מכל הסקנדלים של קופה אמריקה, דווקא אחד מגוחך, כנראה הכי לא מזיק, תפס את תשומת ליבי. כומר ארגנטינאי שנוי במחלוקת, אמיליו אגוארו אסגאיב, בירך בטקס הפתיחה את הטורניר וקרא לאלוהים וגם לישו "לשמור על הטורניר ועל הבאים אליו". ובכן, אלוהים וישו מקבלים ציון 3 על הטורניר הזה.
זה התחיל מהמגוחך והמשיך אל הלא-מקצועי: המגרשים אולי מתאימים לפוטבול אמריקני, שם אין יחסים אינטימיים בין הכדור והמשטח, אבל לא לכדורגל. וגם ההתפשרות על משטחים של100X64 מטרים במקום ה-105×68 מטרים הנורמלי. המצחיק: שאקירה, נהדרת כמובן, קצת מתחה את הופעת המחצית שלה.
ואז הבעייתי מאוד: קהל קולומביאני תקף את משפחות שחקני אורוגוואי ביציעים, דרווין נונייס עלה ליציע להגן על משפחתו, ואם יורחק אפילו ממשחק כדורגל אחד זו תהיה בושה. ולבסוף מה שבנס לא היה קטסטרופלי: בעיות ארגוניות בגמר, גם במשחקים קודמים, כמעט הביאו לאסון דריסה מסוג הילסבורו.
Darwin Nunez jumping into the stands to protect his family. Insane ❤️ pic.twitter.com/boO46k59ga
— Trey (@UTDTrey) July 11, 2024
האם ארצות הברית נכשלה טוטלית בארגון הטורניר והדבר מעלה חששות לגבי גביע העולם? הנה תשובה לא פופוליסטית – לא.
את הטורניר ארגנה, על אדמת ארצות הברית, התאחדות הכדורגל הדרום אמריקנית. למה הם ולא ההתאחדות הצפון אמריקנית או האמריקנית? זה באמת כישלון של מי שהסכים לכך. מדובר בארגון מאפיונרי לכל דבר. חוץ מהכומר המברך, ההתאחדות הדרום אמריקנית ארגנה אירועים חשובים כמו סיבוב כבוד של נשיא ההתאחדות, אלחנדרו דומינגז, סביב המגרש כשהוא בועט כדורי רגל לקהל בזמן שילדים כמעט נמחצו למוות מחוץ לאצטדיון.
את גביע העולם מארגנת פיפ"א. ארגון מרושע ומושחת, אבל יעיל ביותר בארגון אירוע השיא שלו – המונדיאל. אותו היא תגדיל אל גבולות האבסורד למקסום הרווחים.
אני גולש פה לעניין טכני, אבל פיפ"א מבינה היטב שאין קשר לעובדה שבורוסיה דורטמונד, זניט לנינגרד או מיאמי דולפינס רגילות לארח 60-80 אלף צופים באצטדיון שלהם. הן לא מניחות ש"הן יודעות מה לעשות שם".
במשחקי ליגה עם 80 אלף צופים, אלו אוהדים שנוסעים דורות מאותו הבית באותה תחבורה לאותו כיסא באותו אצטדיון. זה לא דומה בדבר לאוהדים אורחים שמגיעים לעיר זרה, אצטדיון זר, שפה זרה, שער חליפין מוזר. תכפילו את האוהד האורח חסר האוריינטציה הזה ב-70 אלף ותקבלו כאוס מוחלט.
נכון, זה לא פותר מאחריות כמה אוהדים קולומביאנים אלימים מדי, אבל אירופה מלאה אוהדים אלימים מאוד ואתם לא מקבלים אפילו רמז לכך בטורנירים בינלאומיים.
יש לפיפ"א ספרי טורנירים מסודרים. שיטה בדוקה בה אחראים מטעמה, משטרה מקומית, מתנדבים בינלאומיים ומתנדבים מקומיים מוציאים הכל לפועל. בעיני ראיתי את זה עובד בבפוקנג, דרום אפריקה, אזור עם הנהגה שבטית. בקוריאה וביפן, כשהקהל האורח לא מבין מילה או תו מהשפה המקומית. ברוסיה הפוטיניסטית ובגרמניה הדמוקרטית.
זה מה שמרשים: בלי שום קשר לתרבות המקומית, השיטה בדוקה לגמרי. העקרונות המרכזיים? תחבורה ציבורית חינם, הקמת נקודות בדיקה לכרטיסים רחוק מאוד מהאצטדיון, וגם דאגה ארגונית אמיתית לציבור עם הפוטנציאל הבעייתי: והדים בלי כרטיסים.
אז החזרה הגנרלית של מונדיאל 2026 נכשלה, אבל באופן כללי היא לא באמת הייתה קשורה. אולי מלבד הדשא. אל תעיזו לעשות מונדיאל על פלסטיק.
החשש האמיתי והגדול לגבי גביע העולם שיהיה בעיקר בארצות הברית, היה ונשאר משהו שפיפ"א לא יכולה לעשות לגביו דבר. הזכות החוקתית של כל פסיכופט לרכוש נשק.
הסופרבול ומסע הניצחון של הקבוצה המנצחת הוא למשל, אירוע שהאמריקנים יודעים טוב מאד לארגן. ב-2020 היה ירי על מסע הניצחון של קנזס סיטי ללא אבידות בנפש. כעבור ארבע שנים, אותה קבוצה ואותו מסע ניצחון, שוב יריות והפעם הרוג ו-22 פצועים. הסבר? אין. נוצרים לבנים ירו על נוצרים לבנים בעיקר. למה שהירי הזה לא יתרחש על איזושהי קבוצת אוהדים אורחת אחרי ניצחון בעיר כלשהי במהלך המונדיאל?
"אבטחה מוגברת" היא הבטחה ריקה. הייתי בשני אירועי ספורט במקומות מוכי אלימות בימים רגילים. מונדיאל דרום אפריקה ואולימפיאדת ריו. הם עברו ללא בעיה. אבל שם הפשע קשור ישירות לעוני וכוחות הבטחון ידעו היכן יכולות לקרות בעיות. בריו הצבא הקיף את הפאבלות במשוריינים. בדרום אפריקה הועברו חוקי חירום דרקוניים בצד רצון טוב אמיתי מצד האוכלוסיה.
אירועי ירי המוני בארצות הברית הם רנדומליים לחלוטין. את האצטדיונים אפשר לאבטח, אבל אוהדים מ-48 מדינות שונות, קשורות לכמעט כל סכסוך בגלובוס – אלוהים יצטרך הפעם להתעלות.
