צילום:
ספורט 5
סנטר? (Jack Gorman/Getty Images) | צילום:
ספורט 5
האמת היא לא מה שהיא הייתה פעם. ההגדרות שלנו לכל דבר משתנות עם הזמנים עצמם, ממושגים פילוסופיים של טוב או רע, דרך מה שנתפס כ"לא ניתן לתיקון" ועד עמדות בכדורסל. ההבדל בין פאוור פורוורד משנות השמונים כמו קורט רמביס לפאוור פורוורד מודרני כמו ג`ייסון טייטום הוא שמיים וארץ.
טייטום, יש לציין, לא בדיוק פאוור פורוורד. הוא אמנם טכנית מתופקד כ-4 בחמישייה של בוסטון, לצד אל הורפורד (או קריסטפס פורזינגיס כשיחזור), אבל בפועל הוא מספר אחד על הפרקט בכל רגע, גם כשהכדור לא נכנס.
הרברט ג`ונס וניקולה יוקיץ` שני סנטרים, אלכס קרוסו ודונובן מיצ`ל שני שוטינג גארדים. התפקוד עצמו שונה וגם הצבתם בעמדה כזאת או אחרת משפיעה על התפקוד שלהם. במקרה שלנו, זה רלוונטי מאוד בקשר לדני אבדיה.
הישראלי של פורטלנד עובר עונת בכורה לא יציבה עד עכשיו, כשאמנם יש מגמת שיפור אבל היה אפשר לצפות ליותר עד כה. מצד אחד, הזריקה חזרה לעצמה במשחקים האחרונים והוא עושה הרבה דברים נכון. מצד שני, הוא לא זורק מספיק, הוא לא קולע מספיק והוא עבר פעם אחת בלבד את רף 15 הנקודות. בשני משחקים אחרים הוא עשה דאבל-דאבל.
אבדיה עבר לספסל, נראה ממנו יותר טוב ומשחק בתפקיד הטבעי שלו, כמעין פורוורד מחליף ולא שוטינג גארד (העמדה בה פתח את העונה). אז מה העמדה הנכונה של אבדיה? יצאנו לגלות.
צילום:
ספורט 5
עושה מה שהוא יודע
המטרה בכדורסל, בסופו של דבר, היא להעלות למגרש את השחקנים שעובדים הכי טוב אחד עם השני. הבלייזרס פתחו את העונה עם אנפרני סיימונס, דני אבדיה, טואמני קמארה, ג`רמי גרנט ודיאנדרה אייטון – שוטינג גארד, שלושה פורוורדים וסנטר.
זה לא עבד. האחוזים שלו היו ברצפה (18.8% מהשלוש לעומת 41.7% מהספסל), חוסר הביטחון ניכר והכדורסל לא היה מספיק טוב. ברגע שהצבע היה צפוף יותר עם ג`רמי גרנט ודיאנדרה אייטון, אבדיה לא הצליח להכנס.
אבדיה במיטבו כשהוא נכנס לצבע עם הכדור. המספרים בחדירות שלו העונה לא מזהירים (7.5 חדירות למשחק, 3.6 נק` ו-0.6 אס` לעומת 8.7 חדירות, 5 נק` ו-0.9 אס` בשנה שעברה), אבל זה מה שהוא עושה בצורה הטובה ביותר על הפרקט ומנצל את המהירות שלו. עם ריווח מספיק טוב מסביבו זה יכול להגמר בסל או באסיסט. שימו לב לשני המהלכים הבאים, שהיו כמעט ברצף והפכו 65:63 ל-65:68. ככה מגיעים NBA.
כשהוא משחק לצד גרנט ואייטון שעומדים בתוך הצבע, זה פשוט לא עובד. הוא לא מקבל את הכדור ומצליח לרוץ, והכדור לרוב מגיע לשחקנים אחרים ופשוט דוחק את אבדיה החוצה.
המספרים המתקדמים, בחסות Cleaning The Glass, מעידים על ההבדל. הנתונים מופיעים בטבלה למטה, אך המשמעותי שבהם הוא כמות הזריקות בטבעת – 31% מזריקותיו כשהוא שיחק לצד שני גבוהים לעומת 41% כשהוא הגבוה היחיד. בוושינגטון, לשם ההשוואה, היה מדובר ב-47% מזריקותיו בעונה הקודמת.
היום מול הרוקטס ראינו את פורטלנד לוקחת את זה לקצה, כשאבדיה תופקד כסנטר למשך דקות ארוכות. החמישייה המוצלחת ביותר של פורטלנד העונה, מבין אלה שעברו את רף 25 הדקות, הייתה עם אבדיה כפאוור פורוורד. המדגם מזערי, אך המספרים מעודדים. כשהוא מקבל את הכדור ובתנועה דברים טובים מתרחשים על הפרקט.
הבלייזרס, בהדרגה, התחילו להבין את זה. הדקות של אבדיה כ"סנטר", כביכול, שינו את המשחק. נגענו בזה עוד בקיץ לאחר הדיווחים על כך שאבדיה העלה במשקלו, ויכול להיות שזה מה שהבלייזרס יעשו – שימוש באבדיה כמעין "סטרץ` פייב", או פשוט כפאוור פורוורד. המשחקים הטובים ביותר שלו בקריירה היו בוושינגטון בלי קוזמה, וזאת הדוגמה להמשך הדרך.
לכן רוב הסיכויים הם שהעמדה הנכונה של דני אבדיה היא פאוור פורוורד או סנטר. בשנים בוושינגטון האשמנו את בראדלי ביל, ראסל ווסטברוק וקייל קוזמה. עכשיו אפשר להאשים את ג`רמי גרנט ודיאנדרה אייטון, אבל בסופו של דבר אבדיה צריך לקחת עניינים לידיים שלו. כשחקן שחתום על חוזה של יותר מ-50 מיליון דולר ושהגיע לפורטלנד כשחקן משמעותי הוא צריך לעשות את זה, והיום הוא עשה את זה.
החסימות שלו מול הבלייזרס היו הדוגמה הטובה ביותר. אבדיה תופקד כמגן טבעת, לא היסס באחד על אחד ועמד קרוב יותר לצבע. ברוב הדקות בהן הוא חסם הוא באמת היה הטוב על המגרש, ובאופן מעניין חסם פעמיים בהתקפות מעבר – משהו לא מובן מאליו, ועדות נוספת למהירות שלו שהיא אולי היתרון היחסי שלו ב-NBA. אבדיה חסם את טרי איסון כשנותרו 20 שניות לשעון ההתקפות ואת ג`בארי סמית` כשנותרו 19.
הדבר המפתיע באמת היה ההגנה של אבדיה על אלפרן שנגון הפיזי, מה שגרם לנו להאמין שהוא יכול לשחק כסנטר. זאת עמדה שיותר מתאימה לו מאשר שוטינג גארד, בטח כשהקליעה לא שם, אך גם לא יכולה להחזיק במשך דקות ארוכות מול כל הענקים שיש למערב להציע. לכן העמדה הנכונה של אבדיה היא 4.5, אם תרצו, מעין פאוור פורוורד בהגנה ורכז בפועל בהתקפה. העמדה הבאה כנראה היא רכז של ממש, לפחות אם יש מסביבו שחקנים שמרווחים ולא חוסמים את אזור הצבע. גם תפקוד כסמול פורוורד סטייל וושינגטון יכול לתרום, אך זה תלוי כמובן בשני השחקנים שלצידו. אייטון וגרנט, כנראה, הם לא התשובה.
אני מאמין שזה הפתרון הנכון עבור אבדיה, וייתכן שהוא יקרה לצד מכונת הריבאונדים דונובן קלינגן, שחקן שיכול לסגור ולתת לאבדיה לרוץ לידו. בתפקיד כזה אבדיה יהיה יותר ה-free saftey בהגנה, משהו שמזכיר יותר את דריימונד גרין, ומקבל חופש, בטח מול שחקנים כבדים יותר. יכול להיות שזאת החמישייה הנכונה גם בהרכב מלא, על חשבון ג`רמי גרנט או אייטון. אני מאמין שנראה את הבלייזרס מעבירים מישהו מהם בפברואר, אבל עד הדד-ליין יש המון זמן.
לכן שאלה אחרת היא מה אבדיה יכול לעשות בעצמו. קצת קשה לו למצוא את עצמו בדקות לצד גרנט, הפורוורד הדומיננטי כביכול, ובטח בדקות שהיו לצד קמארה וגרנט (45- ב-221 דקות עגומות על הפרקט). לצד גרנט עצמו זה יכול לעבוד, בטח אם גרנט יקח תפקיד משני יותר בזמן שאבדיה מוביל כדור ונכנס פנימה, אך בסוף זאת שאלה של הזדמנויות. יכול להיות שאבדיה ימשיך לעלות מהספסל כחלק מההרכב הזה שינסה לשנות משחקים, בזמן שהחמישייה תתבסס על שיידון שארפ, הכוכב הגדול של פורטלנד.
נקודה מעניינת נוספת מבחינת אבדיה יכולה להיות, סטייל פסקל סיאקם בזמנו, היכולת שלו לתקוף מהפינה. אבדיה העונה עם 16.7% בשלשות מהפינה, 2 מ-12 במצטבר, והיכולת שלו לקחת כדור ולתקוף את הצבע דווקא משם יכולה להיות מה שיעניק לו זכות חיים לצד השחקנים האחרים בחמישייה, בטח אם גרנט נשאר בריא ומשחק. בסוף, לפני כל דיוני עמדה, זה מתחיל מאבדיה עצמו.
