בתוך שעתיים מפרסום הפוסט על חיסול יחיא סינוואר ביוזר הרשמי של צ.ה.ל ברשת X (טוויטר) הוא צבר k84 לייקים. למחרת הוא כבר הגיע ל-150k, היום הוא כבר כמעט 170. הפרטים אודות המרדף, החיסול ואופן ההבנה במי מדובר פורסמו מאז בהרחבה וכללו גם סרטונים שממחישים עד כמה הטרוריסט היה רדוף.
בקצרה נחזור על הדברים: כוח ביסל"ח זיהה דמות חשודה שנמלטה. ירי שביצע כוח צה"ל פוגע ביד של הדמות. במהלך המרדף אחריה, המ"מ זיהה כתם דם טרי בפתח המבנה. עוד התברר כי סינוואר נכנס למבנה והסתתר בו, הכוח פתח לעברו בירי ממקלעים וטנקים. סריקה למחרת בבוקר חשפה את הגופה שמאוחר יותר זוהתה באופן וודאי כגופתו של מנהיג החמאס. לצד הגופה נמצאו גם שטרות כסף ישראלי בסכום של 40.000 ₪, ת.ז, דרכונים, נשקים ופריטי מודיעין איכותיים. בנוסף לסינוואר חוסל גם במקום גם מג"ד תל אל-סולטן ברפיח, מחמוד חמדאן.
Eliminated: Yahya Sinwar.
— Israel Defense Forces (@IDF) October 17, 2024
הוזמנתי היום (ראשון) לסייר במרחב תל סולטאן ברפיח בו הוא חוסל, בנקודה על המפה שהיא עוד תיזכר גם כאחת מנקודות התפנית בלחימה. בדרכנו ליעד חיילי הניוד שלוקחים אותנו, מתארים תחושות של סגירת מעגל. אחד מהם מציין: ״לפני שנה היינו בשדרות תחת מטחי טילים. היום, חיסלנו את סינוואר ואנחנו נוסעים לנקודה בה חוסל מנהיג חמאס והם אפילו לא מסוגלים לירות רקטה אחת״.
אנו נוסעים על ציר פילדלפי אותו סלל צה"ל עד לתל סולטאן. כדי לקבל מושג עד כמה הציר סלול ומסודר נציין שמעבר לאספלט, הוצבו שם גם תמרורים ולצד הכביש מתבצעות עבודות בנייה של תשתית לכבישים נוספים. זה כשלעצמו לא מותיר מקום לספק, צה"ל כאן כדי להישאר לתקופה לא מבוטלת.
גורמי ביטחון יודעי דבר ציינו לאחר החיסול כי צה"ל ושב"כ ביצעו במרחב פעולות מיוחדות, שהן בתוספת הפעלת לחץ צבאי הביאו את סינוואר לתחושת נרדפות וחייבו אותו להיות בתנועה מעל ומתחת לפני השטח. הוא ככל הנראה נע בטירוף בעקבות הלחץ של אוגדה 98 ממחסה אחד בחאן-יונס, למחסה אחר (ואולי יותר מאחד) ברפיח. אוגדת עזה בפיקודו של תא"ל ברק חירם שהפעילה מכבש לחץ משלה במרחב רפיח וציר פילדלפי, היא זו שגרמה לו לפרפר בשבועיים האחרונים לחייו במרחב המסתור האחרון אליו הגיע.
יוסי אמרוסי, בכיר שב"כ לשעבר הסביר בשבוע שעבר: "בימים האחרונים הצטמצם מוקד הפעילות של הכוחות לתוואי מסוים, לאור מודיעין מהשב"כ על פירים חשודים ואיתורים שעשויים להצביע על המצאות בכירי חמאס במקום, כולל האפשרות שמדובר בסינוואר".
קו אחד מחבר בין ההתמדה, הנחישות והיסודיות שהן אלה שהביאו לכך שרב המחבלים ניצוד שנה לאחר שחגג את הטבח, לבין הסלילה של הכביש בציר פילדלפי. קו צלול ובהיר שמדגים שהדרך להשיג את מטרות המלחמה – היא להיות נוכח בשטח האויב ולסרוק אותו מטר על מטר.
דגל ישראל מתנוסס בגאווה היום על המבנה שבו חוסל סינוואר. המבנה אינו יוצא דופן, בחלקו נחרב, כמו רוב המבנים ברצועה הארורה הזו. שכונת תל סולטאן זו הפינה הכי מרוחקת של חמאס מישראל, 14 קילומטר מהגבול. לא מפתיע שהמסתור שלו נמצא פה, המנהרה בה נרצחו ששת החטופים: הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת, מרוחקת 300-400 מטרים מהמבנה שאותו באנו לבחון. ידוע שיש באזור עוד תשתיות מחבלים ולא ניתן לפסול את האפשרות שיש באזור גם חטופים.
אל"מ סיוון בלוך מפקד חטיבת ביסל"ח פותח ואומר: "אנחנו הפיינל, אבל הקרדיט הוא לכל צה"ל". בלוך מסביר שכוחותיו נפרסו להגנה ובתוך כך הם מבצעים משימות התקפיות, לרבות מארבים. האירוע התחיל באחד מהמארבים שהכוחות שלו פרסו, "חייל עירני מאוד זיהה תנועה חשודה והקפיץ את הכוחות", הוא אומר.
לבלוך חשוב לספר כי בפעולה השתתפו חיילים המשקפים את המגוון הישראלי. גששים בדואים מילואימניקים מגדוד הסיור המדברי שהיו עם הכוחות זיהו עקבות ועוד ועוד אינדיקציות לנוכחות המחבלים בשטח. בהתקלות השנייה מול המחבלים נפצע צנחן דרוזי חניך בקורס מכ"ים. הוא מחמיא לעקשנות של לוחמיו ולמקצועיות שלהם ועל כך שיישמו "את כל מה שמלמדים אותם בקורס מכ"ים".
המחשבה שמדובר בסינוואר, עלתה בבוקר למחרת ההתקלות מעיון בתמונות מרחפן ששוגר לתוך המבנה. בלוך משתף שהם העלו את הסברה הזו כי הגופה דמתה למבוקש. אולם, גם כשדיברו על כך בינם לבין עצמם, עדין לא האמינו. הם העבירו את המידע הלאה ומשם הכול היסטוריה. כשבלוך והמג"ד עלו למעלה לבחון את הגופה בעצמם, כבר לא היה מבחינתם ספק.
אך הזירה המשיכה לגעוש גם אחר כך ולא רק בשל ההתרגשות על החיסול של מנהיג חמאס. בלוך אומר שהיו עוד מחבלים במרחב, שמארבים הצליחו לטפל בהם, אך זאת הסיבה שאנו העיתונאים שהיינו אמורים להגיע לזירה כבר ביום שישי, כניסתנו נדחתה להיום.
אוהד יוגב, הוא איש מילואים, בחפ"ק הסמח"ט של חטיבת ביסל"ח. זה הסבב הרביעי שלו בעזה מאז תחילת המלחמה. הוא מבסוט מכך שהייתה לו הזכות לקחת חלק בחיסול של סינוואר, אך מוצא לנכון להזכיר את החברים שכבר לא איתם, חברים מהגדוד ומהחטיבה שנהרגו. הוא מאמין ש"הם מסתכלים עליהם מלמעלה בגאווה גדולה".
הוא גם מזכיר את האירוע בו לוחמים מהחטיבה הרגו בשוגג את שלושת החטופים אלון שמעריז, יותם חיים וסאמר אל-טלאלקה. יוגב מברך על כך שהחטיבה ידעה להרים את עצמה כדי להגיע לרגע בו פגשה פנים אל פנים את רב המרצחים ולהכניע אותו. הוא מבטיח: "אנחנו ממשיכים בכל הכוח אל המשימות הבאות שלנו".
חיילים שפגשנו מתארים שאמנם הייתה שמחה אבל לא חגיגות. הם מסבירים:״אנחנו מנותקים ממה שקורה בחוץ, לא היה זמן לחגוג, היינו במארבים כל הלילה״. לסיכום הם מצהירים: ״סינוואר זה אירוע גדול, אבל יש עוד הרבה עבודה, אנחנו פה בשביל זה״
