ברגעים בהם ההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר את ראש השב״כ רונן בר עדיין מהמהמת ומשתקת את הציבור הישראלי, קשת 12 מחליטה בטיימינג כמעט מדהים לשחרר את פרק הבכורה של הפקת הענק שנדחתה קודם לכן מספר פעמים. ״הראש״ ששודרה אמש (שני) מגוללת את סיפורו של איתמר מולכו, בגילומו של יהודה לוי, ראש שירות הביטחון הכללי, שחייו עולים על שרטון כשמתגלה ההדלפה החמורה ביותר בתולדות ארגון השב"כ, שמובילה לחשדות בכל הסובבים הקרובים אליו.
על פני השטח, מדובר בהפקה מושקעת שהצהירה על עצמה כי נמכרה מבעוד מועד לענקית הסטרימינג נטפליקס העולמית, יוצרי הסדרה אמונים על כמה מהתוצרים הבועטים שידעה המדינה בתקופה האחרונה (רון לשם, עמית כהן, דניאל אמסל ואופיר לובל) ואף גייסה קאסט מרשים של שחקנים ושחקניות לצד לוי בהם אושרי כהן, גיא עמיר, יעל אלקנה, מלי לוי, אור בן מלך, לונא מנסור ועוד. אך למרות הציפיות שנבנו סביב הסדרה, את הפרק הראשון מלווה סאונד חורק שמותיר את חוויית הצפייה עם אי נוחות, ולא במובן הטוב של המילה.
הבחירה ללהק נבחרת כוכבים מסוג זה, ללא אף שחקן או שחקנית שמביא עמו רעננות חדשה לקדמת המסך, כמו אילצה את תצוגות המשחק להיות עשויות, שלוקחות עצמן ברצינות רבה ובזאת מעמיסות על חווית הצפייה. מכאן, נולדת תחושת עודפות מרופדת שלמעשה מעפילה, כולאת ואף חונקת את הדרמה בעלת הפוטנציאל האדיר. ״הראש״ מזמינה אותנו, הצופים והצופות, להיכנס לעולם מסתורי ומרתק שנשען באופן מובהק על פיסות מהמציאות הממשית, אך המשאב הנחוץ ביותר, האותנטיות למרבה הצער מתפספס.
עם זאת, נקודת האור המרכזית בפרק שהוקרן אמש הייתה תצוגת המשחק של לונא מנסור, שמצליחה בפשטות להעביר חוויה מורכבת של דמות שמנסה לשרוד בעולם לא מאפשר. ברגעים אלה, מגיעה מעלה נוספת של השפה האסתטית שבוחרת לגשת לסצנת מרדף באופן לא קונבנציונאלי, דרך הליכה איטית ושקטה שנטענת בתחושה מצמררת. אך רגעים ספורים לאחר מכן, התחושה הזו נדחקת לשוליים כשלפתע מגיעה מוסיקה אפית – ומרשימה יש לציין – שמשתלטת על רגעי האמת והפחד שרק החלו לפרוח, וכמו מנסה להנחות את הצופה מה הוא אמור להרגיש ולא מאפשרת לנו לרגע להיצמד לדרמה ולרגעים האנושיים שבאים לידי ביטוי בסיקוונס זה.
רגע זה מצביע על תחושת חוסר ביטחון מצד בחירות הבימוי שנתמכות בשימוש תכוף של גלגלי עזר ובזאת מביעות גישה של הסתייגות והססנות. זה בא לידי ביטוי גם דרך השפה האסתטית שמגיעה כבר בתחילת הפרק; תנועת מצלמה ארוכה הולכת אחורנית ומגלה דמויות חדשות ופרטים נוספים בתוך התמונה, לפתע נקטעת ועוברת לשוט סטנדרטי שזונח את הצעד המעניין והקולנועי שנלקח. מכאן, נותרת חוויה של פספוס שנרתעת ללכת עד הסוף עם האמצעים האומנותיים שעומדים לרשותה.
פרק הבכורה של ״הראש״ מנסה לקחת את עצמו ברצינות יתרה והפחד לשגות מונע ממנו לייצר רגעי אמת פוטנציאלים שבורחים למחוזות קונפורמיסטים ושמרניים שבסופו של דבר מכשילים את הדרמה.
