הזהב האולימפי הראשון שלנו – 25.8.2004
בטוקיו לפני שלוש שנים התרגשנו עם ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם, שזכו בזהב האולימפי. לפני כמה שבועות זה שוב קרה, הפעם עם הגולש תום ראובני, שהדהים בזהב משלו במשחקים בפריז. אבל השבוע לפני 20 שנה מאמנו של ראובני, גל פרידמן, הפך לישראלי הראשון שעלה לראש הפודיום האולימפי, לאחר שהיכה גלים באתונה 2004.
עד לאותו יום של שיוטי המדליות, ואחרי שיעל ארד ואורן סמדג'ה פרצו את תקרת הזכוכית בברצלונה 1992, המשלחת הישראלית הסתפקה בכל פעם במדליה אחת, עשויה ארד. מבחינתנו מדובר בהישג מכובד, ופרידמן עצמו חתום על אחד כזה באטלנטה 1996.
עם זאת, הגולש המנוסה, מעט לפני יום הולדתו ה־29, הבין שיש לו הזדמנות להיכנס לדפי ההיסטוריה של הספורט הישראלי ושל המשחקים האולימפיים – ועשה זאת בגדול.
הוא הגיע לשיוט האחרון בידיעה שכבר הפך לישראלי הראשון שזוכה בשתי מדליות אולימפיות, אבל לא הסתפק בכך. הוא מצא את המסלול הנכון והמהיר מכולם על דגם המיסטרל, כדי להשאיר מאחור בפער הנדרש את יריביו מברזיל ומיוון, והניף את ידיו מייד אחרי קו הגמר, תוך שהוא יכול להגיד לעצמו "אני אלוף אולימפי".
השמעת "התקווה" לראשונה במשחקים האולימפיים היתה מרגשת ביותר. אלכס גלעדי ז"ל העניק לפרידמן את המדליה החשובה מכולן, וגם הזינוק המרשים של שרת הספורט לימור לבנת על הפודיום לא הרס את הרגע היוצא מן הכלל של הספורט הכחול־לבן.
תחילתה של אגדת מיכאל שומאכר – 30.8.1992
ב־11 השנים האחרונות הכותרות על מיכאל שומאכר, נהג המרוצים האגדי, מדברות על מצבו הבריאותי אחרי תאונת הסקי האיומה שעבר. עם זאת, בואו נחזור לימיו הגדולים, כי השבוע לפני 32 שנה ניצח הגרמני לראשונה מרוץ פורמולה 1, בתחרות הגרנד פרי בבלגיה.
הוא היה בן 23, בשנתו הראשונה בקבוצת בנטון האיטלקית, והשליטה במרוצים היתה אז של קבוצת וויליאמס ושל נהגה המוביל נייג'ל מנסל, אך באותו יום "שומי" פרץ את הסכר על המסלול שבו הופיע לראשונה במרוצי הפורמולה 1 שנה קודם לכן בקבוצת ג'ורדן. הוא יחכה שנתיים נוספות עד שיתחיל לספור שבעה תוארי אלוף העולם, פעמיים עם בנטון וחמש פעמים עם קבוצת פרארי, שאיתה הוא מזוהה יותר מכל.
הטריפל המוזהב של הקטר הצ'כי – 27.8.1952
אגדות אולימפיות ובכלל על מסלולי הריצה היו מאז ומעולם, ואחת מהן רשמה הישג מדהים השבוע לפני 72 שנה. זה קרה במשחקים האולימפיים בהלסינקי (שבהם מדינת ישראל השתתפה לראשונה), כשצ'כוסלובקיה הציגה לראווה את אמיל זטופק, שזכה, בצדק, לכינוי "הקטר הצ'כי".
באותם משחקים בבירת פינלנד הצליח זטופק לזכות בשלוש מדליות זהב, בשלוש הריצות הארוכות ביותר. כיאה לכינויו, הוא הגיע לתחנה האחרונה, קו הסיום, לפני כולם, בריצות ל־5,000 ול־10,000 מטר, כשבמרחק האחרון הוא זכה בזהב האולימפי גם בלונדון 1948. לבסוף, תוך שהוא קובע שיא אולימפי, הוא ניצח גם בריצת המרתון, כדי לקבוע הישג אדיר שהפך אותו לחלק מדפי ההיסטוריה של האתלטיקה.
