זו אינה "פרשת ההדלפה". זו "פרשת גניבת החומר הסודי". זו היתה פרשת ההדלפה אם מישהו מאנשי נתניהו, או נתניהו עצמו, היה נחשד בהעברת מידע סודי ביותר לעיתונות. אבל לא זה הסיפור ולא זו הפרשה. הדלפות היו תמיד, ישנן גם עכשיו ויהיו תמיד. ככה זה בדמוקרטיה. "
אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר" ו"זכות הציבור לדעת" הם עקרונות שגוברים בדרך כלל על הצורך לשמור סודות. כדי להגן על הסודות החשובים באמת שיכולים לסכן חיי אדם או את בטחון המדינה, יש צנזורה צבאית. המידע הסודי ביותר שעומד בבסיס הפרשה שלנו לא הגיע ללשכת נתניהו בדרך המלך, בקלסר המודיעיני עב הכרס שמביא איתו המזכיר לענייני מודיעין לראש הממשלה. החומר הסודי הזה נגנב מאמ"ן והגיע, בדרך לא דרך, לידיו של אחד מאנשי נתניהו, ממנו לתקשורת, ממנה לצנזורה, שפסלה אותו לפרסום. אבל מישהו רצה שזה יפורסם בכל זאת, אז התחנה הבאה היתה תקשורת זרה. שם זה אכן פורסם.
ולכן, אסור ליפול לפח היקוש הזה שמכונת הרעל מפמפמת ממוצאי שבת. אין כאן "פרשת הדלפה", יש כאן "פרשת גניבה". פרשה במסגרתה, על פי החשד, הוקם ציר של גניבת חומרים מתוך מאגר חומרי הגלם העצום שמצטבר במודיעין, כדי להשפיע על התודעה הציבורית בישראל.
מישהו, מהצמרת של הצמרת של הממסד הבטחוני בארץ, אמר בסוף השבוע: "לאלה שגנבו והוציאו את החומר הזה צריך לחתוך את הידיים והרגליים". כשנשאל למה, אמר: מה שחשוב כאן זה לא החומר עצמו, אלא הנזק והסיכון העצום למקורות שבזכותם הבאנו אותו. יש חומרים שאם הם יוצאים החוצה, הם מאפשרים לאויב לדעת איך או מאיפה ישראל השיגה אותם". על פי ההערכה, המעשה הזה סיכן מאוד את מאמץ חילוץ או שחרור החטופים ושרף מקורות מודיעיניים יקרי ערך. בנוסף, הוא סייע לספין של לשכת ראש הממשלה לפיה אין סיכוי לעסקה, סנוואר הוא הגורם היחיד שמטרפד עסקה וכמובן: ציר פילדלפי הוא סלע קיומנו.
אם החשדות בפרשה הזו יתממשו, נצטרך לחיות עם העובדה שבלשכת נתניהו עסקו בדיג חומרים סודיים הישר מהמאגר של אמ"ן, כדי לפרסמם מאחורי גבה של המערכת ושל הצנזורה. הסבר קצר על איך זה עובד: ראש הממשלה יכול לראות איזה חומר סודי שהוא רוצה. הוא בעל הבית. הבעיה היא שמדי יום מצטברים במערכת כמויות עתק של חומרים סודיים, כאלה שגם מחשבי על בקושי מסוגלים לנתח. יש במערכת מאגר עצום של מודיעין, שנקרא "בריכת המודיעין" או "אגם המודיעין", שרק מערכות בינה מלאכותית מסוגלות לנהל.
ראש הממשלה מקבל חומר מעובד ומסונן, לאחר שנוקו ממנו רעשי רקע וחומרים חשובים פחות. הוא מקבל "סיכום מנהלים". הוא מקבל אולי פרומיל ממה שנאסף, אבל את הפרומיל החשוב ואת הכותרות. בלי הטיוטות. האם היה בלשכת נתניהו צינור ישיר למאגרי המודיעין העצומים ששלף ממנו כל מיני רסיסי מודיעין או מסמכי מודיעין משניים, איתם אפשר היה לשרת את האג'נדה והספין של הלשכה כמו בנושא עסקת החטופים או פילדלפי? את זה בודקת עכשיו החקירה.
נתניהו כבר הסתבך בהדלפות חמורות בהרבה. אלה היו אכן "פרשות ההדלפה". הוא הציג בכנסת מסמך סודי ביותר, "מסמך שטאובר", שגובש במערכת המודיעין, כשהיה ראש האופוזיציה. בזמנו עתר ח"כ רן כהן, באמצעות עו"ד דפנה הולץ, לבג"ץ בדרישה שנתניהו ייחקר. הוא לא נחקר. טוב שכך. הוא נתפס לאחר שהודח מכהונתו הראשונה עם מסמכי גרעין ישראלים סודיים ביותר בתיק ג'יימס בונד במלון בניו-יורק. על פי החשד, הוא נטל איתו את המסמכים לאחר שסיים את תפקידו.
את הפרשה פרסם העתונאי מוטי גילת ב"ידיעות". לא נחקר. הוא הדליף, באמצעות אנשיו, את המצגת הסודית של צה"ל על המחיר לכיבוש עזה בעיצומו של "צוק איתן". לא נחקר. כל אלה, כאמור, הדלפות. לא גניבות. כשפוליטיקאי מדליף חומר, זה סיפור אחד. כשאנשיו של פוליטיקאי מצליחים להקים לעצמם ערוץ גניבת חומרים ישירות מהצבא ומדליפים אותם כדי לשרת את האג'נדה של הפוליטיקאי, זה סיפור אחר. חמור בהרבה.
כשהפרטים יפורסמו, אפשר יהיה להבין את הסיבה, את המבוסס, את האג'נדה ואת הספין. בינתיים, מה שנותר זה בעיקר תחושת קבס אל מול המהלך הביביסטי הטיפוסי כל כך של השלכת החשוד אל מתחת לגלגלי מכונת הרעל: הוא לא הועסק בלשכת ראש הממשלה, פירסמה בסוף השבוע לשכת ראש הממשלה, הוא לא היה בדיונים, לא קיבל חומרים סודיים, מי הוא בכלל.
שקר, כמובן. שקר בלי רגליים. הרי גם בלשכה יודעים שיש בישראל עשרות עתונאים שעבדו מול היועץ הזה, "שלא היה שם". הוא היה גם היה. הוא גם נכשל בפוליגרף ולא היה לו סיווג בטחוני אז מצאו דרך עוקפת להעסיק אותו. שיטת הפרוקסיז פועלת לא רק באיראן. הוא ידע, הוא בחש, הוא עירבב, הוא נלווה לנתניהו והשתתף בדיוניו והיה לו תפקיד מוגדר. עכשיו מתברר שהתפקיד הזה היה מה שנקרא בז'רגון המקצועי "מבצע השפעה". אלא שבניגוד למבצעי ההשפעה האיראנים בישראל, זה היה מבצע השפעה ישראלי על הקהל בישראל. על פי החשד, כמובן.
