רוכבת אופני הכביש רותם גפינוביץ העפילה בפעם הראשונה בקריירה למשחקים האולימפיים בפריז. בסיומו של הקמפיין האולימפי השלישי שלה, בגיל 32 ולאחר שהייתה כמעט לבדה מול נבחרות שלמות, הצליחה גפינוביץ, בעזרת הרבה נחישות והשקעה, להגשים את חלום הילדות שלה.
"התחרות האחרונה שעשיתי ונצברת לניקוד של האולימפיאדה הייתה אחרי ה-7 באוקטובר והייתי מאוד קרובה לא להגיע אליה בכלל", מספרת גפינוביץ על הדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים. "הרגשתי שאני חיה בעולם אחר, מה הקשר לאופניים ותחרויות? ולמי אכפת בכלל מהאולימפיאדה?"
מי שהתגייס לעזרתה באותו רגע מכריע היה איש העסקים סילבן אדמס, אחד מבעלי קבוצת רכיבת האופניים ישראל – פרמייר טק. "אמרתי לו שאני לא מסוגלת והוא אמר לי תיסעי ותראי לכולם שהם לא ינצחו אותנו. את מתחרה עם דגל ישראל. תראי להם שאנחנו אנחנו לא נישבר ושהטרור לא ינצח אותנו". המילים האלו חיזקו את הרוכבת הישראלית שנסעה לתחרות בצרפת, סיימה במקום ה-16 והצליחה לזכות בנקודות קריטיות האחרונות בדרך להבטחת הכרטיס, כאשר ישראל סיימה במקום ה-44 מתוך 45 הנבחרות שקבלו את הכרטיס לפריז.
איש העסקים הישראלי-קנדי, סילבן אדמס, אחד מבעלי קבוצת רכיבת האופניים ישראל – פרמייר טק (צילום: פלאש90)
"בסוף הצלחתי להוציא תוצאה לא רעה. אבל זאת הייתה תחרות מאוד קשה, בגלל הקונפליקט הפנימי עם התקופה שאנחנו חיים בה היום", אומרת גפינוביץ. "באותו השבוע זה היה לי מאוד קשה, אבל היום בראייה לאחור אני שמחה וגאה שיש לנו את האפשרות לייצג את המדינה שלנו עוד יותר היום מתמיד ואם לא הייתי מתחרה באותה התחרות, לא הייתי יכולה לייצג את ישראל בפריז".
"אני מגיעה להפגנות להחזרת החטופים, החזרה שלהם זה הביטחון שלנו"
מאז השבת השחורה ב-7 באוקטובר מרגישה גפינוביץ שליחות נוספת בחייה, לפעול למען החזרת החטופים "נושא החטופים הוא משהו שמאוד חשוב לי. אני רוצה לקרוא לממשלה שלנו להחזיר אותם. זה דבר שמלווה אותי, החזרה שלהם זה הביטחון שלנו, כל עוד הם שם בעיני אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בתור ישראלים או יהודים. אני מסתובבת עם הצמיד, התיק שלי הוא עם הסרטים והסיכות. כשאני בארץ אני מגיעה להפגנות להחזרת החטופים בכל שבת. ואני מנצלת את ההזדמנות להצטלם עם הסיכה או הדיסקית שהולכת איתי לכל מקום".
איך התחושה להבטיח את הכרטיס אחרי בקמפיין השלישי שלך?
"מרגשת. האמת עד שקיבלתי את ההודעה הרשמית, השתדלתי לא להתלהב מזה יותר מדי. אני יודעת שהובלתי בדירוג והייתי במקום טוב. מצד אחד זה הוריד הרבה לחץ. מצד שני זה מוסיף עוד הרבה מוטיבציה כדי לבנות את החודשים הקרובים כדי שיהיו אופטימליים לקראת היום הזה".
רותם גפינוביץ. "קוראת לממשלה להחזיר את כל החטופים" (צילום: נתי מרכוס)
צבירת הניקוד לקמפיין האולימפי התחילה באוקטובר 2022 ונגמרה ב-17 באוקטובר 2023. כדי להיות מסוגלים לשלוח נציגה למשחקים בפריז, נבחרת ישראל הייתה צריכה להיות מדורגות בתוך 45 המדינות הראשונות. בעקבות הניקוד שצברה בצרפת, סיימה ישראל במקום ה-44 והבטיחה את הכרטיס לפריז.
איך אוספים את הנקודות?
"אוספים אותם דרך תחרויות של האיגוד העולמי. כל תחרות לפי הדירוג שלה. יש תחרויות בעלות דירוג גבוהה יותר עם ניקוד גבוהה יותר ויש תחרויות עם פחות ניקוד. בעצם שנה שעברה אני הייתי כמעט היחידה שהתעסקה בלאסוף ניקוד".
כאשר במדינות אחרות נבחרות שלמו התחרו על צבירת הניקוד, גפינוביץ הייתה צריכה לאסוף את כל הנקודות לבדה. "את האמת הייתי לבד. בסוף בסוף היה את מנהל הנבחרת יובל בן מרדכי והוא עזר לי מאוד. לקראת סיום הקריטריון נסעתי לתחרות בקנדה כדי להביא נקודות חשובות וזאת טיסה קשה. לעשות תחרות אחת ולחזור שלושה ארבע ימים לפני אליפות אירופה. זה דרש ממני להשקיע המון. גם זמן וכוח ולמצוא את אנשים שיסעו איתי ויהיו הנכונים מבחינת מורל ומנטליות שיתמחו בשיגעון הזה".
בתחרות בקנדה גפינוביץ סיימה במקום ה-9 והשיגה נקודות קריטיות במאבק על הכרטיס לפריז "מצד שני זה החלום שלי מ-2010. זה החלום שלי מהילדות והייתי מוכנה להקריב בשביל זה. אני חייבת להודות שאני ברת מזל שיש מסביבי מספיק אנשים טובים, שהסכימו ללכת אחרי השיגעון הזה, אבל זה גם הרבה עבודה לבד".
"הלב שלי בחר אופניים"
גפינוביץ גדלה ביישוב מכבים. בגיל 13 היא הגיעה לחוג רכיבה ומאז התאהבה בענף. "עברתי ל-500 וואט ואז לקבוצת IGP שהיום הוא המועדון שלי בארץ", היא מספרת. במקביל, גפינוביץ רקדה בלהקת מחול עד גיל 15. "הייתי רוכבת בבוקר לפני הבית ספר ואחרי הצהריים הייתי הולכת לרקוד. עד שזה התנגש בין שניהם בין הופעה ותחרות והלב שלי בחר אופניים".
בכיתה י"ב החליטה לקחת צעד נוסף קדימה את הקריירה שלה, ארזה את הכל והצטרפה לראשונה לקבוצה בחו"ל. "הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות ונסעתי באמצע השנה להולנד. הבנתי שמהארץ אי אפשר להיות רוכבת מקצועית, צריך להתחרות באירופה כמה שיותר. נסעתי להולנד לשלושה חודשים".
גפינוביץ מצאה מועדון מקומי בהולנד שמתחרה ברמות הנמוכות יותר. הקשר המיוחד שנוצר עם בעל המועדון שלימים מבחינתה הפך להיות ממש כמו האבא ההולנדי שלה. "באותה השנה הוא, אשתו והבנות שלהם פתחו לי את הדלת והכניסו אותי אליהם הביתה. זה משהו שאין לי מילים להסביר אותו. הצליח להיות שם חיבור מספיק טוב שהם מלווים אותי עד היום. התחרתי בעיקר במירוצים קטנים בהולנד, הייתה לי הזדמנות ללמוד דרך הרגליים".
רוכבת אופני הכביש רותם גפינוביץ. "הייתה לי הזדמנות ללמוד דרך הרגליים" (צילום: ספרינט סייקלינג)
איך מתרחש המעבר בין הקבוצות?
"ענף הנשים משתנה בשנים האחרונות מתמקצע יותר. הוא עדיין מאוד רחוק, אבל מתחיל להתקרב לצד של הגברים. היום יש לי סוכן שיותר מתעסק עם הקבוצות. שהוא גם זה שעשה את הקישור עם הקבוצה הנוכחית האס הבריטית. לפני זה הרבה פעמים הייתי צריכה לדפוק על הדלת או להכיר משהו".
במהלך הקריירה שלה שיתפה גפינוביץ פעולה עם אחת הרוכבת הטובות אי פעם בענף מריאנה ווס ההולנדית, שזכתה שלוש פעמים באליפות העולם במרוץ כביש ופעמיים אלופה אולימפית (בייג'ינג 2008 ולונדון 2012).
האלופה האולימפית מריאנה ווס, בטור דה פראנס לנשים. "היה לי הכבוד להתחרות לצידה" (צילום: AP/Michelle Euler)
"ב-2017 נכנסתי לקבוצה WM3 שזאת הייתה הקבוצה שלה", מספרת גפינוביץ. "היא הרוכבת המעוטרת בענף מכל הכיוונים. השנה היא חגגה מעל 250 ניצחונות. בעיני היא אחת הספורטאיות הכי מעוררות השראה כי היא בן אדם. לפעמים את פוגשת אנשים שהם כל כך מצליחים והאף שהן כל כך גבוה. היא ממש בחורה נחמדה ותמיד עם עצה או אוזן קשבת למה שצריך. בהחלט היה לי הכבוד להתחרות לצידה".
"הייתי מחוסרת הכרה לכמה שניות, הצלחתי לחזור וסיימתי"
ב-2022 גפינוביץ עשתה היסטוריה, כאשר הפכה לישראלית הראשונה שמתחרה במירוץ הכביש המפורסם בעולם הטור דה פראנס. שהגרסה הנשית שלו אורגנה בפעם הראשונה שלו כתחרות רב יומית והוכרזה כתחרות הראשונה של המירוץ.
"זאת חוויה מטורפת. זה מירוץ אופניים מסוג אחר. מכל הבחינות: הארגון, החשיבה ,האוהדים, הקושי, הכל ברמה הכי גבוה שיש. לצד זה יש גם רגעים קשים". נזכרת גפינוביץ שהתרסקה במהלך היום החמישי, אך לא ויתרה התרוממה והמשיכה פצועה עד קו הסיום.
"הייתה התרסקות מאוד גדולה ונפצעתי באוזן. יש לנו מכשירי רדיו עם אוזניה וכנראה שהאוזניה בהתרסקות פצעה לי את האוזן. בנוסף כנראה שפרקתי את הכתף. אני לא יודעת להגיד בדיוק, כי הייתי מחוסרת הכרה לכמה שניות. כאשר עליתי לאופניים שלמזלי היו בסדר. בדקתי את עצמי לראות שהכל במקום וזה קצת הלחיץ אותי, בכל זאת זה דם מהאוזן. כל פצע אחר אני בסדר, אבל משהו מהראש זה קצת מלחיץ. הצלחתי לחזור וסיימתי את השלב. היה לי ממש חתך על האוזן שנכנס פנימה, הייתי צריכה בסיום התחרות לתפור אותו".
אחרי שהדימום נעצר, גפינוביץ נכנסה לנוהל בדיקה שאין לה זעזוע מוח ובסיום הלילה הקשה עלתה פעם נוספת על האופניים בדרך לעוד יום תחרות "היו צריכים להעיר אותי כל שעתיים בלילה, כדי לראות שאין זעזוע מוח. ויום למחרת זינקתי כמו כולם. זה היה שלב מאוד קשה, כי כנראה הגוף חטף קצת יותר ממה שציפיתי, אבל הצלחתי להמשיך להתחרות".
רותם גפינוביץ. "אנחנו לא עוצרות באמצע" (צילום: ספרינט סייקלינג)
איך עושים את זה מנטלית? איך מתחילים את המסלול ביום הבא?
"אני חושבת שזה חלק מהיופי. אין שאלה בכלל. ברור שיש אנשים שעובדים וטורחים מסביב. ונותנים את המילים הנכונות בזמן הנכון. מצד שני התבאסתי שלמחרת סיימתי ממש על מגבלת הזמן וגם שאלתי את עצמי מה אני עושה פה בכלל? אבל אז מסיימת את השלב, את עושה את השיפור שלך, את אוכלת, מתקלחת ועושה את כל הרוטינה של ההתאוששות ואת קמה בבוקר ועושה את זה עוד פעם".
"כי אני פה להתחרות ואני לא פה כדי לבכות על מר גורלי שהתרסקתי וזה ברור שאף אחד בחוץ לא יודע. רק הסתובבתי כמו ואן גוך עם פלסטר על כל האוזן. אבל היה לי ברור שאני לא הולכת הביתה באותו היום. אנחנו לא עוצרות באמצע".
חודש וקצת לפני תחילת המשחקים האולימפיים בפריז הגיעה רוכבת האופניים רותם גפינוביץ לאליפות ישראל. גפינוביץ זכתה בתואר הכפול באופני כביש באליפות ישראל נגד השעון. בזמן שחצתה את קו הסיום הצביעה גפינוביץ על הסרט השחור, שענדה על זרועה במחווה לכבודו של חבר קבוצתה IGP גיא תימור, רוכב נבחרת ישראל, שנהרג לפני כחודש כאשר נפגע על ידי נהג רכב שברח מהמשטרה. האליפות השנה נערכה בצל אבדנו הטראגי של גיא תימור והוקדשה לזכרו.
רותם גפינוביץ מנצחת באליפות ישראל, עם הסרט השחור לזיכרו של גיא תימור
(צילום: רועי קפאח)
"הזכייה הזו היא קודם כל לכבודו של גיא", סיפרה רותם גפינוביץ בסיום האליפות "כשעליתי על הפודיום אני והמשפחה החלפנו מבטים וכל מה שעבר לי בראש זה איך אני שולחת להם אהבה והלוואי שכולנו נצליח לקום מהטרגדיה הזו. השנה הפודיום הוא מערבולת של רגשות, בין חולצה לזכרו של גיא והחולצה לשחרור החטופים, הולך ומתבהר לי כמה אף על פי ולמרות הכל אני אוהבת את המדינה המשוגעת הזו שלנו וגאה לייצג אותה בעולם". כאשר גם את הראיון הזה בקשה גפינוביץ להקדיש לזכרו.
מה בעיניך ייחשב להצלחה בפריז?
"אם אני אסיים בטופ 20, אני חושבת שזאת תהיה הצלחה מאוד טובה. מצד שני באופניים יש מנעד של הצלחות. אם אני אוכל להיות בבריחה של היום, זאת תהיה הצלחה מאוד גדולה. חשוב לי במיוחד היום, לשים את ישראל על המפה, זאת המטרה העיקרית שלי בפריז".
