לכל אדם מוקנית הזכות לדעותיו הוא. שתי קטגוריות מפרידות בין "מותר ואסור" – זהות ומעמד (פרטי או ציבורי) האדם המביע הדעה והפלטפורמה בה משתמשים. כבר מזמן היה צריך להיות מובן לכל שהקדמה הטכנולוגית חיסלה את הפרטיות.
הבנה זו צריכה להיות מוטמעת יותר מכל באנשי ציבור, ואושיות תרבות וספורט נכללים בקטגוריה זו . נראה שגם שון וייסמן הבין זאת, שכן אחרת מדוע מחק אותם פוסטים ולייקים המבטאים ערכים פסולים?
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים – הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" – לחצו כאן
הבעיה היא לא בו – אלא בהם
פורטונה דיסלדורף ידעה על ציוצי העבר של וייסמן, שכן אחרת מדוע מיהרו כל הצדדים (לפי המדווח) להכין הצהרת הסבר והתנצלות? לכשפרצה "הסערה" התורנית של "המוני האוהדים" שהביעו ברשתות החברתיות התנגדות להחתמת הישראלי, הקבוצה התקפלה וביטלה את החוזה. זכותה של הקבוצה לשנות את דעתה. עם זאת, המהירות שבה חל השינוי צריך לעורר דאגה בראש ובראשונה בקרב הציבור הגרמני.
הקלות הבלתי נתפסת של הפליק פלאק לאחור הגרמני יצרה תקדים מסוכן מאוד לעתיד ולא רק בענפי הספורט. המגנים על ההחלטה טוענים כי יש כבר תקדים "מהצד השני" בדמות סילוקו של אנואר אל גאזי ממיינץ בשל ציוצים שכללו התבטאויות אנטישמיות. מה ששוכחים הוא כי אין דמיון בין המקרים, שכן שחקנה ההולנדי (ממוצא מרוקאי) של מיינץ צייץ, הוזהר, התנצל (נניח) ונמחל לו. הוא סולק רק לאחר שחזר על המעשה. שון מנגד מחק כבר מזה זמן מה את ציוציו , אך עובדה זו לא ענינה כל כך את ההנהלה שפחד האוהדים נפל עליה.
האם המחאה אותנטית? קשה לדעת ולבטח להוכיח. עם זאת, תגובה מהירה והמונית כל כך, כשלא ידוע על מרכיב בעייתי משמעותי של אוהדים בעיתיים, מעלה תהיות רבות.
למה זה צריך להדאיג את הגרמנים? שתי סיבות. הראשונה היא כי נקבע תקדים. מהיום כל שחקן שיביע דעה כלשהיא בנושא כלשהוא שאינה מקובלת על האוהדים או הנהלה יהיה בסכנת ביטול חוזה. גם אם המדובר בהתבטאויות מהעבר הרחוק שנמחקו.
הסיבה השנייה היא שהתנהגות הקבוצה מסמלת מגמת ההתנהלות הגרמנית (פוליטית וציבורית כאחת) הנרתעת מלהתמודד עם בעיות מהותיות המתפתחות בחברה הגרמנית בעיקר עקב גלי ההגירה ובעיית הקליטה. גם התפנית המסתמנת לאחרונה במדיניות גרמניה בסוגיית ההגירה והשלכותיה על המצב החברתי- כלכלי – פוליטי, לא בטוח עד כמה יכולה להביא לשינוי המתבקש ובהיקף הנדרש.
לוקחים צעד אחורה
אז למה זה רע לנו? לכאורה, לא צריך להתרגש מההחלטה, שכן גם לפני כעשור בתקופת כהונתי כשגריר כשמצב "המותג" היה טוב בהרבה, נרתעו קבוצות ידידותיות בבונדסליגה מלפרסם אותנו. היו שלל תירוצים , בחלקם ילדותיים, "למה לא". כבר אז נמנעו מלהתאמץ עבור משהו המזוהה עם ישראל, לגביו היה צל צילו של סיכוי שיעורר מחלוקת.
אך גרמניה היא מדינה בעלת חשיבות אסטרטגית עבור ישראל (פוליטית , כלכלית וצבאית). לאורך עשרות שנים היו הקשרים בין המדינות ייחודיים ולאור העבר. מזה כעשור, ישנם גורמים במערכת הפוליטית הגרמנית הדוחפים ל"נרמול" היחסים . יודגש כי במקרה זה נרמול משמעותו שנמוך היחסים לכאלו המתקיימים בין כל שתי מדינות ידידותיות או בעלות אינטרסים.
לדעתי, קבלת ההחלטה למרות צעדים שנקט השחקן וחוסר תגובה ציבורית משמעותית לכך (כפי שניתן היה לצפות בעבר גם בשיאה של חופשת הקיץ) , יש לראותם כהסרת עוד נידבך משמעותי בקיר ייחודיות היחסים שבין שתי המדינות. בסופו של דבר שון נפל קורבן, בנוסף להלכי הרוח נגד ישראל, גם לבעיות פנים גרמניות . זו עוד הוכחה לזיקה המתהדקת שבין פוליטיקה לספורט ולהיפך. המשך יבוא.
יעקב הדס שימש כשגריר ישראל בגרמניה בין השנים 2012-2017, וכן שימש כשגריר ישראל בירדן, באיחוד האירופי ובהונגריה
הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם
