איירונמן בגיל 90: הסיפור המדהים של דוטי דוריאון שמאתגר כל תפיסה מוקדמת על גיל ויכולת
חלפו כמעט 50 שנה מאז שדוטי דוריאון נעלה נעלי גברים מסוג כלשהו ויצאה עם בנה אל הריצה הרשמית הראשונה בחייה. עד היום היא זוכרת את תחושת קוצר הנשימה באותה ריצה, את הקושי האדיר להניע את הרגליים, אבל גם את שבועתה בסיום אותה ריצה שהתנהלה מסביב לאגם בג'קסונוויל פלורידה: "בעוד שנה מהיום אשתתף במרתון", הבטיחה לבנה. את האימונים לאתגר שהחליטה לקחת על עצמה, ביצעה בעיקר בלילות כדי להימנע ממבטים מביכים ומוזרים. בכל זאת באותם ימים (שנות ה-70), כלל לא היה מקובל שאשה תעסוק להנאתה בספורט, בטח שלא בריצה כשהיא לבדה.
וזה לא נעצר שם. אחרי שלל התנסויות בתחרויות ריצה, דוריאון שחגגה לא מזמן את יום הולדתה ה-90, החליטה שגם טריאתלון איש ברזל הוא בהחלט משהו שיכול לייצר עבורה עניין נוסף בחיים שבעיניה לעיתים נדמו אפורים מדי. ב-1985, בימים שבהם הענף – שמורכב משחייה של 3.8 ק"מ, רכיבה ארוכה לאורך 180 ק"מ ולקינוח ריצת מרתון – עוד היה בחיתוליו ודוריאן כבר הייתה בת 51, גם על האתגר הזה סומן וי ענק. את הכנותיה לאיירונמן ביצעה על אופניים בעלות שלושה הילוכים בלבד וכשהיא שוחה במעין סגנון כלב משונה שרכשה על הדרך. מאמנים לאתגרים מן הסוג הזה, כמעט שלא היו בנמצא אז.
בגיל 81, כשמאחוריה תחרויות ריצה וטריאתלון רבות, דוריאן, קבעה שיא עולם על מכשיר חתירה ביתי. בימים אלו, בזמן שמתפרסם סרט דוקומנטרי אודות קורותיה הייחודיים שהיו פורצי דרך ומלאי השראה לתקופתה, הסבתא הקשוחה מפלורידה מתאמנת במרץ כדי לנסות ולקבוע שיא עולם נוסף בחתירה לנשים בגילה – על הדרך גם לתחרות ריצה של 5 ק"מ. "בימים בהם התחלתי לעסוק בספורט, היה מקובל שאשה תעסיק את עצמה בעיקר באיך לרצות אחרים", סיפרה בגילוי לב בסרט", אחרי האיירונמן הראשון שלי החלטתי שדי! כעת אני עושה דברים גם למען עצמי. זה היה נדיר". עבור קהילתה, דוריאן, שהוכוונה לעבוד כאחות כמו רבות מחברותיה, היוותה השראה שניתן לעשות דברים אחרת, לפתח שאיפות ורצונות אישיים.
כיום כבר אין ספק שהמציאות נראית אחרת. מלבד העובדה שמיליוני נשים עוסקות באופן יומיומי בספורט ברחבי העולם כמעט ללא אפליה או חשש, גם המחזה של אנשים בגיל הזהב המתייצבים על קווי זינוק ועושים דברים בלתי נתפסים, הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הספורטיבי. רק בסוף השבוע האחרון, באירועי מרתון בנק לאומי תל אביב כאן אצלנו, שייקה תדמור בן ה-91, לקח חלק במקצה ל-3 ק"מ. במרחק המרתון, כך על פי המארגנים, האיש המבוגר ביותר שהשלים את הריצה היה יאיר ישראל בן ה-81 שגמא 42.2 ק"מ במעט יותר מ-5 שעות. מקום 1308 מתוך 2009 מתחרים. הישג מכובד מאוד לרץ הותיק מקרית גת.
אולם למרבה אכזבתו של ישראל, שאף התרעם על המארגנים בתגובה שכתב באתר המספק את תוצאות המרוץ, לא התקיימה לבסוף קטגוריה לבני ה-80 ומעלה, (בעוד במקצה חצי המרתון היא כן התקיימה), והוא דורג במקום השלישי בקטגורית הגיל – 75 ומעלה. מי שהקדים אותו בשלוש דקות בלבד וכן הצליח לבסוף להגיע לדוכן המנצחים, היו דוד זליס בן ה-77 שסיים במקום השני לגילו ואדוארד סגטליאן בן ה-75 שהוגדר כמנצח הקטגוריה.
בעולם ניתן גם למצוא מעת לעת אנשים שחצו את גיל 90 ומצליחים עדיין לבצע ריצת מרתון. מת'אה אלן סמית' האמריקאית הצליחה לעשות זאת בגיל 92, כשסיימה את מרתון הונללו, גרסת 2022, ב-11:19 שעות ונכנסה לספר השיאים של גינס. אצל הגברים המאורע התרחש ב-1976, כשרץ יווני ותיק בשם דימיטריון יורדנידיס השלים את המרחק בהיותו בן 98 כעבור 7:33 שעות.
"אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל" הוא בדיוק המוטו של מארגני אולימפיאדת הותיקים – אירוע ספורטיבי גדול, מעין מיני משחקים אולימפיים, שמכיל 15 ענפים לפחות ופתוח אך ורק למי שגילו עולה על 50. המטרה, שכמובן מגובה באינספור מחקרים, היא לקדם אורח חיים בריא, אך בעיקר לעודד את האוכלוסיה המזדקנת לזוז וכמה שיותר. "רבים מאלו שמשתתפים באירועים שלנו הם אנשים שהתנסו לראשונה בספורט בשנות ה-50, ה-60, ואפילו ה-70 וה-80 לחייהם. הניסיון הראה שלרובם זה שינה לגמרי את החיים". מחקר שבוצע על חלק מהמשתתפים במשחקים, אשר גילם הממוצע היה 68, גילה כי הגיל הפיזיולוגי שלהם תואם לאנשים הנמצאים באמצע שנות ה-40 לחייהם.
"הייתי על האופניים הבוקר במשך 45 דקות ואני כבר אחרי שיעור יוגה" התוודתה דוריאן הנמרצת, שיום הולדתה הבא יציין 91 שנות קיום, במהלך ראיון שנועד לקדם את הסרט עליה. למרות גילה, היא מעידה שהעיסוק בפעילות גופנית באופן תכוף, מאפשר לה להמשיך להיות אדם תזזיתי וחסר מנוח שמחפש אקשן כל הזמן. בגילה, היא כמובן מתכוונת לזה במובן החיובי.
