הוא מבולבל ונבוך. הוא זועם וממורמר. אלו התיאורים שרווחים באמצעי התקשורת בארה"ב בדבר מצבו של דונלד טראמפ מאז שקמלה האריס הפכה למועמדת הדמוקרטית לנשיאות בעקבות פרישתו של הנשיא ג'ו ביידן.
השדר המצרי איבד את העשתונות בשידור וחשף את האמת על חמאס | צפו
אזרחית רוסיה הורשעה בבגידה בגין תרומה לאוקראינה: זה העונש שנגזר עליה
"האיש (טראמפ) בהלם מוחלט", אמר לי בשיחה שלא לייחוס פרשן בכיר ומוערך בוושינגטון, בעל ותק בכיסוי מערכות בחירות לנשיאות. "הוא אובד עצות. מצב שהוא מאוד שונא".
ה"ניו יורק טיימס" פרסם השבוע מאמר, ליתר דיוק כתבת תחקיר ארוכה, הסוקרת ומנתחת את מעמדו הנוכחי של טראמפ במרוץ לנשיאות. הכותרת היא "הקמפיין של טראמפ מציג: שלושה שבועות איומים". ההערכה המוסכמת על פרשנים בוושינגטון היא שבסיוט המפחיד ביותר שלו, טראמפ לא העלה בדעתו מהפך כה מטלטל, כה יסודי, כה מזיק מבחינתו, כמו זה שנולד ומתעצם בעקבות פרישתו של ביידן וזינוקה של האריס למרוץ כממלאת מקומו.
מה שהכי מפחיד, מביך ומרגיז את טראמפ הוא שתי תוצאות של המהפך. האריס החדירה להתמודדות הנשיאותית את גורם האיכות. את המרכזיות של בעיות וסוגיות חברתיות הנוגעות לחיי היומיום של האמריקאי הממוצע. האריס גזלה מטראמפ את המעמד של כוכב התקשורת של ארה"ב והרחיקה אותו ממנו. שתי התפתחויות שטראמפ איננו מסוגל ואיננו מוכן להשלים עמן.
טראמפ לא רק נבהל מהנתונים שעולים בסקרי דעת הקהל האחרונים שהתקיימו באחרונה, שמראים שהאריס משיגה אותו ואף מובילה בשיעורי התמיכה בה, ועוד במדינות חשובות כמו מישיגן, פנסילבניה וויסקונסין. הוא בעיקר מופתע וזועם מהמספר הגדול, מהנוכחות ההמונית באספות הבחירות שהיא מקיימת לאחרונה.
באסיפה אחת שערכה בשבוע שעבר השתתפו יותר מ־15 אלף איש נלהבים ומריעים. הנשיא ביידן לא חלם, לא ציפה ולא זכה לאספות כה המוניות. "לטראמפ נוספה טרדה שאינה מוכרת לו. בפעם הראשונה בחייו הפוליטיים יריבתו מקבלת סיקור חדשותי רב וממושך יותר ממנו", טוען ה"ניו יורק טיימס". "האריס הביסה אותו במאבק על 'רווח תקשורתי' מהסוג שאינו עולה כסף לקמפיין שלה".
פרשנים בוושינגטון מסבירים כי "טראמפ עסוק יותר בהטחת טענות, ופחות במסרים סמויים ומעודנים. הפוסטים האחרונים שהעלה ברשת החברתית שלו (truth social) חושפים עד כמה הוא המום מהשינוי במרוץ". אפילו טוני פבריציו, הסוקר הראשי של קמפיין טראמפ, הודה בראיון ל"ניו יורק טיימס", ש"האריס קיבלה את המקבילה לתרומה הגדולה ביותר במדיה החופשית שראיתי בכל השנים שבהן ניהלתי קמפיינים לנשיאות".
התפרצויות זעם
התייחסות רצינית בנאומים ובאסיפות בחירות לבעיות חברתיות היא בשביל טראמפ, במקרה הטוב, עניין שולי. מבחינתו, הבעיות והמצוקות של האמריקאי הן אמתלה. ליתר דיוק, דחף בלתי נשלט – לגינויים, קללות וגידופים, תמיד בליווי הנפת אגרוף מאיים שהוא מטיח במועמד היריב או בסנאטורים, מושלי מדינות ופוליטיקאים, שנמנים עם מבקריו ומתנגדיו.
"תומכיו של טראמפ מצפים לכיול מחדש של הקמפיין, לשווא", נטען במאמר ב"ניו יורק טיימס". העיתון מגלה שבמפגשים סגורים שהתקיימו באחרונה, בהשתתפות טראמפ, תומכים ותורמים מרכזיים בקמפיין שלו, החריד טראמפ את הנוכחים בהתפרצויות זעם.
"התפרצויות שחשפו אותו למניפולציות אפילו בקרב בעלי ברית קרובים שלו". העיתון מספר ש"טראמפ הדהים את אחת התורמות העשירות ביותר שלו מרים אדלסון, בטענה שהעוזרת שלה נטלי הארפ התעלמה מהודעות טקסט זועמות שנשלחו אליה בשמו".
יש לציין כי מצבו הקשה של טראמפ במרוץ והנוכחות המחמיאה של האריס בהתמודדות אינם מבטיחים את ניצחונה של סגנית הנשיא בבחירות, והם לא מערערים סופית את סיכוייו של טראמפ להיבחר. רחוק מכך. עם זאת, השינוי במרוץ הביא לכך שהמאבק לכיבוש הבית הלבן קיבל אופי רציני, מהותי, אידיאולוגי ומוסרי יותר.
פרישתו מהמרוץ של ביידן והתמודדותה של האריס העניקו, ליתר דיוק חיזקו, את גורם הציפייה. זה כבר לא מרוץ בין נשיא ישיש, מגמגם, שמתקשה לסיים משפט וצועד לאט, לבין יריב בריא בגופו, פוליטיקאי חובבני, גס רוח, שכל משפט שלו מסתיים בצרור שקרים וגידופים.
אין עוררין על הקביעה שהמרוץ הפך להיות מאבק בין אישה, פוליטיקאית מנוסה ומיומנת, בעלת השקפות ודעות מגובשות בנושאים חברתיים, חובבת עימותים, לבין טראמפ הישן, עם הפה הפעור ושפת הגוף המלחיצה.
עד לעימות הטלוויזיוני האומלל, שחיסל את מועמדותו של ביידן, טראמפ התנהל כמי שהניצחון מונח בכיסו. הופעתו הכושלת של הנשיא בעימות וגל הביקורת והלעג ששטף אותו גם מצד אוהדים, הזינו והעצימו את ביטחונם של טראמפ ותומכיו. השאננות הטראמפיסטית הפכה בשבועות האחרונים לתסכול מעצבן, למבוכה, לחרדה.
גם מי שאינם אוהבים את האריס מודים שנוכחותה במרוץ מהווה הכרח לשקול באופן רציני ביותר במי להצביע. לפי דיווחים באמצעי התקשורת בארה"ב, אומנם בקרב הדמוקרטים יש כאלו שאינם מרוצים ממועמדותה של האריס, אך במקביל, בקרב רפובליקנים ותומכי טראמפ יש כאלו שהאריס מעוררת אצלם עניין מיוחד ותשומת לב, שאף גולשים לכדי שיקול להצביע בעדה.
הקול היהודי
הדיווחים שלפיהם יהודים בניו יורק ובערים גדולות נוטים לאחרונה לנטוש את המסורת של דפוס ההצבעה לטובת מועמדים דמוקרטיים ולתמוך בטראמפ הם כוזבים והזויים. "שטויות", אמר לי בכיר יהודי ותיק בקהילה בניו יורק. "לרוב הגדול והמכריע של היהודים אין שום בעיה, ובוודאי שלא התנגדות, למועמדותה של קמלה האריס".
השינוי במרוץ לנשיאות צריך, ואולי חייב, לעורר מחשבה בקרב ישראלים לא מעטים לגבי צדקת אהדתם לטראמפ. ראשית, טראמפ של היום איננו דונלד טראמפ של פעם. זה נכון גם בגישתו למדינת ישראל ולבעיותיה. בכירים יהודים בקהילה, שחוזרים מביקורים בישראל, המומים מגילויי האהדה לטראמפ בארץ.
"טראמפ כנשיא יהיה אסון לישראל, ולא תופסים את זה בישראל", אמר לי ראש ארגון יהודי שחזר לא מכבר מביקור בישראל. האיש הזכיר את הכרזתו של טראמפ בנאום שנשא באסיפת בחירות של נוצרים. "תצביעו בעדי", צעק טראמפ. "הבחירות הבאות יהיו האחרונות בארה"ב. אחרי בחירתי לנשיא לא יהיו בחירות. ארה"ב תהיה נוצרית". לדברי הבכיר היהודי, "זאת הצהרה אנטישמית. איך יכול יהודי לחשוב בכלל על אהדה לטראמפ?".
גם פרשנויות והערכות המתפרסמות בתקשורת בישראל, שמגדירות את האריס כעוינת לישראל, אינן נכונות, וליתר דיוק, הזויות ומופרכות. אך זה נושא בפני עצמו, הדורש מאמר מיוחד.
