בשבוע שעבר זכתה שירה האס בפרס השחקנית היוקרתי בפסטיבל הטלוויזיה הבין-לאומי של מונטה קארלו. בכל יום רגיל היינו יכולים לשמוח בשבילה ולעבור הלאה, אבל אחרי 7 באוקטובר – בתקופה שישראל מבודדת ומוחרמת – מדובר בהישג שאסור להקל בו ראש. בזכות שירה האס נזכרנו שאולי בכל זאת יש לנו סיכוי לנצח.
"האמת היא שזה ממש תפס אותי בשוק, זה היה הלם מוחלט", היא מספרת בריאיון ל"אולפן שישי". "בכלל להתקבל קודם כל לפסטיבל בתקופה הזו עם סדרה מהארץ זה נדיר ומיוחד, ועוד לקבל פרס – זה נורא ריגש אותי. גם מעצם הפרס וההכרה, וגם זה סוג של מקרה ש'האומנות מנצחת'. אני לא חושבת ששום דבר יכול לשפר את התחושות ממה שקורה פה, אבל זה נתן איזושהי נחמה ושמחה, אפילו קטנה, להמון אנשים וזה ממש היה מרגש".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
שירה האס היא כנראה המורדת המפורסמת ביותר בעולם. את הפריצה שלה בהוליווד היא חייבת לסדרה ביידיש ולמגפה עולמית: בזכות הלהיט של נטפליקס "המורדת", שכולנו ראינו בתקופת הקורונה, האס הפכה לכוכבת הישראלית המדוברת ביותר בעולם – אחרי גל גדות. "בהתחלה כשקיבלתי את זה, לא הבנתי בכלל שזה לנטפליקס. זה הוצג בפניי כסדרה גרמנית. אני פשוט זוכרת שקראתי את התסריט ואמרתי 'וואו, זה כתוב טוב ואני חושבת שיש לי מה לעשות עם זה'. ואז פתאום זה קרה".
"זה מרגיש לאנשים כאילו זה קרה ביום, אבל גם בתוך התקופה הקצרה הזו שבה זה התפוצץ הייתה הדרגתיות שכזו, מאוד מפתיעה ומאוד מרחיבת לב", היא אומרת. המועמדויות לאמי ולגלובוס הזהב לא איחרו לבוא, וגם הזכייה בפרס האינדיפנדנט ספיריט.
צריך רגע לצבוט את עצמך כדי לדעת שזה באמת קורה?
"כן (צוחקת), בטח, צובטת חזק".
על מגרש הטניס היא אומרת: "אני רואה המון דמיון באמת בין משחק לבין טניס, הוא כל כך דורש את הנוכחות, העיניים על הכדור, אתה חייב להיות בכאן ועכשיו".
אבל נראה לי שבשני המקרים את אוהבת מאוד לנצח.
"מה פתאום? (מוציאה לשון וצוחקת)"
אני חושב על התקופה הנוכחית וכמה מורכב לשחקנית ולשחקן ישראלי לפרוץ ולשכנע את העולם, וגם זה דורש עיניים על הכדור.
"כן, בסוף אתה יכול רק להיות עצמך. אני חושבת שהתקופה הזו, ובכלל תקופות מאתגרות, הן תמיד שיעור בניסיון להיות נוכח, להבין מה בשליטתך ומה לא".
הפריצה הגדולה שלה. שירה האס בסדרה "המורדת" | צילום:
מתוך "המורדת", נטפליקס
"זה הרגיש לי מפחיד"
בשנה שעברה רשמה לעצמה הישג מקצועי מדהים והגיעה לאחת הבמות הכי חשובות בעולם: האס שיחקה באחד התפקידים הבולטים במחזמר "ליל הפתיחה" המדובר, שעלה בווסט אנד שבלונדון. "זה חיוך של ילדה בת 14 מתלמה ילין, שממש לא מאמינה שזה קרה. תמיד מאוד אהבתי לשיר, אהבה שהתחילה אצלי עוד לפני המשחק", היא אומרת.
אלא שההתחלה הייתה מסובכת: סמוך לתחילת החזרות בלונדון פרצה ישראל המלחמה והאס לא הייתה בטוחה בכלל שתהיה מסוגלת לרקוד ולשיר על הבמה. "כמעט לא טסתי, האמת. זה הרגיש לי מפחיד, קודם כל ברמה האישית – באמת פחדתי לעזוב, כמו ילדה קטנה ומפוחדת שרק רוצה להישאר עם המשפחה שלה. גם הרגשתי אשמה עצומה. להמשיך ולחיות ולהעז בכלל לעלות על הבמה ולשיר כשיש אנשים – זה לווה בהמון תחושות, בסוף הבית עולה באש, ככה אתה מרגיש. כל דבר היה קצת מפחיד, גם בדיוק יצאה הסדרה שעשיתי 'הגופה' והיה קצת באזז סביבה והיה פחד שיזהו אותי בלונדון – הטריגרים היו מאוד מאוד זמינים".
פחדת שיזהו ואז מה?
"שיגידו משהו ושיתקפו".
לונדון היא כמו הרבה מאוד מקומות באירופה שהפכו להיות מקומות מאוד מפחידים עבור ישראלים ויהודים.
"בהתחלה נמנעתי לדבר עברית, מצאתי את עצמי באירופה יהודייה וישראלית ומפחדת לדבר את השפה שלי. זה זעזע אותי".
זה פחד במובן הזה כשאת יוצאת מהתיאטרון, בדרך למלון או לחדר שלך את מבקשת אבטחה? מבקשת שמישהו יילך איתך?
"יש אבטחה, יש אבטחה. זה משהו שווידאתי לפני שהתחלתי את ההפקה. אני זוכרת שהייתי מסיימת ורצה מהר. לאט-לאט אמרתי לעצמי 'תקשיבי, את משקיעה קשה, זה תפקיד שיש שיגידו שהוא יפה – קחי על זה בעלות. אי אפשר לתת להם 'לנצח' ולהכתיב את חיינו, אז הייתי יוצאת ונשארת וחותמת ומצטלמת".
"פחדתי לדבר עברית". שירה האס | צילום:
חדשות 12
"התאמנתי חמש פעמים בשבוע"
מלונדון המריאה האס לארצות הברית. בשנה שעברה נודע שהיא תהפוך לגיבורת העל הישראלית "סברה" של מארוול, ותשחק בסרט הבא של קפטן אמריקה. בכך היא מצטרפת למועדון מצומצם של כוכבות ענקיות שגילמו גיבורות על. סברה, מלשון צברית, נולדה כגיבורת על כחול-לבן בספרי הקומיקס בשנות ה-80, וזו הפעם הראשונה שהיא מגיעה אל המסך הגדול.
והאס אומרת: "התרגשתי בטירוף וזו הייתה גם עבודה פיזית מאוד מאוד כיפית ומחזקת, התאמנתי – עכשיו אין לי את זה כבר בשרירים, אבל תצטרך להאמין לי – התאמנתי חמש פעמים בשבוע". תחת מעטה סודיות, היא צילמה בשנה האחרונה את שובר הקופות הבא של מארוול. בחודש האחרון היא נקראה לצילומי השלמה.
כשפורסם שאת נכנסת לנעליה של סברה, נראה לי שהטלפון הראשון והמיידי זה לגל גדות, נכון? כדי לקבל איזה טיפ.
"התכתבתנו והיא גם בירכה אותי. לא פגשתי אותה אגב בחיים לצערי, פנים אל פנים".
עד היום לא נפגשתן?
"לא, אנחנו רחוקות".
כן, אבל עכשיו שתיכן גיבורות על.
"נכון. אני מאוד רוצה להיפגש איתה. באמת הייתה המון תמיכה ממנה, גם בלי להכיר אותי, זה כל כך לא מובן מאליו וזה שיעור בפני עצמו".
ועכשיו את גם נכנסת לטריטוריה שלה.
"די-סי, מארוול, זה שונה", היא עונה בחיוך. "גם בוא, התפקיד שלי מדליק מאוד, אבל זו לא הכותרת של הסרט כמו וונדר-וומן".
מי יותר חזקה? מי תנצח בקרב?
"יש מצב שוונדר-וומן. לא יודעת, כבודה במקומה מונח – ניתן לגל, היא תנצח, וונדר-וומן".
כוחות העל של סברה, ששמה בסרט יהיה רות, כוללים יכולת ריפוי וגלימה שמאפשרת קרב מגע – אבל האס לא מורשית לומר דבר עד שסרט ייצא. גם זה סוג של כוח-על: "אני לא יכולה להגיד, לא יכולה. איזו מין שיחה, איזה מין דיאלוג יכול להיות פה?"
אם עכשיו אני מצליח לחלץ ממך שניים-שלושה פרטים, את חתומה על חוזה שאומר מה?
"סודיות. אני לא זוכרת סכומים, אבל לא כדאי להסתבך".
אם תפרי סודיות, מה יקרה?
"אני צריכה להסתכל בחוזה, לא זוכרת", היא צוחקת, "אבל זה לא טוב, לא בא לי לקלקל את זה, עוד לא, רק התחלתי".
היו גם הרבה התקוממויות וביקורת שאין בינך לבין גיבורת העל הישראלית הראשונה דמיון בכלל, בין הקומיקס לבין איך שאת נראית – המראה, הגובה, השיער…
"הם צודקים, אין דמיון – מה הקשר? לא דומות. אבל לא נלחצתי. ראיתי קצת בתור ילדה סרטים כאלה ותמיד אלו היו אנשים חסונים גבוהים, ופתאום נתנו לי להיות הדבר הזה ואמרתי 'וואו, הלוואי שלי היה בתור ילדה דבר כזה להסתכל עליו'".
לא מורשית לומר דבר עד שהסרט ייצא. האס וגיבורת הקומיקס סברה | צילום:
Axelle/Bauer-Griffin/FilmMagic; marvel
ניצחה את הסרטן
בהרבה מובנים האס הייתה גיבורת על בעל כורחה לפני הרבה מאוד שנים. כשהייתה בת כמעט שלוש חלתה בסרטן וניצחה אותו: אחרי מלחמה ארוכה היא יצאה מכלל סכנה. פגיעה בעמוד השדרה השאירה אותה נמוכה יותר מהתכנון, אבל גבוהה יותר ב-20 סנטימטרים מהגובה שהרופאים העריכו שהיא תגיע אליו.
באופן מובן היא לא זוכרת כמעט דבר מהשנים המורכבות האלה: "אני זוכרת את החדר שהייתי בו, אני זוכרת חולשה כשהייתי על צד אחד והיה קשה לי לשנות לצד שני. אני זוכרת שחזרתי הביתה וקצת התקשיתי ללכת, יש לי תמונות כאלה מתקופות, סצנות בקיצור, רגעים. את ההורים שלי אני מאוד זוכרת, את אימא שלי אני זוכרת איתי".
אני חושב על זה שבתקופה הכי מהותית ומצליחה בקריירה שלך איבדת את אימא שלך.
"כן, הכול כל כך מדמם בכל כך הרבה חזיתות. אני עוד לומדת ללכת בתוך הדבר הזה, אני עוד מרגישה שאני מעכלת את זה בהרבה מובנים. אימא שלי הייתה חולה הרבה שנים, ובשנה וחצי האחרונות הייתה הידרדרות מאוד מסיבית שבסוף גם הסתיימה ב… היינו יחד בזה, זה היה מאוד מחזק, אבל בסוף היא גמרה בהוספיס. ומה אני אגיד? היא הייתה הבן-אדם באמת הכי מדהים בעולם ולא רק כי היא אימא שלי. קודם כל באמת התמזל לי שהיא הספיקה לראות – ב'המורדת' היא הייתה לידי באמי, כיסא לידי בשידור. היא זכתה לראות הרבה דברים מאוד מרגשים, ובהמון דברים היא לא זכתה – אני זוכרת ששיתפתי אותה על מארוול ולא ברור אם היא שמעה או לא".
"אימא שלי הייתה חולה הרבה שנים". שירה עם אימה | צילום:
עמוד האינסטגרם הרשמי של שירה האס
"זה היה חזרה הביתה פתאום"
בשבוע הבא תעלה ביס ובסטינג פלוס "טיפול לילי", שעליה זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר במונטה קרלו. זו הזדמנות כמעט נדירה לשמוע את שירה האס משחקת בשפת האם שלה. היא מגלמת מטופלת צעירה שמתמודדת עם אובדן הורה, תפקיד שמתכתב בלי להתכוון עם החיים האישיים של האס: "זה היה פתאום חזרה הביתה בכל המובנים, נגיד את זה ככה. הייתי רוצה להגיד שזה היה תהליך מרפא ממש".
"זה היה תהליך מרפא ממש". שירה האס ב"טיפול לילי" | צילום:
נטי לוי
אחרי תקופה ארוכה בחו"ל היא כאן, מנסה להשלים פערים ובעיקר להתגייס ולתרום במאבק להשבת החטופים: "אותי זה מזעזע, אני חושבת שאין דבר יותר חשוב מזה באופן אישי".
יש הרבה דיון סביב המחיר – הפסקת המלחמה.
"כן, אני חושבת שזה הכי חשוב, עם יד על הלב – שיחזרו".
להפסיק את המלחמה ולהחזיר אותם.
"להחזיר אותם, כן".
"התאכזבתי מהרבה אנשים שפתאום נעלמו"
כמו כל מפורסם עם קריירה בחו"ל ומספיק עוקבים באינסטגרם, גם שירה האס מצאה את עצמה משגררת את ישראל בעולם: מפרסמת פוסטים, משתפת סטורים ועושה הסברה מסביב לשעון – ולא פעם משלמת על זה גם מחיר. "בחודשים הראשונים זו הייתה 'חוויה' של תמריץ לחרדות, באמת – היו איומים במוות, קללות, גידופים, גם הייתי לבד בלונדון וכל כך היית בתחושה שזה לא פייר. מצאתי את עצמי גם עונה לחלק מהאנשים האלה, ובסוף את עונה לבוטים. כן התאכזבתי מהרבה אנשים שפתאום נעלמו".
שירה האס בתפקידה הראשון בשטיסל | צילום:
yes
לא תמיד פשוט לנקוט עמדה, בטח כשהקריירה שלך תלויה בזה, אבל אחרי 7 באוקטובר היה ברור לה שאין לה אופציה אחרת: "הרגשתי שאני במצב שאני לא יכולה. התייעצתי, כי יש צוות וזו הדינמיקה, אבל זה היה חזק ממני. כנראה שזה לא משנה איזו תשובה הצוות היה נותן".
ואם הסוכנים האמריקנים שלך היו אומרים לך "תעשי את זה, אבל קחי בחשבון שיש לזה מחיר"?
"יש מצב שיש לזה מחיר, הם לא היו צריכים להגיד לי את זה. יכול להיות שיש לזה מחיר, בסדר".
במחיר שלא תקבלי עבודה או שאולי לא יהיו עוד הזדמנויות כמו שקיבלת עד עכשיו, היית עושה את זה בכל מקרה?
"כן, ברור".
בעוד כמה חודשים היא תמריא שוב לצילומי סרט בין-לאומי חדש. בשנה הבאה, אחרי שהעולם יגלה את כוחות העל שלה והקריירה שלה תגיע לשיא נוסף, מערכת היחסים שלנו עם שירה האס תתחיל להתנהל באופן רשמי בשלט רחוק: "אלו לא חיים שגרתיים, זה בטוח. הם דינמיים ודורשים גם ויורים מסוימים, כמו כל בחירה, אבל הם מלאי שפע וחוויות. לא הייתי מחליפה את זה".
איך שומרים על זוגיות ככה?
"שומרים, כשיש לך בן זוג מדהים ותומך".
את לא ממליצה על קשר לונג-דיסטנס?
"אני ממליצה שכל אחד יעשה מה שמתאים לו".
אולי זה כוח העל שלך – היכולת לנהל את החיים האישיים שלך בלונג-דיסטנס.
"בוא נדבר על זה עוד כמה שנים, בוא נראה".
לראות אם זה יעמוד במבחן הזמן?
"זה יעמוד, כן. לומדים כל הזמן בקיצור".
הפכת להיות גיבורת-על בתקופה הכי מסובכת.
"כן, זה על המסך. אני חושבת שזו תקופה שאנחנו צריכים קצת גיבורי על לצידנו ומתוכנו שיעזרו ויצילו ויתכוונו לזה".
טוב, נראה לי שעכשיו כולם בונים עלייך.
"עליי? וואי וואי" (צוחקת).
תחקיר: הדי זעירא. אלעד שמחיוף סייע בלונדון בהכנת הכתבה.
הסדרה "טיפול לילי" תעלה בשבוע הבא ב-yes ובסטינג פלוס.
