לטורי "הקברניט" הקודמים:
מי שמכיר את ההיסטוריה הזירתית במזרח התיכון יודע שהפצצה היא לא פיתרון; אולי תשבש קצת את השגרה של צבא הטרור התימני, תרגיז את האויב ותשמח ישראלים נציים – אך החות'ים לא יפסיקו לירות.
גם חיסולי בכירים לא יעזרו פה; המחבלים האלה הורגים אחד את השני לעיתים קרובות.
הירי ארוך הטווח מהשטחים החות'יים בצפון המדינה צפוי רק להתגבר, וזה לא בגלל איזה אגו חות'י שיחייב אותם להגיב על ההפצצה האחרונה של חיל האוויר, שהשמידה רכיבים בתחנות כוח, בנמלים ובשדה תעופה במדינה. התגברות האש נועדה לשרת צורך הרבה יותר חשוב מנקמה: כסף.
איראן עבדה שנים רבות והשיקה לה צי של ספינות-פרוקסי; מיליציות חזקות בכל קצוות המזה"ת. ואז באה ספינת-חמאס וגררה את כל היתר לסערה אדירה שהטביעה גם את חיזבאללה, סוריה והניסה את המיליציות בעיראק.
מי נשאר? החות'ים, שהפכו בבת אחת לצבא הפרוקסי הכי גדול, חזק ויציב של איראן, וכל עוד ימשיכו לירות ולסכן את ישראל יוכלו בקלות לדרוש ולקבל את התקציבים שהתפנו לחמינאי עם קריסת המיליציות האחרות.
אז מה מיוחד בנשק ארוך הטווח של החות'ים, ובמערכים שמפעילים אותו? אילו מהשיטות שהפעלנו בהצלחה נגד שאר אויבינו בשנה האחרונה עדיין רלוונטיות מול היריב המסוכן והמשונה הזה, וכיצד יוכל צה"ל לנטרל את הזרוע הארוכה שלו?
הבה ננתח ביחד. לפני הכל, נבין איך בנויים מערכי אש ארוכי טווח אצל אויבינו – בין אם מדובר ברקטות כבדות או בטילים בליסטיים לדגמיהם, כל מערך יכלול מפקדה שתקבע מתי יורים, כמה ועל מה; משגרים נייחים וניידים; ודרג לוגיסטי שדואג לאחסנה, תדלוק טילים כשצריך, וכמובן משלוחי תחמושת כשנגמר. על הנייר, כל אחד מהרכיבים הללו חיוני לביצוע מתקפות אש מנגד, כפי שעושים איראן וצבאות הפרוקסי שלה; בפועל זה עובד מאוד אחרת, בצורה שנועדה להקשות על צה"ל ולשפר שרידות וקטלניות לאורך זמן.
חמאס הוא דוגמה טובה: הזרוע הארוכה שלו הורכבה מרקטות כבדות לטווח של מאות קילומטרים, שפותחו כשדרוגים לרקטות צבאיות תקניות מאיראן וסוריה.
המחבלים ברצועת עזה חפרו תשתית תת קרקעית עבור הנשק הזה, וכזו שיכולה לפעול גם עם אפס פיקוד ושליטה – תוכנית המטרות והכיוון בוצעו מראש, נכרו בורות שיגור בזווית המתאימה לפגיעה בערים ספציפיות, וכך יכול כל מחבל לירות לת"א בלחיצת כפתור.
האויב ברצועה ידע היטב שמערך האש שלו חד פעמי: משגר שיורה מיד יאותר ויושמד. וגם אם לא, מחבל שיצא אל משגר כדי לטעון אותו מחדש ברקטה כבדה יתגלה ב-100% בידי הכטב"מים הציידים שלנו ומיד יפותת מלשון פתיתים. אז איך ניטרלנו את המערך ארוך הטווח של המחבלים ברצועת עזה?
צה"ל בחר לטפל במשגרים רק כשהם יורים: צוותי כיפת ברזל יירטו את הרקטות הכבדות באוויר, ומיקומי השיגור הועברו לכטב"מים, מסוקי קרב וסוללות ארטילריה וכך חוסלו נקודות הירי ברגע שנחשפו. כל כניסה קרקעית למרחב עירוני כללה פיצול ובידוד שלו, והמחבלים ברחו על נפשם – וכך בעצם הפרדנו ביניהם ובין בורות השיגור; ירי לגוש דן עדין התאפשר בלחיצה, אך הכפתורים לא פגשו אצבעות. אחרי שתפסו את השטח בצורה מלאה, החלו כוחותינו לחפש את המשגרים שנותרו ולהרוס אותם.
השיטה הזאת לא תוכל לעבוד על החות'ים, ולא רק בגלל שאנחנו לא הולכים להנחית אוגדות שיסתובבו בצנעא; מערכי השיגור של החות'ים עובדים אחרת לגמרי. רובן ניידות וזריזות מאוד – משגרים גדולים שיושבים על משאיות רבות עוצמה, המוסתרות במערות טבעיות ברחבי צפון תימן.
התימנים מפעילים כיום שני סוגים של טילים בליסטיים מתוצרת איראן: הראשון הוא הטופאן, שמו המקומי של טיל העימאד. יש לו ראש נפץ של עד 650 ק"ג, והוא מונע בדלק נוזלי – כך שצריך לתדלק אותו לפני השיגור; זה מייצר קצת רעש מודיעיני שיכול לסייע לגילוי מוקדם וללימוד שגרת האויב. רוב הטילים הבליסטיים שנורו מתימן לישראל היו מדגם טופאן, וצוותי חץ יירטו אותם בהצלחה.
הסוג השני הוא הפלסטין 2, שמו המקומי של טיל הפאתח 1. זהו טיל הרבה יותר בעייתי: ראשית, הוא מונע בדלק מוצק ולכן לא מצריך תדלוק, וההכנות לירי כמעט שלא מייצרות חתימה מודיעינית. שנית, הוא טס במסלול נמוך בהרבה משל הטופאן ולכן מתגלה מאוחר יותר בידי המערכות שלנו.
שלישית, ראש הנפץ שלו כולל מנוע משלו, שמסוגל להאיץ בדרך למטה, לבצע תיקוני מסלול לשיפור הדיוק וגם לזגזג קצת בדרך לאדמה – מה שמקשה על ניתוח המסלול ובחירת נקודת יירוט.
ראש הנפץ שלו קטן בהרבה, ומכיל ככל הנראה פחות מ-200 ק"ג חומר נפץ – אך עדיין מנחית על מטרתו מכה קינטית אדירה, כזו שיכולה להקריס מבנים ולגרום לנזקים נרחבים; היה לנו מזל פראי במקרי הפגיעה בגוש דן, שהיו יכולים להסתיים עם עשרות הרוגים.
כאמור, למרות ההבדלים בנהלי ההכנה של שני הטילים לירי, גם הטופאן וגם אחיו החמקמק יכולים לצאת על המשאית מהמערה לאזור שיגור, להגיע ולשגר אחרי דקות ספורות – ואז להיעלם בחזרה במסתור.
מודיעין מעולה באמ"ן, בפיקוד הצפון ובחיל האוויר איפשר ללמוד את תשתיות חיזבאללה עד שהאויב הפך שקוף לגמרי: ידענו היכן הטילים והמחסנים, וכיצד מתנהג הדרג הלוגיסטי שמחבר ביניהם. כך ביצענו סדרת תקיפות שחיסלה את מצבורי התחמושת והכלים שמעבירים אותה למשגרים, ואילצנו את המחבלים להביא רקטות ממחסנים מרוחקים.
לצערי, לא נוכל לבצע מתקפה מבריקה שכזו מול החות'ים כי אין לנו מודיעין מתאים; במשך עשורים שלמים התמקדנו בחיזבאללה, סוריה,איראן והפלסטינים וזירת תימן נדחקה הצידה. נכון להיום אין לנו מידע מובהק דיו על מיקומי המשגרים והמחסנים, על נהלי העבודה סביבם, ועל רוב המפקדים והמטות.
למה? כי צבא הטרור החות'י בנוי מיסודו בצורה שהיא סיוט לקציני מודיעין. ישנו מטה ראשי שהוא גם הדרג המדיני, וסביבו המון מסגרות אזוריות גדולות: השבטים הלוחמים. והן מתנהלות כמו עסק משפחתי, רק בטלנובלה טורקית: תככים ומזימות, יריבויות ומאבקי כוח, ופעם בעונה – רצח.
טקס חילופי מח"טים בצבא הטרור התימני כולל בהרבה מקרים RPG שעף לתוך המשרד של המח"ט היוצא, כשהוא בתוך המשרד שלו (וככה הוא גם יצא). גם ויכוחים בין מפקדי פלוגות יכולים להסתיים בפגיון ג'מביה מגואל בדם, וזה פשוט ככה.
המטה העליון לא מוטרד מכך; מבחינתו, כל עוד יש בחמולה הרלוונטית מי שעונה ומציית כשהוא מתקשר, לא באמת אכפת לו במי מדובר. אך הכאוטיות הזו מקשה על תכנון סיכולים ממוקדים וחיסול גורם שיהיה מספיק רגיש כדי למוטט את המערכת; איך נסכל מפקד, כשהאויב בעצמו לא יודע מי זה יהיה בעוד שבוע?
הרובד הלוגיסטי אפילו עוד יותר בעייתי עבורנו: בניגוד לשאר אויבינו, הזרוע הארוכה החו'תית מבוססת ברובה על כטב"מים מתאבדים, כמו היפא שפגע בת"א לפני מספר חודשים. כטב"מים שכאלה לא מצריכים התעסקות מיוחדת, תחזוקה מורכבת, אפשר לאחסן אותם גם בחושה על החוף, וגם להקת אורקים יכולה לתפעל בקלות.
הכטב"מים פוזרו בין השבטים, דבר שגם עזר לדאוג שכולם יישארו מבסוטים וירגישו משפיעים, וגם איפשר לחות'ים להמשיך לתקוף את העורף הסעודי, גם אחרי שנים של הפצצות קשות.
ומה עם הטילים הבליסטיים? איראן העניקה לצבא הפרוקסי התימני מעט מאוד מהם. גם כי מדובר בנשק יקר והכטב"מים שקיבלו החות'ים הספיק כדי לפגוע בסעודיה ובמטרות אחרות, וגם כי החות'ים נפיצים לא פחות מהטילים: ראש שבט רנדומלי יכול לקום עצבני בבוקר אחד, ולהשתולל עם נשק אסטרטגי כמו טיל בליסטי.
ולכן פוזרו הטילים בצפון תימן בין טריטוריות שונות, כדי שאף שבט לא יוכל להשתלט על הרבה מהם בבת אחת. וגם אם ישתלט, התפעול נמצא בידיים של מישהו אחר: את הטילים הבליסטיים משגרות יחידות מטכ"ליות קטנות, שעברו הכשרה מורכבת באיראן. אלו הם צוותי עילית שמקפידים על מידור ומשמעת; לא כאלה שיתקעו במישהו צרור בגלל שהוא רימה אותם בשש-בש.
החל מ-2018 החלה בתימן בניית בסיסי טילים תת קרקעיים, במודל דומה לשל חיזבאללה – אם כי מצב הבסיסים לא ברור וגם אם הפכו מבצעיים, רוב הטילים לא נמצאים שם ועדיין מפוזרים במערות. קל לראות למה הזרוע הארוכה של החות'ים היא כזו מיגרנה: מערך ארוך טווח שכולל יחסית מעט טילים, שמפוזרים על הרבה שטח, אין לו דרגים לוגיסטיים בולטים שאפשר לנתק, רובו כלל לא נמצא בבסיסים ואין לנו תמונה מודיעינית של מיקומים ושגרת פעולה בו.
זה אומר שכדי למצוא את מצבורי הטילים, נצטרך לזחול מערה-מערה בתימן ולחפש. בואו נגיד שאיכשהו ניסינו והצלחנו, ועכשיו אנו יודעים היכן להכות: אתם יודעים כמה קשה זה לפלח צלע של הר עם פצצות אוויר של מטוסים? וגם אם הצלחנו ומערך הטילים הבליסטיים נפגע – אל תשכחו את לב המערך: החות'ים ימשיכו לשחרר אלינו כטב"מים מתאבדים כל יום במשך שנים אם ירצו, בדיוק כפי שעשו לסעודים. איך אפשר לפתור את הבעיה הזו?
יתכן שהפיתרון פה לא יבוא בכוח, לפחות לא בצורה הישירה והמתפרצת שישראלים אוהבים – ושמה שיעבוד על החות'ים יהיה דומה למה שעשינו לאיראן. כן, בטח שמתם לב שמערך האש ארוכת הטווח של הרפובליקה האיסלאמית גם הוא חדל מלירות על ישראל. השמדה שלו מלכתחילה לא היתה על הפרק: מדובר במפלצת אמיתית – המוני בסיסים תת קרקעיים, מפקדות ממוגנות, לוגיסטיקה מעולה, כלים ניידים שמפוזרים על שטח עצום והכל עטוף בהגנת הנ"מ הכי צפופה במזה"ת.
אז בואו נראה: על אילו מוטיבציות חות'יות נוכל לשחק פה? השבטים הם כולם לוחמי חי"ר, ובשנה האחרונה נחלשה השפעתם מול השלטון המרכזי – הם פשוט כמעט שלא השתתפו במלחמה הנוכחית; מאות אלפי חי"רניקים עם RPG וטנדר טויוטה פחות רלוונטיים כשיורים על ספינות או על הדמוקרטיה היחידה בשכונה.
גם בצד הדרומי של תימן נרשם מרמור: ממשלת תימן הסונית, שהפסידה לחות'ים את צנעא הבירה ושטחים נרחבים נוספים, מתה לעלות עליהם ולשחרר את הצפון. מה חסר לה? קצת הדרכה מערבית, קצת תמיכה במודיעין, והרבה מאוד נשק – שאותו אפשר לספק מאוד בקלות. וגם בחינם: צה"ל חזר מלבנון עם מספיק פצצות RPG כדי לרצף את כיכר הבימה, מספיק קלשניקובים בשביל שלוש חטיבות, ועוד הרבה מאוד ציוד שפה בארץ אף אחד גם ככה לא צריך.
19 צפייה בגלריה
רקטות RPG מעזה, טילי קורנט וטאו מלבנון, מקלעים ורובים מאיו"ש, ואפילו הטויוטות שהם אוהבים שם, בתימן
(צילום: דובר צה"ל)
אם תקבל ממשלת תימן את מה שהיא צריכה, תוכל לצאת להילחם בחות'ים בשטחם ולספק לשבטים הלוחמים את מה שהכי חסר לכם: הזדמנות לעשות את מה שהם יודעים. מלחמה על אדמה, פנים אל פנים, מאוד קוסמת לאופי החות'י; כל שבט יקבל צ'אנס להתבלט, לזכות בתהילה, לשפר את מעמדו ולשחרר קצת את הכפיפות המתסכלת להנהגה הראשית. מאוד יתכן שישראל בכלל לא תעניין אותם, כשתהיה להם הזדמנות לברגל מישהו אצלהם בחצר האחורית.
ואם ישכיל המערב לחמש, להדריך ולהעצים את ממשלת תימן, אולי תצליח להדוף את החות'ים מקו החוף, וכך סוף סוף תיפתר הבעיה החות'ית בים האדום. ואז נחזור למצב הטבעי, בו עיכובי משלוחים קורים כי שכחנו למלא איזה סעיף באתר שופינג סיני, ולא בגלל תימנים שמפוצצים אוניות. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
