כשראיתי את הראיון עם ירדן ביבס נזכרתי בשני אנשים: גלעד שליט ולילך שם טוב. את גלעד שליט כולכם זוכרים (תכף נגיע אליו) את לילך לא בטוח. לילך היא זו שהגרוש שלה, בעלה לשעבר, רצח ביום הולדתה את שלושת ילדיהם. פשוט כך. לך תחיה אחרי זה. המחשבה הראשונה הייתה אולי עדיף שהיה רוצח גם אותה, כי איך אפשר לחיות עם האובדן הזה? ואז כשאתה מכיר את לילך שם טוב, אתה מבין שהחיים באמת חזקים יותר מהכל וזו אינה קלישאה מטומטמת.
לילך שיקמה את חייה, יש לה ילדה מקסימה והיא שבה לחיים. את האבל, כך היא סיפרה, התחילה אחרי שלוש שנים. עד אז עטפו אותה כולם, היו לצידה, עזרו לה, ניסו להושיע אותה מהתהום. ואז היא נשארה לבד והתחיל העצב האמיתי והקשה. אני כל כך חושש שזה מה שיקרה לירדן ביבס. אני בכלל לא יודע אם הוא מודע לאדרנלין שהוא סופג בימים האלה, בין ראיון לתכנית התחקירים החשובה בעולם, לבין עצרת נוספת בכיכר העצובה בעולם. אבל כשהמהומה תישכח, אני מניח שהוא יחטוף מכה נוספת.
הוא מספר בראיון המטלטל על המשפט שאמרו לו פושעי החמאס ועוזריהם: "הכל יהיה בסדר, תהיה לך אישה חדשה וילדים יותר טובים, חדשים", כך אמרו לו הנבלות. וכמובן שהכל לא יהיה בסדר גם אם תהיה לו אישה חדשה וילדים נהדרים. האסון הזה ילווה אותו כל חייו, כמו את לילך שם טוב אבל שניהם, כך אני מקווה יחיו באושר ככל האפשר.
ואיך כל זה קשור לגלעד שליט? שליט לא התראיין ולו פעם אחת ככל הזכור לי, או אולי פעם אחת. הוא לא היה צריך את זה כי אחריו לא נותרו חטופים. חטופי השבעה באוקטובר לא יכולים לנוח לרגע, הם כנראה לא מסוגלים כשהם יודעים מה השאירו בניגוד לרצונם במנהרות הארורות הללו. הם מסבירים, איפה שרק מוכנים לשמוע אותם, איזה גיהינום עוברים החברים שלהם שם, כמה מסוכן להיות שם כשהמלחמה חזרה והם מתחננים, כל אחד בתורו שהמלחמה הארורה הזו תסתיים! גם אני מתחנן. גם לפחות חצי מהעם.
אבל מי ישמע ומי יקשיב? ביבס הרחיק להתראיין באמריקה, קצת כמו ביבי גם הוא מעדיף עיתונות חוץ אבל עם אלף אלפי הבדלות – הוא עושה את זה כי הוא מודע לחשיבות של ראיון ב-"60 דקות", ראיון שכל העולם יצפה בו ולא בגלל שטנה לעיתונות הישראלית. "רק בגלל טראמפ שוחררתי", הוא אומר שם בבהירות או בעצם אומר – לא בגלל נתניהו או לחץ צבאי אני חופשי. בגלל המוקיון של העולם טראמפ (את זה אני אומר) זה קרה וכולנו יודעים שמה לעשות, הוא צודק.
אז ירדן ביבס ימשיך למצוא שמחה בחייו, כך אני כל כך מקווה, אבל איך אנחנו ממשיכים? מה, נשב בליל הסדר ונשיר "עבדים היינו עכשיו בני חורין?", זה לא קצת משוגע? אז ראשית אני מציע שכולנוֿ כל מי שיכול, שיבוא בליל הסדר לכיכר החטופים או לבגין – איפה שיהיו המשפחות, ושם נשיר ושם נבכה ושם ניתן כתף לגיבורים האלה, שכל כך רוצים לחזור לאלמוניות ולחיים עצמם.
אני והמשפחה המורחבת שלי נהיה שם. ושנית, להקשיב לביבס ולהבין על מה באמת צריך לצאת לרחובות. רק על העניין הזה – שחרור החטופים והפסקת המלחמה אחרת הדם של אלה שייפגעו שם – על ידינו שלנו. נורא קל להאשים את ביבי ולראות "חתונמי" או "הישרדות". אני מציע להפסיק לבלות ולהתחיל להיות באמת ערבים זה לזה ולא רק מהפה החוצה.
שתי הערות לסדר
- ביבי בכל זאת רוצה לסגור את התאגיד בעקבות המערכון של "זהו זה". לא עזרו כל ההסברים שהמערכון בכלל לא עסק ביוני נתניהו. יאללה, אם "פייק" אז עד הסוף ולא לבלבל את המוח עם העובדות – השפלתם את יוני נתניהו (לא נכון) נסגור אתכם. וגם את גלי צה״ל על הדרך, אנחנו בשוונג! ושמעתם שגיא פלג (העיתונאי האמיץ בישראל) אמר בשידור שביבי מסוכן לישראל יותר מהחמאס? לסגור גם אותם! או לפחות אותו! את גיא פלג. מה הוא מסתובב פתוח כל היום? מה זה מדינה של אמא שלו? לסגור! וגם את אמנון אברמוביץ'. וגם את קפה כסית. אה סגרו כבר? לא חשוב, לסגור שוב!
הפטריוטים
- כן, הצטרפתי לתכנית. כל שבת אהיה שם בשלושת החודשים הקרובים.
- לא אני לא ימני, אני בשמאל הקיצוני לשיטתם.
- לא, לא הפכתי ביביסט אבל לא הכל שחור לבן כמו שיריב אופנהיימר אוהב.
- אני פטריוט וציוני כמו כל מי שעיניו בראשו. ובדיוק בגלל זה אני כל כך רוצה שלום.
- חג שמח לכל חברינו המוסלמים לרגל עיד אל פיטר.
- תזכרו – החיים קצרים והחות'ים קרובים אז יאללה, בלגן!
