130 שנים להולדתו של ראש הממשלה השני של ישראל, משה שרת, צוינו החודש (15 באוקטובר). שרת, שנקרא בתחילה שרתוק, היה ממנהיגי תנועת העבודה בארץ, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ושר החוץ הראשון של ישראל. אך לשרת היה גם חלק משמעותי בעיתון 'דבר': הוא היה עורך עמוד החדשות של 'דבר' מיום הקמתו ב-1925, סגנו ויד ימינו של המייסד ברל כצנלסון, וכתב חדשות החוץ. בהמשך הוא הקים וערך את המהדורה האנגלית של העיתון, שהופיעה פעם בשבוע יועדה בין היתר להעמקת ההשפעה של תנועת העבודה בחוגי השלטון הבריטי.
כעבור שש שנים, ב-1931, שרתוק נקרא שוב לדגל. חיים ארלוזורוב מונה לראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, 'משרד החוץ', של המדינה שבדרך, וביקש למנות את שרתוק לסגנו. ברל כצנלסון סירב לכך בתוקף, בטענה ששרתוק הוא היחיד שיכול לערוך את המהדורה האנגלית, והודיע שאם הוא יעזוב, היא תיסגר.
"שמחה מהולה בעצב"
דעתו של ברל לא התקבלה: לאחר דיון סוער במרכז מפא"י, הוחלט שמשה יעזוב את 'דבר'. האווירה במסיבת הפרידה שנערכה לו תוארה על דפי העיתון כ"שמחה מהולה בעצב" ומסופר ש"צער הפרידה ואיחולי חברים לתפקיד החדש היו ממוזגים יחד בדברי החברים".
ה'תוספת' האנגלית אכן נסגרה, שנתיים בלבד לאחר שהחלה להופיע. בגיליון האחרון שלה התפרסמה הודעת הוועד הפועל של ההסתדרות על הפסקת הופעתה, ובה נאמר: "צר לנו להודיע, כי עם צאתו של משה שרתוק ממערכת 'דבר', כדי לקבל עליו את משרת המזכיר המדיני לאכסקוטיבה (הנהלה) של הסוכנות היהודית בירושלים, מוכרחה להיפסק הופעת התוספת האנגלית השבועית ל'דבר'. את צעדו זה עשה החבר שרתוק בהסכמתם המלאה של האורגאנים האחראיים אשר לתנועת הפועלים הציונית. בהעריכנו את הצורך הדוחק של התפקידים החדשים אשר הוטלו על החבר שרתוק, אי אפשר לנו בכל זאת שלא להביע את צערנו על זה שהוא ניטל מעם 'דבר'.
"הוא נמנה על המערכת מיום הופיע 'דבר' כעיתון הפועלים היומי הראשון בלשון העברית. סגולותיו, ידיעותיו והכשרתו ויותר מכל — זהותו השלמה עם מפעל הכבוד ששירת לו, איפשרו לו לעשות את התוספת האנגלית לכלי מבטא בעל כשרון־פעולה מצוין. יציאתו מ'דבר' העברי היא אבידה רצינית. לגבי התוספת האנגלית אין מי שיחליפהו ומשום זה מוכרחה התוספת להיפסק". עוד מוזכרים בהודעה שני שותפיו של שרת לעריכת מהדורה האנגלית, נלי מושנזון והמתרגם ישראל מאיר לאסק.
שנתיים לאחר מכן ארלוזורוב נרצח, ושרת נבחר להחליף אותו. ההמשך ידוע: כשהוקמה המדינה, משה מונה לשר החוץ הראשון, וב-1952 נבחר לראש הממשלה השני של מדינת ישראל.
אבל שרת, שהיה מבוגרי המחזור הראשון של הגימנסיה העברית הרצליה, חזר למילה הכתובה גם בהמשך חייו: אחרי שפרש מראשות הממשלה, הוא החל לנהל את הוצאת הספרים 'עם עובד'.
"טבילת האש בפוליטיקה"
בראיון ל'דבר' לפני כשנה סיפר ד"ר מרדכי נאור, חוקר ההיסטוריה הציונית ומחבר ספרים על תולדות עיתון 'דבר' ועל חייו של שרת על העבודה ב'דבר' כתקופה מעצבת בחייו של שרת כמנהיג. "כששרת דיבר על כך בערוב ימיו, הוא תיאר את פעילותו ב'דבר' כטבילת האש שלו בפוליטיקה. שם הוא למד את השיעורים החשובים ביותר על מדינאות. הכתיבה העיתונאית הרחיבה את אופקיו".
לדברי ד"ר נאור, "גם כשהשתתף בקונגרסים הציוניים הוא עשה את זה ככתב 'דבר'. לאחד הקונגרסים הוא לא יכל להגיע אז בן גוריון החליף אותו וכתב כמה כתבות על הקונגרס ב'דבר'. במשך השנים שלו כמדינאי היה אומר שהוא מצטער שלא נתנו לו להמשיך לעבוד בעיתון כי הוא אהב את זה מאוד".
