הפיגוע הקשה בו נהרגו 3 לוחמים, שינה את הזירה הדרומית ואת תפיסת המוכנות של הכוחות: "למדנו המון. מה שמתחיל בהברחת סמים יכול להפוך ברגע לפח"עי". הגעגועים לנופלים, הביקורות על השירות המשולב – והמרדפים מול המבריחים. סיור בגבול עם מפקד היחידה הטקטית שקיבל אות הצטיינות על תפקודו באירוע
מפקד יט"ר (יחידה טקטית רכובה) פארן רס"ם במיל' ג', הוזעק לשם מביתו שבדרום. על פעילותו באירוע ואומץ ליבו קיבל אות הצטיינות ממפקד האוגדה ואות הוקרה מהמועצה האזורית. כעת הוא מדבר לראשונה: "הוקפצתי לאירוע חריג בלי לקבל יותר מדי פרטים", שיחזר. "התארגנתי על ציוד והתחלתי להתקדם לכיוון, לאחר שזיהו חמוש מזרחית לפילדלפי. ברגע שהגעתי לנקודה תמונת המצב התבררה. כבר היו שני הרוגים, דבר שלא הכרתי. ואז זיהיתי ירי. זו הייתה ההיתקלות הראשונה של הכוחות עם המחבל בשטח. המח"ט הורה: ברגע שתגיע תחבור אלי כמה שיותר מהר. שמעתי את הירי והבנתי באיזה ואדי המחבל נמצא. המח"ט ביקש שאחבור אל הכוח ואסייע לתפעל את האירוע. היו שם מספר חיילים, קצינים וגששים. טסתי אליהם, והם הצביעו לכיוון המחבל. נכנסתי איתם באותו קו מול האיום. מצד שמאל נמצא הגשש שאני מכיר, מימין נמצא אוהד שהוא חפ"ק מח"ט. המחבל היה 200 מטר מאיתנו ופתחתי באש. הוא ירה עלינו ואחרי זמן קצר חטפנו צרור. חטפתי נתזים יבשים של אבנים לפנים, הגשש לידי נפגע ביד, כנראה מסלע שניתז, ומימין אני רואה שאוהד נפגע. הבנו שהוא פצוע קשה. הכוח היה די מבודד מהגבול, והסיוע נמצא רק 3 ק"מ מאיתנו. הבנתי שאני יכול לחלץ אותו, וסימנתי ללוחמים להמשך בירי".
ג' הביא את כלי הרכב שלו לנקודה בטוחה מהירי, ורץ לכוח לסייע לפנות את אוהד. "חילצתי אותו לפילדלפי, התקשרתי למח"ט, שהבין את המצב". כוח רפואי המתין כדי לטפל באוהד, שלא שרד. לאחר מכן ג' הוביל את המח"ט חזרה לזירה, הכוח התארגן ואיגף את המחבל, שחוסל.
כאמור, מאז אותו אירוע הרבה השתנה. "זה שינוי בסדר גודל ארצי", מסביר ג', שהיום נכנס ויוצא מעזה עם כוחות מיוחדים. "את אוהד הכרתי והתרשמתי באותו קרב שמדובר בחייל שמבין את העבודה, לוחם שיודע איך להגיב. כל מי שהיה שם חתרו למגע, כל אחד לפי היכולות והאימונים שעבר". ג' גם מאמן את הלוחמים הצעירים: "ידע של שנים הוא קלף מנצח, וראינו את זה גם ב-7 באוקטובר. אבל הצעירים הם לא דור הטיקטוק. כשהאמת נמצאת מולך בפנים, בכל הדורות ידענו להתעשת. ידענו מה חשוב ומה פחות. וגם הדור הזה יודע לעשות זאת".
סמל עדן אסולין (20), לוחמת בגדוד ברדלס, הייתה חברתה הטובה של סמל בן נון. "הפכנו להיות צמד שלא נפרד, מהטירונות ועד הרגע שנהרגה", סיפרה. "קיבלתי את השיבוץ לברדלס ואני וליה הפכנו לחברות טובות. באותו סופ"ש הוקפצנו מהרגילה לתגבר בקו, לפני שהיינו צריכות לצאת לקורס מ"כים. היא ממש רצתה להיות מפקדת ולצאת לקצונה, להיות הלוחמת הכי טובה. היא הייתה ילדה יפה שמעולם לא התלוננה. ליה דיברה על שירות נשים בקרבי, וחשבה שבנות יכולות להיות פייטריות אפילו יותר מבנים. באותו לילה עברנו אותה בעמדה ודיברנו. היא חשבה שלא יכול לקרות פה שום דבר. אחרי הפיגוע לא הייתי במצב טוב אבל החלטתי שאני לא מוותרת. החוקים פה השתנו. יש יותר סיורים וכוח גדול יותר במרחב. הזירה חמה יותר ממה שהייתה, ואנחנו הרבה יותר מוכנים לאירוע פח"עי".
סג"ם חן חיון (21), חברו של אילוז, יצא לקורס קצינים, אותו קורס שהם היו אמורים לצאת אליו שבועיים לפני הפיגוע. "היינו בלתי נפרדים", סיפר, "חברים הכי טובים. אני בהכשרות והוא בגדוד, בגזרה המבצעית. אני הייתי בבית באותו יום. דיברתי איתו בלילה, והוא סיפר שהוא בעמדה עם חיילת בשם ליה שעכשיו הכיר. היא רצתה לצאת לקורס מ"כים". העובדה שאילוז ובן נון נהרגו באותה עמדה הובילה להערות על שירות משותף של גברים ונשים. "אני מפקד מחלקה עם 20 בנות ו-6 בנים. המקצועיות של הלוחמים והלוחמות זהה. ואפשר לראות את זה בכל מצב. שבוע שעבר יצאתי מרפיח, עם צוות רחפנים, בהן שתי לוחמות שלי. ויש שיווין מלא והשירות המשותף לא פוגע ביכולות המבצעיות והמקצועיות. מאז הפיגוע החטיבה למדה המון. אירוע שמתחיל בהברחת סמים יכול להפוך בשניה לפח"עי".
על אורי סיפר חיון כי "הוא כתב לי משפט שהיום הולך איתי: 'לקום עם חיוך גם כשקשה. זה יעשה את ההבדל'. הוא תמיד חייך, לא משנה מה עבר עליו וכמה היה לו קשה. אם הוא היה יוצא לקצונה אני בטוח שהוא היה קצין נהדר. אבל לעולם יש תוכניות משלו".
סמ"ר מתנאל בן דוד (21), חבר של אוהד, יצא אז לרגל יום הולדתו הביתה. "באותו בוקר רצו שמועות ואמרו חפ"ק מח"ט נפצע. אוהד היה מפיץ שמחה ורצה לטוס אחרי השחרור ולעבוד עם אבא שלו. זה היה קשה לעיכול. התפרקתי ובכיתי. אנשים התהלכו בחטיבה כמו רוחות. אבל החטיבה השתנתה מקצה לקצה. פתאום כל הברחה יכולה להתחיל מסע הרג. הכל השתנה בתפיסה. האזור של פארן מתפרש על שטח ענק. ואנחנו נמצאים בתחרות למידה מול המבריחים. הם נהיים קטלניים יותר מהברחה להברחה, לומדים ומפיקים לקחים. וגם אנחנו".
