רבאק, ארץ נהדרת – אנחנו כבר איוב | ביקורת טלוויזיה

עוד שבוע מחפוף בארצנו, עוד פרק של ארץ. על השולחן הפעם: דאגה לחטופים, זעם על התייקרויות המחירים, שנתיים לממשלה. המערכונים השבוע – מנתניהו ועד סמוטריץ' – חשפו בפנינו את מה שכביכול אמור להיות מאחורי הקלעים. אז מה חשבנו? לא מעט:

מערכון על נתניהו

גל: המערכון על ביבי גרם לי לעקם את הפנים. קשה היה לי לראות שרואים אותו כראש ממשלה שלא רוצה להחזיר את החטופים ושאין לו לב. אבל אולי יש בזה מן ההיגיון של שחיקה מהתפקיד אחרי שנים. אבל לי אישית קשה להאמין שאדם יכול להיות קר ככה. ואולי כך היו הדברים? בהחלט מערכון שיגרום לי לחשוב הרבה אחר כך.

נועם: השבוע במאה ואחת סיבות למה ראש הממשלה לא יכול לעלות על דוכן הנאשמים, ביבי לא יכול היה להעיד בגלל מצבו הרפואי. באמת ובכנות, בלי ציניות, אאחל בזאת רפואה שלמה לכל הפצועים. המערכון הזה גרם לי לתהות אם נשארו בכלל פרות קדושות בחברה הישראלית – אם לא החטופים, אולי המצב הבריאותי של ראש הממשלה? לכסות אותו בשמיכת טלאים צהובים? אבל אז כשבן גביר (חסון) אומר שהוא יכול למשוך את ביבי מ"טרופית המים" ברור לי שגם 120 הנבחרים, בעצמם, איבדו כל צלם ממלכתיות פנימי וחיצוני, והשתמשו במצבו הבריאותי לצרכים פוליטיים. ממש כמו בנושא החטופים.

גל ההתייקרויות

נועם: כשסמוטריץ' (גיה) שרה "ותחלמו להיות איוב" בא לי לצרוח לתוך כרית, או למסך, או למישהו, ולהגיד – ראבק. תחלמו? בלשון עתיד? הרי אנחנו כבר איוב. גם מתגייסים, גם מאבדים, אולי נפצעים, וגם עוצרים בסופר להביא גבינה שהתייקרה אתמול בכמה שקלים. וואלה איוב פראייר לידינו. מערכון מדויק, לצערי.

עמית סגל וגיא פלג

גל: כבר ב-2021 כשארץ נהדרת חיקו את סגל הוא לא חיבב את זה, בלשון המעטה. אולי בגלל זה הם ניסו להיות קצת יותר עדינים. אני אוהבת את זה שאין פרות קדושות, ולמרות שסגל "קולגה" של ארץ – היא לא חפה עליו. גם הפעם, למרות העדינות, הוא הוצג לטעמי בצורה מדויקת. מסגל אני מרגישה שמעיתונאי מוערך ששם את העובדות קצת לפני האג'נדה שלו, הוא הפך את עצמו לסיפור, שזה, מבחינתי – לא לתת כבוד לעיתונאות. אהבתי שארץ קלעו בול והראו את זה, וזה מבלי להזכיר את המימיקות המצוינות והאיפור המוצלח. התוספת עם הטלפון – מדויק. על גיא פלג – תהיתי אם הביאו חיקוי שלו כי התכוונו, או פשוט כי רצו להביא חיקוי "משני צידי המתרס". כך או כך – נהנתי מאוד.

נועם: הפיצוח המדויק של ארץ על עמית נותן ביטוי מדויק לתופעה המודרנית – הקרוס-פלטורם. בתור חובבת מושבעת של המדיום הטלויזיוני המסורתי אחד החטאים המעצבנים של סגל הוא להיות מרוכז בהכל. לכאורה להיות שופר, בזמן שהוא עונה ברצינות לציוצים בפנים חתומות כפרשן באולפן. הקרוס-פלטפורם לא נולד היום, ובכל זאת עדיין פוגע לי במסורתיות של המדיום הכי מנחם וזמין – הטלוויזיה. ואולי, אני סתם מתבאסת שכשאני מצייצת בזמן ארץ רועי בר נתן לא עונה לי בלייב בטוויטר.

חמשת השרים

נועם: להכניס את 5 השרים הגרועים ביותר עם השיר "ווי אר דה צ'מפיונס" החזיר אותי בבת אחת למשפט מבית הורי: "במלחמה אין מנצחים, רק מפסידים". ככה זה באמת מרגיש, 100 חטופים עדיין בשבי והם – אר דה צ'מפיונס.

גל: מסכימה שמדובר במערכון מצוין, ואפשר לחפור ולדוש בכל אחד ואחד מהשרים. דבר אחד אהבתי – השאלות לעידית סילמן. הכניסה שלה לממשלה, הפלת הממשלה הקודמות ומה היא חשה ומרגישה כעת אלו שאלות שצריכים לשאול גם את השרה האמיתית. לצערי, כשהשאלות נשאלות אבל נשארות בחלל הריק – אין מה לעשות מלבד לקבל חיקוי של סילמן בארץ נהדרת, ואולי גם תשובות – גם אם הן לא אמיתיות או מוגזמות. אותו כנ"ל גם לשאר השרים. מציאות כואבת, העיקר שנצחק.

סוף סוף – ביקורת ראויה על האופוזיציה

גל: יאיר לפיד הוצג בתוכנית הפעם כמדבר יותר מאשר עושה – וזה היה הכרחי. הרי מדובר בראש האופוזיציה, והוא מתרכז בנאומים חוצבי להבות במקום אשכרה לראות מה אפשר לעשות כדי להוות קונטרה לממשלה. או כמו שנועם אמרה לי, אם אתה מתעסק במילים – תהיה אקטיביסט. אל תהיה בממשלה. את זה אהבתי שארץ קלטו מבעד להכל.

נועם: בעברית צפונית צחה אומרים: "חיפה לחיפאים, קריות החוצה" – אם אתה נמשך יותר לנאומים מעוררים השראה, תוותר על הכסא בירושלים ותצטרף רשמית לקפלן. עוד באותו הקשר: סליחה, אבל בתור חובבת בדיחות קרש, הבדיחות של הדמות של אמסלם (פיניש) על לפיד לא מצחיקות. וכי למה? כי בפרלמנט שבו מפצחים גרעינים שברור לי שזו רמת השיח, לרדת אחד על השני בפסים אישיים זה לא הכי מאי גולן מירב בן ארי? מצחיק? אולי. עצוב? בטוח. אבל החומר האמיתי בטיקטוק כמו הביף בין גולן לבן-ארי לוקח בפער בדיחות כתובות מראש על לפיד. סורי.

באופן כללי, התוכנית הנוכחית הייתה טובה. ארץ נהדרת יודעת לקלף הכל מכולם ומבלי מניירות. היא יודעת לחשוף את הצדדים שאנחנו מפספסים באנשים, את מה שהם לא אומרים, וגאולה אבן סער או עמית סגל בשני המערכונים הנוכחיים הם דוגמה טובה לזה – הפער בין האנשים שמנסים להראות משהו מסוים, לבין מה שהם מראים באמת. ארץ הצליחו להראות בדיוק את המסרים שהם משדרים ולהעביר את זה בצורה קומית לקהל – ואולי זה מה שהכי חשוב, בטח בתקופה כזאת.