מתחקיר של "הניו יורק טיימס" עולה היום (שבת) כי לפחות 41 חטופים נהרגו בשבי – חלקם בידי חמאס, וחלקם בידי תקיפות אוויריות ישראליות. בתחקיר, ניסו להבין מי מהחטופים נהרג ובאילו נסיבות, וחלקו מעלה שאלות נוקבות על הצבא – לאחר שלקח זמן רב עד שביררו מה קרה.
יש לציין כי מתוך 251 האנשים שנחטפו לעזה באוקטובר 2023, יותר מ-130 הוחזרו בחיים עבור אסירים פלסטינים. בשאר המקרים, הצבא הישראלי חילץ את גופותיהם של יותר מ-40 אחרים, שרבים מהם נחטפו לעזה לאחר שנרצחו באוקטובר. עד כה, חמאס העביר שמונה גופות כחלק מהסכם הפסקת האש האחרון. נציין, כי המידע עדכני רק למה שידוע כרגע – וייתכן וייקח שנים להבין מה קרה.
יש לציין, כ-12 גורמים רשמיים אמרו ל"ניו יורק טיימס" כי הצבא ניסה למנוע פגיעה בחטופים, ולאורך המלחמה, קציני מודיעין אספו מידע על כל שבוי וניהלו תיעוד של מיקומו הידוע האחרון.
עם זאת, הצבא לא הצליח לאתר את מקום הימצאם של חטופים רבים, במיוחד בשבועות הראשונים של המלחמה, כשהמידע היה דל והפצצות אוויריות היו בעוצמה הגבוהה ביותר, כך לפי שלושה גורמים צבאיים ששוחחו עם ה"ניו יורק טיימס". לדבריהם, אם לא היה אינדיקציה ברורה למיקומו של חטופים – חיל האוויר ביצע התקפה, כמו בהתקפה על אל-גנדור, עליה נפרט בהמשך.
כאמור, כמה חטופים נהרגו כמעט בוודאות בימים הראשונים של המלחמה, לפני שנחתמה הפסקת אש – כך גם לפי שני גורמים ישראלים שדיווחו ל"ניו יורק טיימס". אבל רבים אחרים נהרגו מאז קריסת הפסקת האש הראשונה הקצרה בנובמבר 2023, והלחימה נמשכה וגבתה גם את חייהם של עשרות אלפי פלסטינים.
מותו של סהר ברוך והתרגיל של חמאס
הצבא הישראלי סירב להתייחס לנסיבות הספציפיות שבהן נהרגו בני הערובה בפני "הניו יורק טיימס", אך אמר בהצהרה כי ביצע פעולות עם אמצעי זהירות רבים שננקטו כדי להגן על השבויים.
בתחקיר הועלה מקרה כואב שקרה בלילה אחד בדצמבר 2023, כשחוליה של קומנדו ישראלים חשבה שהם על סף חילוץ של נועה ארגמני –כ כך לפי הדיווח של חדשות 12 בשנה שעברה. החוליה הסתערה על מחבוא של חמאס בעזה, בציפייה למצוא אותה בחדר נפרד מהשובים שלה, כך לפי שלושה גורמים ישראלים ששוחחו עם הניו יורק טיימס. במקום זאת, הם מצאו את עצמם בקרב יריות עם חמושים של חמאס. נועה, שחולצה חודשים אחר כך, לא נראתה באופק. מבלי שקציני המודיעין הישראלים ידעו, נראה כי חמאס החליף אותה בבן ערובה, סהר ברוך, לדברי הגורמים.
סהר ברוך נהרג באש צולבת, שפצעה גם חיילים ישראלים – אמרו הגורמים ל"ניו יורק טיימס". לא ברור אם סהר, שנחטף בשבעה באוקטובר, נהרג מאש צה"ל או מחוטפיו. חמאס פרסם מאוחר יותר סרטון של גופתו, שעדיין נמצאת בעזה.
שבעה הוצאו להורג, ארבעה נהרגו בתקיפות ישראליות
לפי תחקיר הטיימס שהתבסס על גורמים ישראלים וממצאי חקירות, שבעה חטופים הוצאו להורג על ידי שוביהם כשהחיילים הישראלים התקרבו. ביניהם איתי סברסקי, כרמל גת, עדן ירושלמי, הרש גולדברג-פולין, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי, אורי דנינו. לפי טענת הצבא, השישה נרצחו בחודש פברואר בעת שהצבא פעל באזור.
לפי הדיווח של הניו יורק טיימס, ארבעה חטופים נוספים מתו בתקיפות אוויריות ישראליות, על פי גורמים ישראליים וממצאי חקירות צבאיות ששוחחו עם ה"ניו יורק טיימס". עם זאת, מבדיקה של נסיבות מותם של חלק מהשבויים עולה כי מסתמן כי המספר לא מדויק וייתכן שהוא גבוה יותר – נזכיר כי כבר בעת שחולצו גופותיהם של שבעה חטופים – אלכס דנציג, יורם מצגר, אברהם מונדר, חיים פרי, יגב בוכשטב, עמירם קופר, ונדב פופלוול, הודיעו בצבא כי לא ניתן לקבוע ממה חלקם נהרגו, האם מתקיפה צה"לית או כי שוביהם רצחו אותם, אך ניתן לקבוע כבר כי חלקם נהרגו בעקבות תקיפות צה"ל. מאוחר יותר נודע כי אלכס ויגב נהרגו בזמן פעילות צה"ל בחאן יונס. עוד נמסר כי הארבעה: חיים פרי, יורם מצגר, עמירם קופר ונדב פופלוול, נהרגו יחד באותן נסיבות בעת שהוחזקו בשבי.
פורסם כי גם יוסי שרעבי, שאחיו אלי שרעבי חזר בעסקה לאחרונה, נהרג בסבירות גבוהה מתקיפה ישראלית – לאחר שצה"ל תקף מבנה סמוך, והמבנה ששהה בו קרס. בינואר האחרון בצה"ל סייגו את הפרטים ומסרו כי לא ניתן לשלול באופן מלא כי זה לא נרצח על ידי חמאס, וכן הוסיפו כי התקיפה התבצעה תחת "נהלי האישור התקינים".
במקרה נוסף, נזכיר כי הצבא הודיע שרון שרמן, ניק בייזר ואליה טולדנו נהרגו בפעולה ישראלית. אמו של רון שרמן נאבקה מול הצבא במשך חודשים כדי שתיחשף סיבת מותו, ובמהלך המלחמה גורמים מטעם כוחות הביטחון לקחו את האבן לזכרו מבית הקברות – לאחר שכתבה עליה כי בנה הופקר. אמו שבה וטענה כי הוא הורעל לאחר ששהה במנהרה יחד עם בכיר חמאס, אל-גנדור, וזאת לאחר שגורם ביטחוני שהתראיין אמר כי "במידה ונגלה ויש חטופים לצד בכירי חמאס – תהיה החלטה קשה כיצד לפעול".
במקרה מצער נוסף, שלושה חטופים נהרגו על ידי חיילים ישראלים שטעו לחשוב כי הם חמושים פלסטינים. אלון שמריז, יותם חיים וסאמר אל-טלאלקה. מתחקיר של ה"טיימס" עלה כי אחד מהם נורו למוות באש צולבת.
מותם של 26 חטופים – תעלומה
לפי הניו יורק טיימס, הנסיבות סביב מותם של 26 אחרים נותרו לא חד משמעיות. בחלק מהמקרים קיימות טענות סותרות. במקרה של משפחת ביבס, לדוגמה, בחמאס נמסר כי השלושה נהרגו בתקיפה ישראלית, אך הצבא הישראלי מסר כי הם נרצחו. ד"ר חן קוגל, מנהל המכון הלאומי לזיהוי פלילי בישראל, אמר בהצהרה כי אין ראיות כי הם נהרגו בהפצצה, ודניאל הגרי טען בהצהרה כי שירי ביבס, אריאל ביבס וכפיר ביבס נהרגו בידיים על ידי שוביהם.
במקרה אחר, אריה זלמנוביץ' שנחטף מקיבוץ ניר עוז, שהה לצד החטוף שחולץ, פרחאן קאדי. קאדי העיד כי תחילה נלקח לדירה ושם ראה את אחד מחבריו לשבי גוסס למוות בעוד המחבלים מצלמים זאת. עופרה קידר בת ה-70 שנחטפה לעזה בשבת השחורה של השבעה באוקטובר נרצחה בשבי החמאס, כך לטענת הצבא מחודש דצמבר 2023. בדצמבר 2023 הודיעו בצבא כי החטופה ענבר היימן בת ה-27 מחיפה, נרצחה בשבי חמאס. היא נחטפה ממסיבת "נובה" בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר. הצבא טען כי נרצחה בשבי. גיא אילוז, כך הודיע צה"ל, נרצח בשבי בדצמבר 2023. אוריאל ברוך, נחטף מאזור מסיבת הנובה – במרץ נודע למשפחתו כי נרצח. אוריאל נראה בסרטון של חמאס כשהוא שכוב על הרצפה עם הפנים הצידה וקפוצ'ון מכסה לו את הפנים ולאחר מכן יש עוד כמה סרטונים מהמקום, בהם רואים את הרכב עם גופות, אך הוא לא נמצא שם ואין דם במקום שהוא שכב קודם על הרצפה.
המשפחות זועמות
"הממשלה רימתה את הציבור בכך שצמצמה את הסיכונים שהמלחמה היוותה לבני ערובה", אמרה מרב סבירסקי אחותו של איתי, ל"ניו יורק טיימס". אחיה שרד תקיפה אווירית ישראלית רק כדי להיות מוצא להורג על ידי שובו חמאס ימים לאחר מכן, לפי שלושה פקידים ישראלים. "החוטף רצח את אחי. אבל הסיבה שהוא ירה בו הייתה המערכה של הצבא", הוסיפה סבירסקי.
כמה קרובי משפחה של בני הערובה מאשימים את חמאס בלבד במקרי המוות הללו. בעלה החטוף של נירה שרעבי נהרג בתקיפה אווירית ישראלית, לפי חקירה צבאית. היא אמרה בראיון שחמאס אחראי בסופו של דבר "כי לקחו אותו ושמו אותו שם".
כשישראל פגעה במרכז פיקוד תת-קרקעי של חמאס בנובמבר 2023, במתקפה נהרגו שני מפקדי חמאס, כולל אחמד אל-ג'נדור, בכיר חמאס שהיה חלק מהטבח באוקטובר. חודש לאחר מכן, צה"ל שסרק את מקום התקיפה גילה גופות של שלושה קורבנות בשוגג: ישראלי שנחטף מפסטיבל מוזיקה ב-7 באוקטובר ושני חיילים שנתפסו בבסיס צבאי סמוך – רון שרמן, ניק בייזר ואליה טולדנו.
לאחר שבסופו של דבר הגיע למסקנה במרץ 2023 שהתקיפה, הצבא לא הודיע לקרוביהם במשך חודשים, לפי שני גורמי הגנה. הצבא סירב להגיב על התקרית. בינואר 2024, הצבא איפשר לקרובים לראות דו"ח פורנזי, שנבדק מאוחר יותר על ידי ה"טיימס", המצביע על כך שהגברים נחנקו מגזים מזיקים.
מעין שרמן, אמו של רון, החלה במהרה במסע פומבי ללחוץ על הצבא להודות שהגזים נפלטו במהלך פיצוץ שנגרם מטיל ישראלי. רק בספטמבר הודה הצבא שהגברים נהרגו באחת מהתקיפות האוויריות שלו. לא נחשפה את סיבת המוות המדויקת.
חיפוש אחר סינוואר וששת השבויים שנרצחו – "חיפוש סינוואר קיבל תעדוף גבוה" | טענה ב"טיימס"
בסוף אוגוסט התקדמו כוחות הקומנדו ישראלים דרך עיירה בדרום עזה, בתקווה למצוא את המנהיג העליון של חמאס בעזה, יחיא סינוואר, לפי חמישה גורמי ביטחון ישראלים ששוחחו עם הניו יורק טיימס. בזמן שהם חיפשו אחר סינוואר, הצבא הישראלי העריך שיש חטופים שייתכן ונמצאים במנהרות באותה שכונה. הקומנדו אישרו את נוכחותו של לפחות בן ערובה אחד ב-27 באוגוסט, כאשר גילו שבוי חי, פרחאן אל-קאדי, ערבי ישראלי, במנהרה.
מחשש שנוכחותם עלולה לסכן בני ערובה אחרים, הכוחות הפסיקו בתחילה את משימתם, על פי חקירה צבאית. כך, האזור כבר סומן בעבר כמוגבל לפעולות במפות צבאיות, שנבדקו על ידי ה"טיימס". שלושה גורמים רשמיים אמרו כי בפעילות באזור סיכן הצבא את חייהם, שכן חמושים קיבלו הוראה להרוג שבויים.
אך בסופו של דבר הצורך למצוא את סינוואר קיבל עדיפות גבוהה יותר, לדברי ארבעה גורמי הגנה ששוחחו עם העיתון. וכן, לאחר הפסקה של יום, הקדימו אנשי הקומנדו ב-28 באוגוסט את החיפושים שלהם. ב-31 באוגוסט, במקום סינוואר, גילו אנשי הקומנדו את גופותיהם של שישה בני ערובה שנורו, נהרגו וננטשו במנהרה צרה – כך לפי הדיווח של הניו יורק טיימס.
חמאס הוציא מסרים סותרים זמן קצר לאחר התקרית – פקיד אחד האשים את ישראל בהרגתם, בעוד אחר הציע בתוקף שהם נהרגו על ידי לוחמי חמאס. החקירה הצבאית הגיעה מאוחר יותר למסקנה כי הם נהרגו על ידי השומרים שלהם כשהכוחות הישראליים התקרבו.
סינוואר נהרג בסופו של דבר ב-16 באוקטובר, לאחר שחייל זיהה אותו ככוח חשוד וירה – אך רק לאחר מכן זוהה כי אכן היה מדובר בסינוואר.
24 חטופים שלא נהרגו – נותרו בשבי
מתוך 59 בני הערובה שעדיין מוחזקים בעזה, ממשלת ישראל מסרה כי רק 24 מהם בחיים. הפחד וחוסר הוודאות לגבי גורלם נצרבו בתודעה הלאומית. בסוף פברואר, אלפי ישראלים עמדו לאורך מסלול הלוויה של שירי ביבס ושני בניה הקטנים, אריאל וכפיר, שנחטפו במהלך מתקפת חמאס על ישראל ונהרגו בעזה. רבים החזיקו שלטים שעליהם נכתב "סליחה", התנצלות על כך שלא עשו מספיק כדי להצילם.
למרות שישראל וחמאס כמעט הגיעו להסכם הפסקת אש נוסף ביולי, השיחות קרסו, ונדרשו חמישה חודשים נוספים להגיע להסכם, שהיה דומה במידה רבה לזה שנדון בקיץ. יריביו הפוליטיים של נתניהו וחלק מקרובי בני הערובה אמרו כי חודשי הלחימה הנוספים, אף שהחלישו את חמאס ואת בעלי בריתו בלבנון ובאיראן, הובילו למותם של יותר בני ערובה ולבסוף לא הצליחו להביס את חמאס.
"יכולנו להחזיר הביתה יותר בני ערובה — מוקדם יותר ובמחיר נמוך יותר", אמר יואב גלנט, שר הביטחון של ישראל עד נובמבר, בראיון טלוויזיוני בחודש שעבר. בעוד שמשרדו של נתניהו סירב להגיב, הוא טוען זמן רב כי חמאס אשם בכישלון השגת הפסקת אש. "רק לחץ צבאי מתמשך, עד לניצחון מוחלט, יביא לשחרור כל בני הערובה שלנו", אמר ראש הממשלה בשנה שעברה.
בצה"ל הוסיפו כי הצבא "מביע צער עמוק על כל מקרה שבו בני ערובה נהרגו במהלך שביים ועושה כל שביכולתו כדי למנוע מקרים כאלה". הצבא גם אמר כי הוא מעדכן באופן קבוע את משפחות בני הערובה על מצב יקיריהם.
