בפרויקט המיוחד שנקרא ״זכויות אדם״ ריכזו וכינסו ארגון בני ברית׳ אינטרנשיונל פורטוגל ומרכז המעקב הבינלאומי לזכויות האדם בפורטוגל את מאמריהם של 40 צעירים יהודים, מארבע כנפות תבל, על 40 סוגיות שונות העוסקות בזכויות אדם, במטרה לעורר שיח גלובלי סביב נושאים בוערים כמו אנטישמיות, שחיתות, עוני ואי צדק.
הפרויקט המיוחד שכונס לידי ספר דיגיטלי באנגלית ובעברית ובקרוב בשפות נוספות, נחתם בהכרזה המצהירה מה הן זכויות האדם להן זכאי כל אדם באשר הוא אדם – החל בזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי, דרך הזכות למשפט הוגן של בתי משפט בלתי תלויים ועד הזכות לנוע בחופשיות, להתגורר בכל מדינה בה יימצא וזכאותו של כל אדם לאזרחות.
235 שנה לאחר הצהרת זכויות האדם והאזרח של האסיפה הלאומית המכוננת של צרפת שהכירה בפעם הראשונה בהיסטוריה בזכויות האדם הבסיסיות של כל אדם באשר הוא אדם, מוצאים צעירי העולם היהודיים את הצורך לחזור ולעגן את הזכויות הבסיסיות ביותר מתוך הבנה שאלו לא בהכרח מוגנות ומבוצרות, בייחוד נוכח אירועי התקופה.
הפרויקט הייחודי ביקש להשמיע את הקולות של הצעירים החיים בארצות מוצאם ולעורר שיח גלובלי סביב סוגיות כואבות ובוערות המעסיקות את הצעירים במדינות ובקהילות שלהם, עם ובלי קשר למלחמה בין ישראל לחמאס. ״האנתולוגיה הזו לוכדת את הקונפליקטים המעסיקים את הצעירים היהודים בימים אלה אבל גם את הלך המחשבה והרוח הטובה של בני הנוער שלנו שמעצבים את עתיד זכויות האדם של כולנו״, אומרת כותבת הפרולוג גבריאלה קנטרגי, נשיאת בני ברית' אינטרנשיונל פורטוגל.
״ספר זה הוא קריאת השכמה של צעירים יהודים הפזורים בארבע כנפות תבל. על ידי הגברת הקולות הצעירים הללו, אנו מניחים את הבסיס לעולם הוגן יותר", כותב לואיס אנדרדה, נשיא מרכז המעקב הבינלאומי לזכויות האדם בפורטוגל, בפרולוג שלו.
אוסף המאמרים, פרי עטם של הצעירים, מפגיש קולות של בני נוער שחוו והתמודדו עם נושאים בוערים אלה ממקור ראשון. מהרחובות ההומים של לונדון ועד לשדרות ההיסטוריות של מרקש, הסופרים הצעירים מציגים דיווחים פוקחי עיניים החושפים בין היתר את החוסן והנחישות של הקהילות היהודיות ברחבי העולם. כל פרק מתעמק בהיבטים ספציפיים של זכויות האדם והמאמרים בו מנוסחים בקפידה כדי לעורר מחשבה ולהניע לפעולה.
גרשון שטיין, בן 22, מארה"ב, כותב במאמרו כי "אירועי ה-7 באוקטובר שינו את המציאות העכשווית של יהודים ברחבי העולם. משבר החטופים שנוצר כתוצאה מכך, מלחמת ישראל-חמאס וגל האנטישמיות עיצבו את החוויה העכשווית של כולנו".
רומן ז'יגון, בן 27 מרוסיה, כותב במאמרו על השואה כי "זו לא החלה ברצח יהודים. זה התחיל באפליה ותעמולה אנטישמית. בתוך כמה שנים, הנאצים עברו משימוש ב"דיבור של שנאה" למחנות מוות – "מפעלי תעשייה" שיטתיים ואמיתיים שנועדו להרוג אנשים. השואה הראתה לעולם תמונה של התפתחות הרוע״.
משה בוזגלו, בן 30, ממרוקו, מספר כיצד מלחמות ישראל בכלל וזו הנוכחית בפרט משפיעה על חיי השכנות של היהודים עם שכניהם המוסלמים. "אבי וסבי חיו חיים טובים ושלווים לצד שכנינו המוסלמים. שום דבר לא מנע מהם לחיות יחד זה לצד זה. וכך גדלו דורות של אנשים טובים, במשך מאות שנים. הפוליטיקה העולמית והמלחמות שיבשו את הקשרים החיוביים שיצרו אבותינו, והובילה להידרדרות ולנסיבות שליליות ומאתגרות".
הכותב הישראלי שמאמרו נבחר לאסופת המאמרים הוא לירון דויד בטיטו, בן 30, מירושלים, אוניברסיטת בר אילן, בחר לכתוב על סוגיית השחיתות: ״את המאבק הזה יש לקיים על סמך בסיס רציני, לעולם לא בראוותנות ומתוך אינטרסים אפלים שעושים הכול כדי “להעניש” מוסכמות חברתיות, יחסים רגילים בין בני אדם, אפילו סימפתיה ונדיבות. המילה צדק צריכה לבוא תמיד לפני המילה כסף״.
