אף שעד יום הבחירות נותרו עוד ארבעה חודשים, הדו־קרב הטלוויזיוני בין הנשיא המכהן ג'ו ביידן לבין יריבו המר והנשיא לשעבר דונלד טראמפ הלילה עשוי להפוך לציון דרך גורלי במרוץ הצמוד בין השניים על המשרה הנחשקת מכל.
טראמפ וביידן בעימות ביניהם ב-2020 \\ רויטרס
איך ייראה העימות הזה? ראשית, צילו האלים של קודמו ב־2020, שהוביל ישירות את ביידן לניצחון, מרחף גם על האירוע הנוכחי שכן הוא הביא לשינוי מובנה באופי המפגש. הפעם הוא יתקיים באופן סטרילי, ללא קהל ובלי שתינתן למועמדים האפשרות להשתלט על סדר היום ולקרוא קריאות ביניים מאתגרות.
מדובר בשינוי שאמור להיטיב עם ביידן, שכל הפרעה עלולה לקטוע את חוט מחשבתו ולפגוע במידת הריכוז שלו, ובכך לחזק עוד יותר את דימויו כנשיא המועד לשגות ולהתבלבל בדבריו. כמו כן, הדבר יקשה על טראמפ להתנהל בספונטניות ותוך אלתורים, יחייב אותו להיות מאורגן ושיטתי בתשובותיו ולהפגין ידע במקום להחצין רגשות ותחושות של תסכול, כעס והתקרבנות.
מעבר למבנה העימות נהנה ביידן מיתרון נוסף: רף ההוכחה לגביו נמוך מזה של טראמפ. כל מה שנדרש ממנו הוא ההוכחה לכך שהוא צלול, קוהרנטי ורחוק מדמנציה, ממש כפי שהפגין בנאומו האחרון לאומה.
נטל ההוכחה על טראמפ כבד הרבה יותר. אף שהוא נהנה כעת מרוב דחוק בסקרים הארציים ומרוב יציב ברוב מדינות המפתח (למעט ויסקונסין), עליו להרגיע במהלך העימות פלחים נרחבים בציבור, ובראשם את המצביעים העצמאיים ואת קהל המצביעות, בעיקר מקרב מעמד הצווארון הלבן בפרוורים. אלה חוששים שמא יממש את איומיו לפגוע באושיות היסוד של הדמוקרטיה האמריקנית ולשבור את מאזן האיזונים שבין הרשויות, ואף ימשיך למנות שופטים אולטרה־שמרניים לבית המשפט העליון.
תזכורת: הרוב השמרני שנוצר בעקבות מינויי טראמפ הוביל ישירות לביטול הפסיקה שלפיה זכות כל אישה לבצע הפלה היא זכות חוקתית. כניסתו של טראמפ בשנית לבית הלבן עלולה להאיץ עוד יותר תהליך זה של פגיעה בזכויות נשים, מיעוטים וקהילות. טראמפ, שיהיה חייב להופיע בעימות בצורה ממלכתית ומפויסת, יידרש להעביר מסר מרגיע שפניו לאיחוי הקרעים בחברה ולא להעמקתם.
גם הרשעתו בפלילים של טראמפ עלולה להעיב על סיכוייו. גם אם השפעתה והשפעת שאר ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו יהיו שוליות, במרוץ צמוד זה יכול להכריע (אם כי אין ספק שטראמפ ינסה לאזן את התמונה באמצעות התמקדות בהסתבכויות של האנטר ביידן, בנו של הנשיא).
מאידך, אין להתעלם מהצלחתו המרשימה של טראמפ לחדור לתוך מעוזים דמוקרטיים מסורתיים ולרכוש את תמיכתם של קהלי יעד דמוקרטיים צעירים, של נתח משמעותי מהקהילה ההיספנית ומהקהילה האפרו־אמריקנית. לביידן שמורים מרבית קולות הקשישים וקולות חברי מעמד הצווארון הלבן (מעמד הצווארון הכחול נותר ברובו בידי טראמפ).
הקלף החזק של טראמפ
עמדותיו הפופוליסטיות של טראמפ בזכות צמצום דרמטי של ההגירה וגירוש מהגרים לא חוקיים ומלחמה נמרצת יותר בפשיעה מקנות לו בסיס תמיכה רחב, שעה שהגישה הדמוקרטית בתחומים אלה מורכבת יותר ועמומה יותר (וכוללת מידה לא מבוטלת של סלחנות וחמלה כלפי מהגרים בלתי חוקיים, בעיקר ילדים).
בדיוק בנקודה זו צפה ועולה סוגיית מלחמת חרבות ברזל כנדבך משמעותי – אם גם לא מרכזי – במערכת הבחירות בכלל, ובעימות הראשון בפרט. שכן כחלק בלתי נפרד ממאבקו ברדיקליזם האסלאמי, בטרור העולמי ובסכנת החדירה של גורמים חתרניים אל הקמפוסים האמריקניים, הכריז טראמפ שוב ושוב על כוונתו הנחרצת לגרש מארה"ב מפגינים אנטי־ישראליים קיצוניים שאינם בעלי אזרחות אמריקנית, ועל דרישתו להכניס כוחות משטרה לכל קמפוס שבו מתקיימות הפגנות בעד חמאס כדי לפזרן.
הזווית הישראלית
עם זאת, לצד תמיכתו הנחרצת במלחמתה של ישראל ובצורך להנחית מהלומה קשה על חמאס, הדגש בהתבטאויותיו של המועמד הרפובליקני היה ונשאר על ההכרח בסיום מהיר של המלחמה בהסדר כלשהו. ביקורתו על ישראל איננה נוגעת אמנם לצדקת דרכה, ומתמקדת בכישלון המהדהד של מערכת ההסברה שלה, אך היא כוללת גם ביטויי אכזבה ותסכול מתפקודם של נתניהו ושל צה"ל על דרך ניהול המערכה.
ייתכן שדגש יתר זה של טראמפ על כישלון ההסברה הישראלית על חשבון סוגיות הליבה (שעליהן הוא ממעט לדבר) נועד למשוך אל צל קורתו אחוז מסוים של המצביעים המוסלמים (בעיקר במדינת מישיגן, הקריטית לניצחון), וזאת על רקע הסיוע הצבאי המסיבי שהושיט ממשל ביידן לישראל, בעיקר בשלביה המוקדמים של המלחמה. ייתכן גם שעמדותיהם של טראמפ וביידן (התומך ללא סייג בישראל, אך לא בהכרח בראש ממשלתה, שבו איבד אמון זה מכבר) יבואו לכלל ביטוי גם בעימות.
הגם שאין מדובר בסוגיית ליבה עבור הציבור האמריקני, נודעת לה חשיבות ציבורית לא מבוטלת הן מבחינת "היחסים המיוחדים" עם ישראל והן מבחינת היקף הסיוע הביטחוני האמריקני בכללותו (טראמפ הניאו־בדלן מסויג מאוד מהיקף הסיוע לאוקראינה, וגם נמנע מלהתחייב לשמור על רמת הסיוע הביטחוני לישראל בטווח הארוך).
פניו, כידוע, מופנות פנימה, אל תוככי המרחב האמריקני. לא מן הנמנע שבמהלך הוויכוח ינסה ביידן, לצד הבעת תמיכה מוצקה באומה הישראלית, לשמר לפחות פלח של האגף הליברלי במפלגתו באמצעות ביקורת על דרך טיפולה של ממשלת ישראל במכלול הבעיות ההומניטריות שנוצרו ברצועת עזה במהלך המלחמה, ועל התחמקותה מהצגת תוכנית מדינית ליום שאחרי.
לא נותר אלא להמתין ולראות אם ייתמר עשן לבן מעל אולפן CNN באטלנטה, שיארח את המפגש הטעון בין שני הטוענים לכתר.
