספקה לרצועה בשיאה, תחת לחץ צבאי פָּחוּת ומבלי לתת עבור זאת כל תמורה.
כדי למנוע זאת נכון לפעול לכיתור מוקדם ככל האפשר וממנו להתגלגל להשתלטות לכשיושלמו ההכנות.
השניה: מדרגיות הביצוע – עזה העיר ואחר כך מחנות המרכז – תשאיר לחמאס אזורי-מקלט למילוט אנשיו ובפועל תביא לעצירה ולדיון מחודש בישראל לפני שלב הכיבוש של מחנות המרכז. בכך יוארך משך הזמן והמסר לחמאס יהיה שהמהלך בעיר עזה איננו סוף פסוק עבורם. כדי להתמודד עם חולשה זו נידרשים מאמצים בגזרה זו גם אם מוגבלים, במקביל לפעולה בעזהו.
הצהרת ישראל כי תעביר את השליטה לידיים אחרות: אפשר שהבהרה זו נועדה להרגיע את הדאגות מבית ומחוץ אלא שהיא שולחת מסר מרגיע גם לחמאס שמבחינתו עם כל שלטון שאיננו ישראלי הוא יוכל להסתדר.
מתן כפתור עצירה לחמאס – באמצעות הודעה על נכונות להיכנס לעיסקה. כדי למנוע מחמאס להתל בישראל, יש לקבוע מראש את הפרמטרים לעצירה.
מעבר לכל זאת, הגיע הזמן לפעול גם מול מנהיגי חמאס בחו"ל ובלי קשר לכך – לקדם את יוזמת טראמפ להגירה מרצון. הזהירות בהתייחסויות הפומביות לכך מובנת. אפשר לוותר על ההצהרות.
